מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חסידה אמיתית

סבא וסבתא סגל
סבא ר' מוטל
אהבתי מאוד לפגוש אנשים ולשוחח איתם בנושאים שקשורים בהפצת המעיינות...

שמי רבקה סגל ואני סבתא של מושקא. נקראתי על שם דודה רבקה הי"ד ,אחות של סבא מוטול, שנהרגה על ידי הנאצים ימ"ש. וגם על שם הרבנית רבקה, אשתו של הרבי מהר"ש.

גדלתי בכפר חב"ד להוריי ר' מוטול ויהודית לוין. בהתחלה, כשעוד הייתי ממש קטנה, גרנו בבית ערבי נטוש. אחר-כך עברנו לגור בבית השני – כך הוא נקרא, שהיה אחרי הבנייה הראשונה בכפר. בתקופה הזו לא היה כמעט אוכל, זו היתה תקופה מאד קשה אבל הסבא, ר' אברהם מאיור, תמיד דאג שיהיה אוכל בבית.

בילדותי בכפר חב"ד

תמונה 1

עוד בהיותו ברוסיה הוא היה מגיע עם דג מלוח ועם חמישה בחורים לבית. כך, שעד הבוקר כבר לא נשאר מהדג כלום… בכלל הנושא של אוכל לא תפס ולא דיברו עליו. מה שיש – אוכלים! טעים, לא טעים, העניין לא עלה על השולחן. האווירה בבית הייתה שמה שיש אוכלים.  פעם אחת, אחד מהאחים התבטא על האוכל שהוא לא טעים או משהו דומה, ואני זוכרת שהוא ננזף על כך! בגדים כמעט שלא היו. לשבת היה רק בגד אחד.

כשאימא שלי ברוסיה הייתה בערך בת 10, הגיע אליהם חסיד גדול, שם טוב, הוא היה קרוב מאוד וידיד המשפחה והוא העיר: "בשבת פשוטה עם נעליים חדשות?!"בבית הוריי הוקירו מאוד ערכים יהודים – שבת, חגים וכו'.

בכפר חב"ד הייתה חנות מכולת אחת בלבד, היום המבנה כבר לא קיים. המוכרת הייתה רבקה ליבוב, שבעלה היה ממנהלי צא"ח הראשונים. השכנים שלנו היו משפחת פוטרפס. אמי הייתה בידידות עם גברת פוטרפס, מרת לאה.

בצעירותי זכיתי למשהו  מיוחד במינו, היו אלו השידורים המיוחדים של ההתוועדויות של הרבי, היישר מ- 770– בית מדרשו של הרבי. השידורים הישירים הועברו אל הישיבה המרכזית בכפר חב"ד. בין ארה"ב לישראל קיים הפרש שעות, כך שכאשר היה ערב אצל הרבי, בישראל זה היה באמצע הלילה. היינו קמים והולכים לשמוע את הרבי מתוועד. השידור הועבר דרך הטלפון, אותו הצמידו לרמקולים שהגבירו את קולו של הרבי, רמקול אחד לגברים ואחד לנשים. היו התוועדויות ידועות מראש בתאריכים חסידיים מיוחדים כמו: י' שבט, י"ט כסליו, י"ב תמוז וכדו', אז היו מתכנסים במקום מראש ומחכים לרגע ההתחלה. אבל היו פעמים שהרבי התוועד באופן פתאומי, ללא ידיעה מראש, אז הייתה עוברת מכונית בכפר באמצע הלילה ומצפצפת, ידענו שיש שידור. השידורים היו בישיבה ואנחנו גרנו קרוב. בשידור רק שמעו את קולו של הרבי, בלי לראות, והיינו כותבים את מה שאנחנו שומעים..

