מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדותה של סבתא בינה

אני וסבתא ליד הפסנתר
סבתא בילדותה
החיים במושב "צור משה" ובפנימיית "נחלת יהודה"

סבתא נולדה בישראל בתאריך: 4.7.1946. שם משפחתה הקודם היה פלאצ'י ועוברת לפלגי.

אבא של סבתא, יוסף, עלה לארץ מתורכיה. משפחת פלאצ'י הייתה משפחת רבנים ידועה, שהגיעה מספרד. אמא של סבתא, צפירה, עלתה לארץ מבולגריה. משפחתה הגיעה לבולגריה מיוון. בבית של סבתא בינה דברו לדינו ועברית.

הוריה של סבתא הקימו יחד, עם חבורה של צעירים מתורכיה, יוון ובולגריה את מושב "צור משה", לפני קום המדינה. זה היה ישוב חומה ומגדל ואביה של סבתא, היה מחבורת השומרים של היישוב, שקראו להם "גפיר". באחד הלילות, ליל ירח מלא, אביה של סבתא היה בדרכו הביתה, בלבוש שומר, והשומרים האחרים כמעט ירו בו בטעות, כי חשבו שהוא "פדאיון", שזהו כינוי למחבלים ערבים, שהופעלו על ידי מדינות ערב, והסתננו לארץ כדי לבצע פעולות טרור. המילה "אל פדאיה", פירושה: המוכנים למסור את נפשם.

במושב היו רפתות ופרדסים. את הרפתות סגרו בגלל גניבות , מהעיירה הערבית, טול כרם. למשפחה היו פרדסים, שדות בוטנים ולולים. בילדותה סבתא, מגיל שנתיים, עבדה עם ההורים בחקלאות. מגיל צעיר הייתה משקה את העצים. לא הייתה מערכת השקיה, ובקיץ היו יורדים ומשקים עם צינור את כל העצים. סבתא עזרה גם בבוטנים וגם בלול. היא למדה בבית הספר במושב. אהבה מאוד את הלימודים והייתה תלמידה טובה. כמו שהיא אומרת: "לפלפית." היא שחקה בקלאס, בחבל ובמחבואים. היא מאוד אהבה לשחק במחבואים ברפתות הריקות.

סבתא מספרת שבבית לא היה מקרר, והם היו מקררים את האוכל בקרח שחילק, מוכר הקרח, כל יום ברחוב.

היא חגגה בת המצווה בחצר הבית. אמא שלה בישלה את האוכל, והכינה מרציפנים מיוחדים, במשך שבועות. כל המושב הגיעה לחגוג. דודה שלה תפרה לה, חולצה לבנה רקומה וחצאית.

בשבתות היו כל הילדים יחד, יוצאים ומטיילים באזור לבד. לאירוסים, לכלניות ובכלל בשדות.

בתיכון סבתא עברה לפנימייה חקלאית שנקראה "נחלת יהודה". היא עברה בעקבות אחותה. זה  נחשב יוקרתי במושב לעבור לפנימייה. הם עברו חמישה חברים, ורק היא ועוד אחד נשארו. השאר חזרו הביתה, בשל  קשיים, הקשורים לריחוק מהבית והמשפחה, וגם לעבודה הפיסית הקשה, שנדרשו לעשות. בפנימייה הם למדו ועבדו בכל הענפים: מכבסה, מטעים, רפת, לולים, מכוורת. במכבסה היו שתי אחראיות, שהם קראו להן "המכשפות", הן היו מצוות ומכריחות אותם, לעבוד קשה. סבתא עשתה התמחות במטעים ובמכוורת.

בשבתות היו עושים, קומזיצים וגם מסיבות ריקודים. כשהייתה חוזרת לשבתות הביתה, הם היו מתגנבים לחוות חקלאים, במושב אילנות, שהיה בה אגם מלאכותי, ועושים קומזיץ ליד האגם. בקיץ היו נוסעים במשאית לים בנתניה. ביום העצמאות, הם היו נוסעים במשאית לחגוג בנתניה.

הזוית האישית

מאיה: שמחתי לשמוע את הסיפורים של סבתא.

סבתא בינה: נהנתי לספר לנכדתי סיפורים וזיכרונות מעברי.

מילון

פדאיון
פֶדַאיון (בערבית: الفدائيّون) הוא כינוי משותף לקבוצות טרור שונות, לא בהכרח קשורות זו בזו, של מחבלים ערבים שהופעלו בידי גורמי ממשל במדינות ערב, והסתננו לישראל למטרות פיגועי טרור החל מתחילת שנות ה-50 ועד למלחמת סיני. ויקיפדיה

גפיר
למתנדבים למשטרת היישובים ניתן הכינוי "נוטרים" או "גאפירים". המונח גאפיר מקורו במילה הערבית ח'פיר (خفير) שפירושה שומר. הבריטים הביאו מונח זה ממצרים שם הוקם כח של שוטרים מקומיים, גפירים, בסוף המאה ה-19. ויקיפדיה

ציטוטים

”סבתא מספרת שבבית לא היה מקרר, והם היו מקררים את האוכל בקרח שחילק, מוכר הקרח, כל יום ברחוב.“