מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדותי בירושלים

אני וסבתא בחצר שלי
סבתא עם סבא והילדים
סיפורה של אנט דגן

שמי אנט (אנטה)שם משפחתי לפני נשואי מנשה, ודגן לאחר נשואי.

נולדתי במצרים ב-1948. בחורף 1949 ינואר עלינו ארצה דרך איטליה.

אחותי היתה בת שנתיים ואני בת חצי שנה.

בית הורי מצד אבי

סבתא אסתר נולדה בקורפו, ושם משפחתה מורדוך, לאחר מכן המשפחה עברה לסלוניקי. סבא אברהם נולד בבולגריה בעיר רוסה, שם המשפחה היה מנשה. משפחתנו ממגורשי ספרד, בבית אבי דיברו לאדינו. סבא וסבתא נפגשו על סיפון ספינה שהיתה שייכת לסבא רבא, שהיה בעל מספר ספינות. משם המשיכו למצרים והתחתנו שם. נולדו להם 3 ילדים: ג'אן  הבכורה, ג'נט השניה ואבי יוסף. הם התייתמו בגיל צעיר מאוד והועברו לטיפולן של שתי דודות, שגידלו אותם והעניקו להם חינוך טוב.

בית הורי מצד אמי

סבתא אנטה, ילידת חברון, (לא ידוע לי כמה דורות). סבתא ואחותה הגיעו למצרים, לאחר שהתייתמו, לאחותן הבוגרת שגרה שם. שם המשפחה של סבתא היה בוסקילה. סבא בנימין, יליד מרוקו הגיע למצרים עם משפחתו בגיל צעיר מאוד. לסבתא וסבא נולדו שני ילדים, אימי פורטונה מזל, ואחיה יעקב ג'ק. שם המשפחה של אימי היה קיסוס.

אבא עבד בצבא הבריטי, הוא נשלח לאריתריאה שבאתיופיה, הוא דיבר שש שפות: עברית, אנגלית, צרפתית, ערבית, לאדינו ויוונית.

החיים בארץ – בירושלים

אבא ז"ל, היה מנהל סניף דואר גדול בירושלים. אמא ז"ל,  היתה עקרת בית שגדלה 12 ילדים.

כשאני חושבת על הוריי הם היו ציוניים אמיתיים, הם עזבו הכל, רמת חיים גבוהה, משרתת צמודה בבית, מקום עבודה מסודר. הם עלו מספר חודשים לאחר שהמדינה קמה, בשנת 1949, בה היה חורף קשה מאוד. הם הגיעו לארץ להקים בית יהודי חדש בארץ ישראל. על אף כל הקשיים: במעברה, החורפים הקשים בירושלים, זאת היתה חוויה לא קלה עבורם.

המקום הבו ביליתי את ילדותי בירושלים היה המושבה הגרמנית, זהו קטע חשוב מחיי, משמעותי וחוויתי עבורי. בשנות ה-50 וה-60 נתקלנו בלא מעט קשיים, אך יחד עם זאת היו משחקי רחוב מאולתרים, יחסי שכנות טובים, שמחות שהתקיימו בחצרות הבתים, סמטאות מלאות באדניות, עצים עתיקים, משאבות מים ידניות בחצרות ועוד…. שררה שמחה בכל.

בכל התמונה הזו מצטיירות דמויות מיוחדות, החלבן, מוכר הקרח, הנפט, המאפיה השכונתית, בליל שפות מקרב העולים מכל הארצות.

שכונת ילדותי במושבה הגרמנית, השכונה נבנתה על ידי הטמפלרים, כת גרמנית שהגיעה לארץ ישראל בשנת 1873, כדי להגשים את משנתם להתישב בארץ הקודש, הם בנו מספר מושבות: בירושלים, יפו, תל-אביב, בית לחם הגלילית ועוד.

השכונה במושבה הגרמנית נבנתה במתכונת כפר, עם רחובות צרים, גדרות אבן מסביב, ובתים בעלי גגות רעפים אדומים. רוב הבתים היו חד משפחתיים ומיעוטם דו משפחתיים. הבתים מאופיינים בחצר גדולה מוקפת גדר אבן וברזל, גן מטופח ובו עצי אורן וברוש.

בביתנו היה מקרר קרח בנוי בצורה מלבנית, ארבעה מדפים היו במקרר, שלשה לאחסון, ומעל, תא גדול לגוש קרח. בכל יום היה עובר עגלון עם סוס ומאחוריו פלטפורמה ומעליו בלוקים של קרח. בפעמון הגדול שהיה לו, היה מבשר על בואו, דיירי הרחוב היו מגיעים עם ידית מיוחדת דוגמת מלקחים ענקיות שבקצה שלהן היה זיז שננעץ בתוך בלוק הקרח.

לחלבן השכונתי שלנו היה תלת אופן אנגלי, מלפנים היה משטח מרובע גדול, ושני גלגלים גדולים בצדדים. כך היה מעביר חלב בין הבתים. על גבו של החלבן היה כד גדול במיוחד ומכסה הכד שימש כלי מדידה והיה מותאם לליטר אחד. בזמנו הרתיחו את החלב  על פרימוס. בתחילת שנות השישים התחילו להגיע למכולות בקבוקי חלב עם מכסה מוכסף וכך נעלם החלבן.

לאף אחד בשכונה לא היה תנור לאפות עוגיות וחלות לשבת. היתה מאפיה שכונתית שבכל יום חמישי עד ליום שישי לפני כניסת השבת עבדה ללא הפסקה. המגשים היו מסוג פח שחור מרוח בשמן. אבי סידר את המגשים על עגלת תינוק, ובין מגש אחד לשני היה מניח קרשים קטנים כדי שהעוגיות והבורקסים לא יימעכו. התנור היה די גדול והיו לו מספר פתחים. בימי שישי בשעות אחר הצהרים לפני כניסת השבת הכניסו את סירי החמין. לפעמים היו כ-30 סירים.

החורף הירושלמי ידוע לכולם כקר במיוחד, חוויתי כילדה קטנה מזג אויר סוער, שלגים של כמה ימים. בביתנו היו מחממים את הבית בשני תנורים גדולים שחורים. בכל סוף שבוע היה מגיע מוכר הנפט עם סוס רתום לחבית גדולה של נפט. עם צלצול הפעמון ידענו שהגיע מוכר הנפט. לכל אחד היה ג'ריקן גדול לאחסון הנפט. לקראת שנות השישים  אבי קנה תנור חימום יותר מודרני תוצרת פרידמן, שהיה לו מיכל עם מכסה קפיצי, הבקבוק נכנס הפוך לתנור ומכסה הקפיץ שחרר לאט לאט את הנפט.

תחנת הרכבת שהייתה צמודה למושבה הגרמנית, נבנתה על ידי הטורקים בתקופה העתומנית בשנת 1892, ופעלה ברצף עד שנת 1998. בילדותי היה מעבר צר דרך שער אחורי שקישר בין דרך בית-לחם לחברון. כילדים היינו עוברים דרכו. עוברים לצידי קרונות הרכבת, לצד השני בלי מחשבה שמא הרכבת עשויה לנוע.

הזוית האישית

שתינו שמחנו להשתתף בתכנית להיזכר בחוויות הילדות וללמוד על חוויות הילדות של סבתא בירושלים.

מילון

חלבן
חלבן הוא אדם שמלאכתו היא הובלת וחלוקת חלב ומוצרי חלב שונים ישירות לבתי מגורים.

ציטוטים

”הם הגיעו לארץ להקים בית יהודי חדש בארץ ישראל. על אף כל הקשיים“