מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדות בצל הקמת מדינה

ציפי וכדן משתובבים
ציפי ודני שולברג
בגיל ארבע הייתי בהפגנה. סביבי התגודדו אלפי אנשים

ילדות מוקדמת  1935-1941 
נולדתי בשנת 1935בתל אביב בבית החולים הדסה  ששכן בין רחוב בלפור לרחוב  מאז"ה להורי מרים לבית לנט ולאבי יוסף שולברג.  

ציפי והוריה

ציפי והוריה
 
עד גיל שלוש חיינו אמי ואנוכי בירושלים בשכונת תלפיות בבית התינוקות של ויצ"ו כי שם אמי עבדה כמטפלת בתינוקות אבי עדיין היה בפולין וחיכה לקבל "סרטפיקט" שזו אשרת  עליה לארץ ישראל בימי המנדט הבריטי.
בבית התינוקות תלפיות בירושלים

בבית התינוקות תלפיות בירושלים
 
אחד הזיכרונות הראשונים שאני אוצרת מהילדות היא ההפגנה שאבי לקח אותי בהיותי בת ארבע נגד פרסום  ה"ספר הלבן" שהוא כינוי לדו"ח של ממשלת בריטניה ובו החלטות שנגעו להתיישבות יהודים בארץ ישראל ולהגבלה על עליית יהודים לארץ בתקופת המנדט הבריטי (1920 1948)
סביבי התגודדו  אלפי אנשים, שקראו קריאות "עלייה חופשית, מדינה עברית"  רק כשבגרתי  הבנתי את משמעות המושג "הספר הלבן." ואת ניסיונם של הבריטים להפריע לנו בהקמת מדינה יהודית עצמאית.
זיכרונותיי באותם ימים קשורים בעיקר במאבק שהתנהל נגד ממשלת המנדט הבריטי. היו שלוש מחתרות שלחמו נגד הבריטים: ההגנה האצ"ל והלחי. מידי פעם היה "עוצר" ולא יכולנו לצאת מביתנו.  כך ניסו הבריטים להילחם נגד לוחמי החופש שלנו.  זיכרון אחר מאותם ימים, שגרם להרבה עצב, היה כל  מה שהתרחש באירופה במלחמת העולם השנייה והחרדה של הורי שמא יום אחד ינסו הגרמנים להגיע לארץ. כל אותה תקופה הורי לא ידעו מה גורל משפחותיהן הגדולות באירופה. לצערנו מעטים מבני משפחתנו ניצלו ועלו לארץ.
 
שכונת נורדיה 1941-1951
זיכרונותיי קשורים במידה רבה לשכונה בה  גרתי, לחברי בשכונה ובבית הספר.. רוב תקופת ילדותי גרתי בתל אביב בשכונת נורדיה שעל אדמתה בנוי כיום הקניון הראשון בתל אביב "דיזנגוף סנטר."  חיינו היום יומיים היו שונים משלכם. חיינו בתקופה שלא היו לנו משחקים קנויים. לא היו טלוויזיה, טבלטים, טלפונים ומחשבים. בעיקר שיחקנו משחקי חוץ. את משחקינו יצרנו בסביבה הטבעית שלנו, מעצים גלגלים שמצאנו, שאריות בדים. אבל אף פעם לא השתעממנו, היו לנו משחקי חברה, משחקי רחוב , כדורים, דודעס, קלס ועוד.  לפעמים הייתי הולכת לשחק בגן מאיר בתל אביב שהיה קרוב לביתי. ספרים כמעט ולא היו לנו בבית , כי גרנו בצפיפות רבה וגם לא היה כסף, אבל בית ביאליק היה בקרבתנו והיה כיף לשבת שם, לקרוא להכין שיעורים. היה שם ספרן שכולנו פחדנו ממנו כי אם היית משמיע מילה מיד היה מוציא אותך מהספרייה. בילוי נוסף בעיקר בקיץ היה הבילוי בשפת הים בתל אביב , שם נפגשנו כל הילדים. שם גם היינו מצטלמים לתמונות זיכרון.
 
לא היו לנו מצלמות אבל מידי פעם המשפחה הייתה הולכת ביחד להצטלם בפוטו ארדה.אירוע חשוב בחיי היה כשנולד אחי דני  (עד אז הייתי בת יחידה) זה בהחלט הייתה חוויה מרשימה וגרמה לי הרבה שמחה.
הימים הללו בשכונה ובחברה זכורים לי כימים טובים. 

