מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדות בטריפולי בצל מלחמת העולם השניה

רחל מספרת לירין ונהוראי
בית הכנסת הגדול בטריפולי
היו אלה ימי פחד ואימה, נמלטנו מטריפולי העיר לכפרים הערביים לבקש מקלט.

שמי רחל פרנקל, נולדתי בשנת 1931 בעיר טריפולי, בירתה של לוב, להוריי רחמים וחוטי גלאם.

השם רחל הוא השם שהוריי נתנו לי, על שם אמו של רב הקהילה. להוריי נולדו בנים ובנות אך לצערי הילדים נפטרו בגיל צעיר, ולכן רב הקהילה אימץ אותי כבת – סגולה לשנים ארוכות ולאריכות ימים, ונקראתי בשמה של אמו שנקראה רחל, בכך הפכתי להיות כביכול לבתו, למרות שהוריי המשיכו לגדל אותי.
אבי היה ירקן, בעל חנות ירקות ואמי הייתה עקרת בית; גרנו בבית בן שני חדרים; בחדר אחד ישנו הילדים והשני שימש כחדר הורים; בשכונתנו היו שני בתי כנסת, אחד מהם היה מפואר וגדול ששימש אותנו לתפילות של שבתות וימים טובים. בית הכנסת השני והקטן היה בית כנסת ששימש אותנו לתפילות בימות החול; השכונה שבה גרנו הייתה שכונה יהודית; בשכונה שלנו החנויות היו שייכות ליהודים, ביניהן חנויות תבלינים שריחם וניחוחם הגיע למרחקים; היו גם חנויות לתכשיטים וחנויות בדים שמהם היו תופרים את הבגדים ליהודי הקהילה;
עד גיל תשע לא למדתי בבית ספר כי לא היה בית ספר יהודי. בהיותי בגיל תשע, בשנת 1940 הקהילה החליטה לקבץ את כל הבנות בגילאים השונים ולפתוח כיתות לימוד, מעין בית ספר. הלימודים התקיימו באחד הבתים והביאו מורה מיוחדת שתלמד את הבנות. עד שיום אחד השכנים הערבים גילו את מקום הלימודים של הבנות והחלו להשליך אבנים לעבר חלון הבית. הם ניסו גם לארוב לבנות לאחר הלימודים מתוך רצון לחטוף אותן, במקרה אחד כשהבנות יצאו להפסקה ושיחקו במשחק המחבואים בחצר, פרצו מספר ערבים לחצר וחטפו את אחת התלמידות, היא הייתה חברתי ובת כיתתי. מאז מקרה חטיפה זה ההורים חששו מאוד לשלוח את בנותיהן ללימודים ובית הספר נסגר.
הבנים למדו בתלמוד תורה קבוע ומסודר עם מלמד, מדי יום ביומו הם היו מגיעים בבוקר ולומדים תורה עד לאחר זמן תפילת המנחה, לאחר התפילה הם חזרו לבתיהם.
בהיותי בגיל עשר פרצה מלחמת העולם השנייה. הגרמנים פלשו לארצות שונות באירופה ובשנת 1944 הצבא הגרמני התקרב לטריפולי-לוב, פחד ואימה נפלו על היהודים, בתקופה זו היו מקומות שבהם היהודים סבלו מהעם הלובי. היהודים בטריפולי חיפשו מקלט בכפרים הערביים, גם משפחתנו עברה לכפר, שהינו שם ללא מזון, היינו יוצאים לשדות ללקט מעט חיטה ולטחון אותה לקמח ולהכין ממנו לחם. אמי עזרה לנו לנפות את הקמח ולאפות את הפיתות והלחמים. השתמשנו בכל דבר, אפילו בשאריות של אוכל שמצאנו בכדי להחיות את נפשינו ולצורך קיומנו.
לאחר המלחמה חזרנו לעיר להמשיך לחיות חיים רגילים, אך כשאבי חזר הוא גילה שחנותו נשרפה עם כל תכולתה. נשארנו בעירום ובחוסר-כל.