למדתי בבית רבקה כפר חב"ד , היו לנו טיולים למערת הנטיפים ועוד. אהבתי מאוד לטייל ולצלם במצלמה שקיבלתי, תמיד טיילנו עם בנות גדולות מאתנו בשנים והייתי מתחברת איתן. הייתי ילדה לא קונבנציונלית. האוכל לא עניין אותי, וגם חברות לא עינינו אותי. אהבתי מאוד לפגוש אנשים ולשוחח איתם בנושאים שקשורים בהפצת המעיינות. כשהייתי בכיתה ו' ארגנתי "מסיבות שבת" לילדות. היינו מתכנסות כל פעם אצל משפחה אחרת בשעת מנחה. ושם הייתי מוסרת סיפור ושיחה של הרבי ב"ליקוטי שיחות" מתוך החוברות כחולות. בערך בכיתה ח' נהגנו לנסוע פעם בשבוע לבית הרפואה "אסף הרופא" לשמח ילדים בעלי מוגבלויות קשות. הלכתי גם לביקורי בית לרשום ילדים לבתי ספר חב"ד. הייתי אחראית כמה שנים על "מבצע מצה", לפני חג הפסח  תלמידי בתי הספר היו מגיעים לראות בכפר חב"ד איך אופים מצות. היו  מגיעים הרבה בתי ספר, והייתה עבודה רבה. זה היה בכיתה י'– י"א–י"ב.

בית רבקה

תמונה 2

אבא – ר' מוטול לוין

אבא שלי, ר' מוטול לוין, היה בנו של ר' ישראל 'נעוולער'. הוא למד בישיבת תומכי תמימים קורסק. כשיצא מרוסיה עלה והתיישב בארץ הקודש בכפר חב"ד ועסק במשך תקופה בחקלאות. אבי ניהל את ביה"ס למלאכה בכפר, הוא שימש פעם גם כראש הוועד של הכפר, ובנוסף לכך היה המנהל בבית הספר בית רבקה לבנות. כשהחלו לארגן את ערבי חב"ד, הוא נטל חלק פעיל והיה מראשי הנואמים וקירב הרבה לחסידות. כאשר ביקשו בהנהלת קה"ת לתרגם את המשך תרס"ו לאנגלית, הציע הרבי את שמו כמועמד מתאים לתרגום, בשל שליטתו הרחבה בשפה האנגלית.

נפטר בכ"ג אלול תשמ"ח.

אימא – יהודית לוין

אמי, יהודית לוין לבית דריזין, היא בתם של ר' אברהם מאיור – דריזין ואמה מרת שרה דריזין. אמי הייתה האחות הראשונה בכפר. היא למדה באסף הרופא, כל התלמידות שלמדו את מקצוע האחות היו בחורות בנות 18 שרק סיימו תעודת בגרות, והיא הייתה כבר בת 38. החלום שלה תמיד היה להיות אחות. אבל היא הגיעה מרוסיה, וברוסיה, אביה, ר' אברהם מאיור, לא הסכים שהיא תלמד בבית הספר הממשלתי הרוסי, שהיה בית ספר עם לימודי כפירה. ולכן, היה מגיע מלמד אליהם הביתה והוא לימד אותם.

לפני  שאמי הלכה ללמוד את מקצוע האחות בארץ, היא הייתה מנהלת הפנימייה בבית רבקה ועוד כל מיני עבודות .עד  שהיא החליטה ללמוד באסף הרופא. אמי סיימה את לימודיה בהצלחה רבה. הייחודיות שלה מבין כולם זה שהיא הייתה חרדית, בעוד הן לא שמרו תורה ומצוות. מה גם שמתוך 120 תלמידות רק 6 יצאו לעבודה! הלימודים היו מאוד קשים ותובעניים וכמעט כולם נשרו. והיא הייתה מבין השש שנשארו. היא גם עבדה אחר כך בבית הרפואה "אסף הרופא" וגם בכפר חב"ד, אך הייתה ידועה בכל הארץ. ופעם אחת ש התעוררה שאלה ברפואה הרבי הורה לשאול את האחות יהודית.

סיפור על באבע יהודית

כשבאבע יהודית הייתה ברוסיה אבא שלה לא הסכים שהם ילמדו בשקולע. אז מה הם היו עושים? בכל תחילת שנה הם היו עוברים לעיר חדשה. ואז, הגיע מנהל בית הספר בעיר ואמר לר' אברהם מאיור לשלוח את הילדים לשקולע. ר' אברהם ענה: "האמת, שעברנו עכשיו מעיר אחרת ואנחנו לא רוצים לנתק את הילדים מביה"ס הקודם שלהם באמצע שנה, אז, בשנה זו הם ילמדו שם, ולשנה הבאה הם כבר ילמדו כאן…" וכך כל יום בבוקר, כשכל הילדים הלכו ללימודים. גם הם היו מתלבשים בתלבושת, שמים תיקים על הגב. ובאבע יהודית, שהייתה הגדולה במשפחה, הייתה לוקחת את אחיה הקטנים ועולה איתם על הרכבת לשכונה מורחקת, שם הם היו הולכים לגינה, וחוזרים בשעה שכל הילדים חוזרים. כך היו עושים כל שנה במסירות נפש עצומה!