ציפי ליד הצריף בנורדיה, 1950

ציפי ליד הצריף בנורדיה, 1950
 
בשכונת נורדיה באותם ימים רוב הנוער היה בתנועה. היו כמה תנועות נוער: השומר הצעיר, מחנות העולים, הנוער העובד, התנועה המאוחדת, הצופים, צופי-ים, ביתר, בני עקיבא. אני הייתי ב"מחנות העולים"  היו לנו פעולות להכרת הארץ יצאנו לטיולים מים תיכון עד ים כנרת.  
 
הקמת מדינת ישראל  1947-1948
החוויה הגדולה של חיי הייתה הקמת מדינת ישראל, ביום הכרזת המדינה אבי ואמי לקחו אותי לשדרות רוטשילד ועמדנו מול המוזיאון שם הכריז בן גוריון על הקמת מדינת ישראל.באותו יום נחתמה מגילת העצמאות של ישראל על ידי 120 חברי הכנסת שנבחרו באותו יום.לימים כשהייתי מורה מאוד התרגשתי ללמד על מגילת העצמאות שעל שהייתי עדה  ביום שהוצאה.
 
מלחמת השחרור 1947-1948
עוד באותו יום  בו הוכרזה המדינה, תקפו הערבים במקומות שונים בארץ, כי לא היו מוכנים לקבל את החלטת האומות המאוחדות לגבי הקמת המדינה. אנו התעוררנו בחמש לפנות בוקר לקול מטוסים (פיפרים) שהגיעו ממצרים וזרקו פצצות באזור מגורי. אני חיבת להודות שזה היה מפחיד ביותר. בעיקר שקודם הגיעו המטוסים ורק אחר כך הייתה האזעקה. במשפחה שלנו אבי, יוסף,  (סבא רבא של כדן) היה מגויס להגנה ומאוד דאגנו לשלומו וקיווינו שיחזור בשלום, ולשמחתנו אכן הגיע היום והוא חזר בשלום הביתה.
 
קיבוץ גלויות
עם סיום מלחמת השחרור התחילו להגיע לכיתה שבה למדתי הרבה ילדים עולים חדשים מכל ארצות העולם. מאירופה הגיעו עדיין ניצולי שואה ומארצות ים התיכון והמזרח הגיעו ילדים שמשפחותיהם גורשו או נרדפו על ידי שכניהם המוסלמים. זו הייתה תקופה מאוד מרגשת, אבל גם קשה. מספר העולים היה גדול, ואנו הילדים לא תמיד ידענו לקלוט אותם יפה ולהתייחס אליהם טוב. לא תמיד קיבלנו ברוח טובה את המנהגים שלהם ואת השפות בהם דברו. היו מאתנו שלעגו לצורת הלבוש וההתנהגות. רק כשבגרתי הבנתי כמה צער וסבל ועוול נגרם לילדים אלו, ואני מאוד מקווה שנלמד בדורות הבאים לקלוט ולקבל את ה"אחר" יפה יותר.
לסיכום, אני חייבת לומר שהייתה לי  ילדות מאוד מיוחדת ומרגשת, מבחינת האירועים שהתרחשו בארץ ישראל. זכיתי להיות כילדה שותפה באירועים היסטוריים חד פעמיים ואני מאוד שמחה וגאה שאני יכולה לשתף אותך נכדי הצעיר האהוב כדן ושאר נכדי ובני משפחתי. 
 
ולסיכום ברצוני לספר לך כדן היקר שלי , לא זכיתי שיהיו לי סבא וסבתא(סבים וסבתות) כי הם נספו בשואה ואני, לשמחתי,  כבר נולדתי  בישראל והקמתי משפחה חדשה, שגרמה נחת רוח רבה להורי (שבינתיים כבר הלכו לעולמם). נולדו לי שלושה בנים: אמיר עופר ואייל שהוא אבא שלך. יש לי  שבעה נכדים: אור הבכור, אסף, לילך, נועה, ירדן, אחותך כחל ואתה שהנך צעיר נכדי, ושתי נינות לוטם ואריאל, שהן בנותיו של אור נכדי הבכור. אכן אוצר גדול אספתי בימי חיי.

מילון

פייפרים
סוג של מטוסים

שכונת נורדיה
שכונה בתל אביב. כיום בנוי על השטח שלה קניון הדיזנגוף סנטר

ציטוטים

”מקווה שנלמד בדורות הבאים לקלוט ולקבל את ה"אחר" יפה יותר“