אני זוכרת מתקופה זו מאורע מצער מאוד שאירע במשפחתנו, שאירע עם אחי המבוגר ממני, בן השמונה עשרה, הוא היה בחור מחונן וחכם הוא עבד וגם למד, באחד הימים לאחר יום העבודה הוא הגיע הביתה רעב מאוד, וביקש מאמי להכין אוכל עבורו, אך בבית היו חסרים מספר מצרכים ואימי ביקשה ממנו שייצא לחנות כדי לקנות את המצרכים החסרים, באותה שעה אחי הצעיר ממנו חזר אף הוא הביתה מה"חיידר", ואז שני אחיי החליטו לצאת יחד לחנות ובדרך לערוך תחרות ריצה בניהם עד לחנות המכולת לפתע הגיע מישהו לבית והודיע לאמי שאחי הגדול נהרג. עד היום חרוט בלבי האירוע הטראגי והעצוב הזה, ולא יכולה לשכוח את העצב והיגון שליוו את משפחתנו. עד ליום זה טרם נודע לנו מהי סיבת המוות של אחי, אנשי הקהילה ביקשו לנתח את גופתו בכדי לדעת מה פשר סיבת פטירתו, אך אבי התנגד לנתיחת גופתו של אחי ועל כן הוא לא נותח.
בסוף שנת 1948 התחלנו לחוש תחושת שנאה ואנטישמיות מצד הערבים כלפינו היהודים. היה זה מספר חודשים לאחר קום המדינה ובסמיכות לפלישת צבאות ערב לישראל התרחשו אירועים קשים בהם נטבחו יהודים ונהרסו בתים רבים. ואז אני זוכרת שבמוצאי שבת אחד התאספו כל היהודים בבית הכנסת ושם הוחלט שיש לברוח בסתר ומיד. חלק מיהודי הקהילה עזבה את המדינה ועברה לאיטליה.
אנחנו החלטנו לעלות לארץ ישראל. הגענו למחנה בו התרכזו כל מי שביקש לעלות ארצה, שהינו שם בתנאים לא תנאים וחיכינו להפלגה במשך מספר שבועות. ובשנת 1949 עליתי לאנייה בשם "הרצל הישנה" במסגרת "עליית הנוער" יחד עם קבוצת נוער נוספת. כשהגענו לחיפה הפנו אותנו משם לתל אביב. עבדתי כמטפלת ובמשק בית, רק לאחר מספר חודשים נודע לי שגם הוריי עלו והם מתגוררים באוהל בבנימינה. ביום שישי אחד הגיע אחד מקרובי משפחתי ולקח אותי להוריי שבבנימינה. שמחתי מאוד לראותם.
כיום אני עטופה בילדים, נכדים ונינים כ"י ורווה מהם נחת אמיתית.
העשרה
יהדות לוב: "הקהילה היהודית של לוב מנתה ערב הקמת מדינת ישראל כ-38,000 איש ומרכזה היה בעיר הבירה טריפולי (ולכן מכנים אותם "טריפוליטאים"). ריכוז נוסף של יהודי לוב התקיים בפנים המדינה, קרוב למדבר סהרה. יהודים אלה התבדלו מסביבתם והתגוררו בשכונות נפרדות, חלקם במערות חצובות בקרקע."
שואת יהודי לוב: "שואת יהודי לוב תחילתה עם פרסום חוקי הגזע בשנת 1938 וסיומה, כשבריטניה כבשה את לוב מידי איטליה הפשיסטית בדצמבר 1942. חלק מיהודי לוב הוגלו למחנות באירופה, בהם שהו עד לסיום מלחמת העולם השנייה."
תשע"ה 2015

 

מילון

טריפולי
עיר הבירה של לוב, העיר ממוקמת בצפונה של המדינה בקצה המדבר לחוף הים התיכון ומשמשת כעיר הנמל הגדולה של המדינה.

עלית הנוער
היא תנועה ציונית שהוקמה בגרמניה במטרה להעלות צעירים יהודים לארץ ישראל ולהכשיר אותם לעבודה חקלאית.

ציטוטים

”כיום אני עטופה בילדים, נכדים ונינים כן ירבו ורווה מהם נחת אמיתית ושמחה לחיות בישראל“