מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדה נערה

אני ונכדתי האהובה
בילדותי
סיפור העליה שלי לארץ

סיפורה   של משפחה בת  8 נפשות שהחליטו לעלות לארץ.

שמי: עדנה נאוגאוקר לשעבר צריקר. אני בת:63

אני בתם של שמחה ואברהם צריקר שגרו בבומביי באזור שנקרא טאנה בהודו.

החלטנו לעלות לארץ בגלל שהמשפחה שלי היו בארץ ישראל מאז עליית הנוער (אחים של אימא שלי עלו בשנת 1953).

לאחר שהם ראו שטוב להם בארץ אז סבא וסבתא עלו לארץ בשנת 1959. גם אחותי הגדולה עלתה לארץ ישראל בשנת 1962 עם  בת דודה שלי. הם עלו ביחד בעליית הנוער.

יום אחד שלחו מכתב מהסוכנות וקראו לנו למשרד ושאלו למה אנחנו לא עולים לארץ? אבא שלי התייעץ עם אימא שלי אם לעלות לארץ ולבסוף החלטנו שאנחנו עולים לארץ. עלינו לארץ בשנת 1964, דרך טיראן, בינואר בחורף, בלילה.

כאשר הגענו הביאו אותנו במונית מתל אביב עד דימונה. הורידו אותנו מהמונית בקור ובחושך, באותו הזמן היו עובדי בנין שראו אותנו בקור והדליקו לנו מדורה. לאחר מכן משפחה שגרה במקום ראתה שהגיעו עולים חדשים מהודו ושלחה את אחת מבני המשפחה לקרוא לנו לעלות אליהם. כאשר הגענו לבית של המשפחה הם הביאו לנו לאכול ולשתות.

לאחר מכן סבתא שלי באה ולקחה אותנו הביתה. באו אנשי סוכנות והביאו לנו מספר של מוצרים בסיסים  לבית.

הזוית האישית

מילון

טאנה
עיר בהודו

ציטוטים

”לא“

”החלטנו לעלות לארץ בגלל שהמשפחה שלי היו בארץ ישראל“