מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא חסידה יעקובי מורה ומחנכת בישראל

סבתא חסידה עם נכדותיה: רותם הרשקוביץ, עדי אלרום וספיר שכטר
סבתא חסידה בילדותה
סבתא חסידה מגוללת את ההיסטוריה מילדותה ועד היום

סבתא חסידה יעקובי לבית חורונזיץ', מספרת לנכדותיה: רותם הרשקוביץ, עדי אלרום וספיר שכטר את סיפור חייה.

ילדותי

שמי חסידה יעקובי, נולדתי בשנת 1941 בישראל בבית חולים בלינסון שבפתח-תקווה. את הילדות ביליתי בגבעתיים, העיר הייתה בראשיתה ובשוממה.

הבית שלנו היה ברחוב שנקין, הבית האחרון ברחוב. בהמשך הרחוב היו המון פרדסים והיו שם המון שועלים.

את כל הילדות וחיי ביליתי בגבעתיים. הילדות שלי הייתה שקטה וסולידית. זו הייתה התקופה שלפני קום המדינה. באזור היו ערבים שהסתובבו בשכונה. היחסים איתם היו טובים מאוד. הם עברו ברחובות ומכרו סחורות. הייתה בשכונה חנות מכולת, אבל הערבים מכרו ביותר זול ולכן קנינו מהם, בנוסף חנות המכולת הייתה רחוקה מהבית אז זה היה מאוד נוח לקנות מהרוכלים, שהיו עוברים בין הבתים.

יש לי שני אחים, אח ואחות. אחי, שלמה, גדול ממני בשש ושנים ואחותי, מירה, קטנה ממני בשש שנים, בסך הכל הסתדרתי טוב עם אחי  כמו כל הילדים, ברוב המשפחות באותה תקופה  היו רק הורים ושני ילדים, במשפחתנו היו שלושה ילדים, דבר שהיה פחות נפוץ אז.

 בילדותי עם שני אחי שלמה ומירה

הבית שלנו היה בית צנוע. אימא שלי, טובה, הייתה תופרת במקצועה ואבא שלי, אשר, היה בנאי. אמי תפרה הרבה לבנות של הבית ולצורכי הבית. הייתה לה מכונת תפירה מיוחדת שאיתה הייתה מבלה הרבה זמן. אבי עבד בשיפוצים ותיקונים והיה ביקוש רב לעבודתו המקצועית.

אימא שלי עלתה לארץ מפולין בשנת 1932, כשהייתה בת עשרים. היא עלתה עם המכבייה הראשונה שהתקיימה באותה שנה בארץ. היא אמנם לא הייתה ספורטאית, אבל ניצלה את ההזדמנות, היה לה קל להשתלב ולעלות איתם לארץ. בפולין, עבדה בתפירה והצליחה לחסוך כסף לעלייתה. היא בחרה לעלות לישראל, כי הייתה אידיאליסטית ואהבה את הארץ. במשפחתה, היו שניים-עשר אחים וכמעט כולם נספו בשואה, מלבד שניים מאחיה שניצלו: אח אחד, שנסע לברזיל ואחות אחת שנסעה לאנגליה. הייתה לי גם בת דודה פרטיזנית, שהצליחה לשרוד, היא הצליחה לברוח ליערות והייתה יחד עם הפרטיזנים. בנוסף הייתה לאימא שלי אחות תאומה שגם היא נספתה בשואה.

אבא שלי עלה מפולין בשנת 1930, כשהיה בערך בן 24. כל  בני משפחתו היגרו לאמריקה ורק הוא החליט לעלות לארץ יחד עם קבוצת חברים שלו.

ההורים שלי הגיעו שניהם לתל אביב, כאשר הם עלו לארץ, כי זאת הייתה אז העיר המרכזית. בתל אביב הם נפגשו, התחתנו והמשיכו לגור בה לאחר נישואיהם, בהמשך קנו מגרש בעיר גבעתיים ועברו לשם, בגבעתיים עברה עלי ילדותי, שם גדלתי.

עברנו הרבה דירות בילדותי בגבעתיים, בהתחלה גרנו בדירה של שני חדרים, שלמה, אחי ואני היינו ביחד בחדר. מאחר ואבי שהיה בנאי במקצועו, התחיל לבנות את ביתנו במגרש שהורי קנו בגבעתיים. בנתיים, עברנו מדירת שני חדרים לדירה יותר גדולה עם שלושה חדרים. אחרי שמירה נולדה עברנו שוב לבית אחר. אחר כך אבי בנה מעל ביתנו על המבנה הקיים, קומה שנייה, אנו עברנו לגור בקומה השנייה,  למעלה, ואת הקומה למטה, הורי השכירו לדיירים.

בחצר ביתנו היו המון עצי פרי כמו שסק, שזיפים, אבוקדו, אגסים ועוד. ההורים שלי טיפלו בגינה במסירות, בכל העצים, העציצים והצמחים שהיו לנו בחצר.

הבית שבו גדלתי היה בית מסורתי. אימא שלי נהגה להדליק נרות שבת וחגגנו את כל חגי ישראל. הורים שלי הקפידו גם ללכת לבית הכנסת ושמרנו על אוכל כשר בבית.

