מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבא איבז, מאזרבייג'ן, רופא השיניים שהגשים את חלומו

תקשורת בימי קורונה
סבא אחיו וחבריו בישראל
סבא עלה אזרבייג'ן, בני משפחה נוספים עדיין נשארו שם

תקופת ילדות של סבא איבז

הסיפור שלי מתחיל אי שם בשנת 1960 בעיר באקו (עיר הבירה של אזרבייג'ן), כשסבי משה נולד בתאריך 30.01.1960. סבי נולד לאביו גרשום איבז ולאמו אמה איבזוב. לסבא שלי היה אח גדול ששמו אברהם ושנתיים אחרי כן נולד להוריו הבן השלישי אלדר, אחיו הגדול אהב אותו מאוד מהיום הראשון שבו הוא נולד.

סבי היה ילד שובב, כשהיה קטן. שלושת האחים היו מוכרים בשכונה שלהם בתור שלושת האחים השובבים, אבל  סבא שלי למרות שהיה שובב אהב מאוד לקרוא ספרים, הוא היה ממש "תולעת ספרים". האחים שלו היו מתגרים בו ושואלים: "מה הספרים יעזרו לך?" "למה זה כל כך מעניין אותך?", הם לא הבינו את אהבתו לספרים ולקריאה. אהבתו של סבי לקריאת ספים, הפכה עם השנים לאהבה ללימודים. הוא אהב ללכת לבית ספר ותמיד סקרן והתעניין בכל חומר חדש שהמורה היה מלמד אותו, הנושא שהכי ריתק אותו היה תחום הרפואה. עם השנים סבי סיים את לימודיו בהצטיינות והחליט שהוא רוצה להגשים את חלומו וללמוד רפואה.

תקופת לימודיו

הקריירה של סבי מתחילה בשנת 1977. כבר בהיותו צעיר, בגיל 17 התקבל לאוניברסיטת הרפואה בעיר באקו וגם שם קיבל תעודת הצטיינות ועבר בהצלחה את לימודיו. סקרנותו של סבא לא ידעה שובע, הוא רצה להמשיך וללמוד עוד ועוד ו"לפתוח את הראש" לעוד נושאים ותחומים חדשים. הוא נסע לרוסיה ליישוב שנקרא סטאש, ששם הייתה אוניברסיטה טובה לרפואה. גם שם המשיך בלימודיו וסיים בהצטיינות.

השלב הבא, הוא החליט לעשות מעשה נבון ואמר להוריו שהוא רוצה לעלות לארץ ישראל ושם לפתח את הקריירה שלו כרופא מוסמך. אבא ואימא שלו התגאו בו כל כך והם החליטו לעלות לארץ ישראל ביחד איתו ועם אשתו (סבתי) והבת שלו אמה, שזו אמי. (סבא שלי קרא לאמי אמה על שמה של אמו, כל כך חמוד).

סבי ומשפחתו על לארץ בשנת 1992, השנים הראשונות היו שנות התאקלמות בארץ. סבא היה צריך לעבור השתלמויות והכשרה בישראל, כדי לקבל את רשיון העבודה שלו. תהליך זה נמשך עד לשנת 2005.

בשנת 2005 סבא שלי סוף סוף סיים את לימודיו וקיבל את רישיון העבודה. הוא מצא מקום בשכונת התקווה, שיפץ אותו ובנה לעצמו את העסק עליו חלם כל השנים. עד היום סבי ממשיך לעבוד במשרת רופא שיניים מוסמך בתל אביב, סבא מלא סיפוק הוא יודע שהוא הגשים את החלום של חייו כמו שתמיד רצה. אני מלאת התפעלות מההתמדה והנחישות של סבא שלי, הוא תמיד האמין בעצמו ולא ויתר לרגע! וזה מסר חשוב שהוא כסבא מעביר ליליו ולנכדיו: כדי להצליח ולהגשים את החלומות יש להשקיע ולהתמיד ולהשיג תוצאות!

ועד היום תמיד הוא תמיד אומר לי: "ללא השקעה בחיים לא יהיו תוצאות!".

תקופת הנישואין והמשפחה 

בתקופתם של סבי וסבתי לא היו יחסי זוגיות פתוחים, כנהוג היום. בתקופתם הם היו נישאים ב"שידוכים" (בתקופתם השידוך היה לרוב  על פי רצונם ובחירתם של ההורים שלהם ולא שלהם), אבל אצל סבא וסבתא שלי זה היה אחרת, הם אמנם שודכו, אך מייד כשנפגשו, היה את הניצוץ הזה של שניים האוהבים אחד את השני!  זו הייתה אהבה ממבט ראשון, למרות ההיכרות הקצרה עד החתונה שלהם. הם התחתנו בתאריך 29 באפריל 1985. סבא רבא שלי, גרשום תכנן את חתונתם בחצר האחורית של בית שלהם. בחתונתם היו כל כך הרבה אורחים ונהנו מהאוכל הטעים של סבתא רבתא שלי. כל בני המשפחה המורחבת השתתפו בחתונה, רקדו ושמחו בשמחתם!

