מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדותי במרוקו

סבא חביב בצעירותו
סבא חביב ורביב במפגש גלגולו של חפץ
חביב מספר על ילדותו

הייתי נער במרוקו . אני זוכר שהורי היו מכינים אוכל בעצמם, היו לוקחים שעורה, חיטה ותירס ועושים מזה קמח. מנפים אותו ומכינים ממנו לחם.

את האוכל היו מכינים בעצמם ולא היה גז, לא חשמל, ולא טלפון. היו אוכלים רק לחם, קוסקוס ומרקים.

בקיץ בעונת הקציר היינו אוספים לכל השנה מהערבים שהיו מגדלים, ליהודים לא  היו אדמות במרוקו.

לכל ערבי היה עובדים יהודים שהיה מביא לנו את החיטה , תירס, חלב וחמאה.

לנו לא היו משקאות כמו שיש היום רק מה שהכינו בבית היה לנו.

בחורף היה מאוד קשה וקר, אפילו היו שלגים עזים ולא היה חימום כמו היום רק את השמיכות בלילה.

היו מדליקים פנס מנפט או נרות, לא הייתה תאורה, ולא היו  שטיחים. כשבאנו ארצה מהכפרים הסוכנות לקחו אותנו למחנה מעבר לחודשיים , עד שעברנו בדיקות והכינו אותנו לעלייה.

עלינו על אנייה מקזבלנקה לצרפת, והאנייה לא הייתה טובה, כולנו חלינו.

היינו שבוע בצרפת, ולאחר מכן הגענו באנייה לחיפה ב -28 בפברואר  1955, העלו אותנו למשאיות כמו כבשים ונסענו למעברה בשם חרובית. כ-3 חודשים עבדנו בקק"ל ואז הגענו למושב עוצם.

 

הזוית האישית

חביב פרץ – אני נהנתי מהקבוצה ומן השהייה בקרבת הנכד שלי, הוא בא אליי גם אחר הצהריים שנכתוב את הסיפור ולי זה מאוד חשוב לפגוש אותו כמה שיותר.

מילון

מעברה
שכונת עולים בישראל

ציטוטים

”"העלו אותנו למשאית כמו כבשים ונסענו למעברה"“