מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חתונה, מלחמה, ילדים ושמחה

סבתא ואני במפגש הקשר הרב דורי
סבתא בתיה בצעירותה
סיפורה של סבתא בתיה

נולדתי ברחובות בשנת 1935, להורים ושישה אחים מלכה, ידידה, ירח, בתיה, ניצה ובן ציון, שהגיעו מהכינרת והייתה לי ילדות יפה. גדלתי במרמורק, אהבתי לטייל לראות את הנוף, לקטוף פרחים והייתי חברה בנוער העובד.

לפני הכרזת קום המדינה, האנגלים היו מסתובבים ברחובות בזמן העוצר ואני כילדה הייתי מסתכלת עליהם מהמרפסת. עוד זיכרון ילדות חזק הוא שבבוקר היה לי קשה לקום לבית הספר אבל בשבת הייתי מתעוררת מוקדם בגלל הריח של הקובנה שאמי הייתה מכינה.

אני וחברותיי היינו משחקות הרבה בקפיצות בחבל, מחבואים, תופסת וקלאס. לפעמים הייתי הולכת עם אבי לגינה ועוזרת לו לקטוף ירקות וזה היה ממש כיף. בהיותי ילדה היו קונים לנו בגדים חדשים רק בחגים. בחג שבועות היינו לובשים בגדי חג לבנים והיינו מביאים לבית הספר ביכורים.

ב- 1953 בהיותי בת 18, התגייסתי לצה"ל ובחיל האוויר הייתי פקידה, שחקנית מחניים בקבוצה שזכתה מקום ראשון בתחרות מחניים של חייל האוויר ורקדתי ריקודי עם והיה לי כיף.

אחד הימים נסעתי לטיול עם חברים מהצבא לסופ"ש לשפת הים באשקלון. במוצאי שבת חזרנו לבסיס עם משאית צבאית. בגלל שנכנסתי לים הייתי רטובה ובגלל זה ישבתי ליד הנהג. בדרכנו חזרה לבסיס הפדאיון (מחבלים שבאו ממצרים) ירו לכיוון המשאית. פגעו בי 2 כדורים, אחד בכתף ואחד בגב קרוב לעמוד השדרה ואמרתי לנהג תיסע מהר זה הפדאיון. נלקחתי לבית החולים וקיבלתי טיפול ראשוני. למחרת באו מהאו"ם לתחקר אותי. כשחזרתי לבסיס נלקחתי והסיעו אותי מסביב לבסיס והייתי גיבורה ליום. לאחר שנתיים הכרתי את בן זוגי אברהם פרג, שאז עבד כמנהל חשבונות בחברה גדולה וממש אהב תמונות.

אחרי כמה חודשים השתחררתי מהצבא. אחרי שנה של חברות התחתנו בתאריך ה- 1.1.56 בתחילת מבצע סיני. התחתנו באולם שמחות בתל אביב. אני לבשתי שמלת כלה לבנה יפה ואברהם לבש חליפה כחולה. (תמונת חתונה) הזמנו הרבה אנשים, עקב המלחמה הגיעו מעט אורחים, בני משפחה וחברים קרובים. בערב לקראת החופה נשמעה אזעקה ואז נאלצנו לרדת למרתף של האולם, ושם נערכה החופה. למרות המלחמה ובמעוט האורחים עדיין היה שמח מאוד. לאחר החתונה נשאר הרבה כיבוד אז הזמנו את השומרים שהיו באולם לבוא ולהתכבד. למחרת אברהם חזר לצבא.

הבאנו לעולם ארבעה ילדים, דורון שנולד ב- 1959. הוא היה ילד חכם, לא אהב לאכול, הראשון והאחרון שקיבל תרופת סבתא לכאבי בטן ויש לו תואר ראשון. פפי שנולדה ב- 1962. היא הייתה ילדה יפה, קצת בכיינית ועכשיו היא דיילת. דורית שנולדה ב- 1966. הייתה ילדה שובבה, תלמידה טובה ויש לה תואר שני. שיקו שנולד ב- 1967. הוא היה ילד מפונק מכיוון שהיה הילד הכי קטן ועכשיו הוא מנהל חנות אופניים שקיבל מאברהם. את כל הילדים אהבנו ואנו אוהבים באותה מידה ועשינו חיים לא נורמלים. לדורון נולדו 3 ילדים, לפפי נולדו 2 ילדים, לדורית נולדו 4 ילדים ולשיקו אין. כשגדלו טיילנו איתם קצת בארץ והרבה בעולם. ב- 1981 חגגנו את שנת הכסף (25 שנות נישואים) עם ילדינו במסעדה. ב- 2006 חגגנו את שנת הזהב (50 שנות נישואים) עם כל הילדים והנכדים בסופ"ש בעין חרוד.

עד היום אני מטיילת עם הילדים והנכדים ובכל שבוע ביום שישי אני מבשלת לכל המשפחה והם באים ונהנים.

הזוית האישית

רז: אני נהניתי מהתהליך ולמדתי דברים חדשים על סבתא. אני מאחל לסבתי שנהיה בעוד פרויקטים דומים.

בתיה: אני ניהנתי מכל רגע וזה היה נחמד לחזור לעבר. אני מאחלת לנכדי הרבה בריאות, אושר ועושר לא יזיק.

מילון

בהיותי
כשהייתי

ציטוטים

”בהיותי ילדה, היו קונים לנו בגדים חדשים רק בחגים.“