שמות אחיי: יהודה אריה לייב ז"ל, ישראל, יוסף יצחק, שניאור זלמן משה, מנחם מענדל.

מקומות עבודה

מקום העבודה הראשון שלי היה בצרפת בסמינר בית רבקה. הייתי שם בשליחות אחרי מלחמת יום הכיפורים, עבדתי בתור מורה מחנכת מכיתה ג' עד סמינר. הבנות שלימדתי היו ממש בגילי. לימדתי נביאים אחרונים, חסידות-שורש התפילה, וגם פרקי אבות.

בתשרי תשל"ה  נסעתי  מצרפת ל-770 ומשם רציתי לחזור לארץ. כשנכנסתי ליחידות אצל הרבי, הכנסתי כנהוג פתק שעליו כתוב שמי -"רבקה בת יהודית". ואז הרבי אמר ביידיש (תרגום:) "את המורה מצרפת?" ואחרי זה אמר: "שהקב"ה זיכה אותך לחנך בנות ישראל שכל אחת היא בת יחידה…" וכו'. הבנתי שאני צריכה לחזור לצרפת ובאמת המשכתי ללמד שם תקופה.

הקמת בית

בשנת תשל"ה נישאתי לבעלי הרב יוסף יצחק סגל שיחי'. הייתי בת 21.  החתונה התקיימה ב"בית מנחם", זו הייתה החתונה השנייה שהתקיימה במקום לקראת סיום הבניה.

אחרי החתונה יצאנו לשליחות במושב ברוש, ואחר כך עברנו לשליחות במגדל העמק, שם הקמנו מוסד לנכים צעירים של התנועה הקיבוצית בתוך ביתנו (!) היום המוסד כבר התפתח והפך למפעל של כולל חב"ד , אך המוסד ההתחלתי היה אצלנו.

כשנולדו הילדים הייתי בת 23. יש לנו בלעה"ר 12 ילדים! ארבע בנות ושמונה בנים ו-69 נכדים!

ב"ה משפחה לתפארת!

הזוית האישית

מושקא: למדתי מסבתא רבקה מהי אהבת ישראל, שתמיד נותנת ודואגת לאחרים. היא מארחת הרבה אנשים מסכנים בביתה, תמיד נזהרת מלפגוע בשני ושרק יהיה טוב לכולם, ובעז"ה אזכה ללכת בדרכיה. תודה רבה לך סבתא, מאחלת לך הרבה בריאות ונחת מכל המשפחה.

מילון

הפצת המעינות
הפצת המעיינות הוא מושג בסיסי בחסידות חב"ד, לפיו בהפצת ולימוד תורת החסידות תלויה ביאת הגאולה.

מסיבות שבת
מסיבות שבת, הינה פעילות חב"דית עם ילדים המתקיימת בשבתות, אותה ייסד הרבי תחת המרכז לעניני חינוך תקופה קצרה לאחר שמונה לעמוד בראשו, והממונים על הפעילות זכו לליווי צמוד והדרכות מפורטות שביטאו את החיבה המיוחדת שרוחש הרבי לפעילות זו. בשנים הראשונות הוקדש זמן הפעילות להנחלת מושגי בסיס ביהדות, לאור פרשת השבוע ומועדי ישראל החלים בסמיכות לפעילות. כיום אופי הפעילות משתנה ממקום למקום, בהתאם לאוכלוסיית הייעד, משך זמן הפעילות ועוד. בין המאפיינים הבולטים של הפעילות הוא אמירת י"ב הפסוקים.

ציטוטים

”כשהרבי אמר ביידיש (תרגום:) "את המורה מצרפת?, הבנתי שעלי לחזור ללמד בצרפת“

הקשר הרב דורי