בגבעתיים היה סניף מאוד גדול של הנוער העובד והלומד, סניף בורוכוב. הייתי בתנועה מגיל 10 עד כיתה י', שאז הקבוצה שלנו התפרקה. הייתי הולכת לפעולות שלוש פעמים בשבוע, בימים שלישי, שישי ושבת. הייתי יוצאת לכל הטיולים ומחנות קיץ. אחרי שהקבוצה שלנו התפרקה ועזבתי את תנועת הנוער העובד והלומד, אז התחילה התקופה של המסיבות הסלוניות. זו הייתה תקופה שבה התחילו לשמוע שירים לועזיים לעומת השירים הארץ-ישראליים ששמענו עד אז. היו מסיבות של ריקודים סלוניים בבתים ובבתי קפה.

בית ספר ושירות צבאי

למדתי בבית ספר כצנלסון בגבעתיים, עד כיתה ח' ואז המשכתי לימודי בתיכון קלעי שבגבעתיים. משם עברתי ללמוד בסמינר לוינסקי שזה היה בית ספר מיוחד למורות. מכללת לוינסקי לחינוך הייתה המכללה העברית הראשונה להכשרת מורים בארץ. שם למדתי עוד לפני שהתגייסתי, למדתי שם בכתות י"א וי"ב ואז המשכתי ללמוד עוד שנתיים. התגייסנו יחד כל המחזור באוגוסט 1961. את השירות הצבאי שלי עשיתי במחנה שמונים כמורה חיילת. במסגרת התפקיד לימדנו חיילים שלא ידעו לקרוא ולכתוב. לימדנו אותם בבית ספר לחיילים בחיפה.  לימדנו אותם בעיקר את מקצועות: השפה וחשבון, על מנת להכשיר אותם לחיים ולשירות הצבאי שלהם.

בשירות הצבאי

נישואין והקמת משפחה

הכרתי את אורי בשנת 1962 כאשר אני באתי לבקר חברה שלי והוא בא לחבר שלו, החברים היו אחים. החבר שאל את אורי אם הוא רוצה שהוא יערוך ביננו היכרות, אורי אמר מייד: "כן", אני אמרתי בהתחלה שלא. הוא המשיך וחיזר אחרי ואחרי זמן מה הסכמתי לפגישה. אורי היגיע מהכפר ואני הייתי עירונית. לאחר שנישאנו גרנו ברמת גן ואז קיבלנו מגרש בכפר אז"ר ששם בנינו את הבית שלנו.

 אני עם אורי ביום נישואינו

גלית, בתי הבכורה נולדה בשנת 1964 כשעדיין גרנו ברמת גן, רק כשהייתה בת שנתיים עברנו לכפר אז"ר. אחר כך נולדו שתי בנותיי הנוספות, הדס בשנת 1972 והדר בשנת 1974.

המשכתי כל השנים לעסוק בחינוך והוראה, הייתי מורה בבית ספר יסודי ומחנכת כתה בבית ספר באור יהודה במשך שבע שנים. אחר כך עברתי להיות מחנכת כתה בבית ספר יסודי ברמת אפעל, זה היה בית ספר חדש והגעתי אליו ממש כשבית הספר הוקם, היו ו בהתחלה  תלמידים עד כיתה ה'. כמחנכת לימדתי את תלמידי את כל המקצועות. בבית ספר ברמת אפעל, המשכתי ללמד עד שיצאתי לפנסיה כשהייתי בת 58.

מאז פרישתי מעבודתי בבית הספר אני מתפקדת כסבתא במשרה מלאה בשילוב עם פעילות חברתיות רבות ומגוונות.

 סבתא במשרה מלאה

תמונה משפחתית

המשפחה שלנו

סבתא חסידה היא מודל לחיקוי – סבתא, אימא וחברה!

הזוית האישית

גלית הרשקוביץ (בתה של חסידה): הסיפור תועד ע"י נכדותיה של אימי, ומוקדש לה באהבה מכל בני משפחתנו. השנה נציין את יום הולדתה ה – 80 של סבתא חסידה בסיור ב"מוזיאון אנו – מוזיאון העם היהודי" ונעניק לה במקום את תיעוד סיפורה כמתנת יום ההולדת.

מילון

מכביה ראשונה
המכביה הראשונה נפתחה בטקס חגיגי ב-28 במרץ 1932, כ' באדר ב' ה'תרצ"ב בבית-העם בתל אביב בהשתתפות אישי ציבור ובראשם ראש העיר מאיר דיזנגוף. למחרת הוביל דיזנגוף רכוב על סוסו את מצעד הספורטאים, שמנה 390 ספורטאים מ-27 מדינות: אוסטרליה, אוסטריה, אסטוניה, אנגליה, ארצות הברית, בלגיה, בולגריה, גרמניה, דנמרק, דנציג, הולנד, הונגריה, תוניסיה, יוון, יוגוסלביה, לבנון, מצרים, לטביה, ליטא, סוריה, פולין, צ'כוסלובקיה, צרפת, קנדה, רומניה, שווייץ וארץ ישראל ובהם אישים כמו הסופר אלישע גלזר, ויצא מגימנסיה הרצליה מרכז חיי התרבות של תל אביב דאז עד אצטדיון המכביה מרחק של כ-5 קילומטרים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”סבתא חסידה היא מודל לחיקוי – סבתא, אימא וחברה“