כמה חודשים אחרי החתונה סבתי הרתה, (בהריון ממנו נולדה אמי). ברגע שסבי שמע על הבשורה הוא קפץ משמחה, כי זו הייתה הלידה הראשונה בה הפך לאבא. אחרי תשעה חודשים כשאימא שלי נולדה, סבא שלי החליט לקרוא לה אמה, כפי שסיפרתי, על שם סבתא רבתא שלי.

לישראל עלתה כל המשפחה לאחר שאמי, אמה כבר נולדה, כך עלו לארץ בשנת 1992, כשסבי חדור מטרה להמשיך את לימודיו ולקבל את רשיון הרפואה בישראל.

סבא שלי והאחים שלו בים בשנה הראשונה שלהם בארץ

ושנתיים אחרי שעלו לארץ, סבתי  הרתה שוב ונולדה הבת השנייה, היא דודתי נויה. כולם התרגשו ושמחו, סבי היה מאושר כל כך, הוא אוהב מאוד ילדים.

סבתא שלי עם אחות אמי, נויה, הדודה שלי

השנים חלפו הבנות גדלו וגם הן נישאו וילדו ילדים. אמה, בתו הבכורה נישאה ושנה לאחר נישואיה, נולדה נכדתו הראשונה – זו אני! סבי כל כך שמח והיה מאושר, הם סיפרו לי שסבא שלי, לא נתן לאף אחד לגעת בי, הוא כל יום רצה להיות רק איתי, הוא אפילו לקח חופשה מהעבודה לשבוע ימים כדי להנות מהנכדה החדשה שלו. אחר כך נולדה נכדתו השנייה וגם הפעם הוא חוגג באושר.

עד היום, כשאני כבר גדולה, הוא תמיד אומר לי: "אני אוהב ילדים, זה הדבר שעושה אותי הכי מאושר. את ואחותך עושות אותי מאושר על זה שאתן איתי" – זה משפט שהוא חוזר ואומר לי ותמיד אזכור זאת!

וממש בזמן שאני מתעדת את סיפורו של סבי, השנה בתאריך ה-1 בינואר 2021, בתו השנייה, נויה, דודתי, אחות אמי, הביאה לעולם את הנכדה השלישית לסבא שלי וכהרגלו, הוא כל הזמן הולך אליהם ולא משחרר את הקטנה,  כל היום הוא לצדה, למרות הקורונה והסגרים הוא תמיד ימצא דרך לבקר את נכדתו החדשה בתה של נויה.

סבא היום

כיום סבא שלי ממשיך לעסוק במקצוע האהוב עליו, כרופא שיניים, כבר 16 שנה. הוא אבא לשתי בנות וסבא לשלוש נכדות (משפחה של בנות) ונשוי באושר לאישה שהוא אוהב כבר בקרוב ל 36 שנה.

תמיד תזכרו!

כמו שסבא שלי תמיד אומר: "ללא השקעה בחיים לא יהיו תוצאות!".

 

הזוית האישית

עדן רגימוב: בחרתי לתעד את סיפורו סבא שלי, מכיוון שהוא תמיד היה הבחור ה"שקט" במשפחה שלנו ודווקא משום שהוא תמיד שקט ופחות מרבה לספר בחרתי "להוציא ממנו את השקט", לדעת עליו יותר ושמוע את סיפורו וכמובן ללמוד מניסיון חייו. למדתי בתהליך התיעוד של סבא שלי שחייו היו מאוד מעניינים, הוא היה מסור והתמיד במטרותיו, עבר מאוניברסיטה לאוניברסיטה, בשביל להשיג את הייעוד שלו בחיים. בעיני זה ממש ראוי להערצה. כל סיפורו מאוד סיקרן אותי, כל כך הרבה דברים שלא ידעתי על כל מה שסבא שלי עשה בחייו.

הפעילות שלי נתרמה בכך שתמי האלופה, מתכנית הקשר הרב דורי, שהנחתה אותי לאורך כל התהליך עזרה לי כל כך ונתנה לי פוש להמשיך ולהמשיך ואני מעריכה כל דבר שעשיתי כאן בפעילות. ממליצה כל כך לכל תלמיד לבחור במיזם זה ולהינות מכל התהליך המדהים שעברתי!

סיפור זה תועד במסגרת יוזמת המעורבות החברתית – "דורות – בקשר הרב דורי", בשיתוף מינהל חברה ונוער ותכנית הקשר הרב דורי.

מילון

באקו
באקוּ (באזרית: Bakı) היא בירת רפובליקת אזרבייג'ן והעיר הגדולה בה. העיר נמצאת על גדתו הדרומית של חצי האי אפשרון (Abşeron), בצדו המערבי של הים הכספי. אוכלוסיית העיר 2,045,815[1] תושבים (נכון לשנת 2011), ובעיר רבתי (על פרווריה) כ-3 מיליון תושבים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”צ“