מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חנכנו כביש עם בן-גוריון

שושנה ואיתי.
תמונה מהחתונה של שושנה ויצחק.
סיפור החיים של שושנה ישראלי

שמי שושנה ישראלי, אני רוצה לספר על אירוע משמעותי בחיינו בו חנכנו כביש עם בן-גוריון

שמי שושנה, מקור השם הוא מהמילה רוזה. שם משפחתי הוא ישראלי, שם המשפחה היה ישראלוביץ' ובשנת 1964 שינו לו את השם. שם המשפחה הקודם שלי היה נח, אין משמעות לשם.

נולדתי ברומניה בתאריך 11.5.1932 היו לי 2 אחים ואחות אחת שנפטרו, אני הייתי האחות הקטנה. לא קיבלתי יחס שונה משאר האחים שלי. בבית שלי היו 2 חדרים, הוא היה עשוי מאבן והיינו 6 נפשות בבית. למדתי בבית ספר יהודי במשך 4 שנים ואחר כך הלכתי ללמוד תפירה. למדתי 4 כיתות, לא המשכתי בגלל שרק העשירים יכלו להמשיך וחבל שלא הייתה לי את האפשרות להמשיך ללמוד.

בגיל 15 עליתי לארץ עם עליית הנוער,  כשהתקרבנו למימי ישראל היינו שתי אוניות גדולות. אחת קראו לה "מדינה יהודים" , ולשנייה "גאולה" שבה היו 800 פליטים ואצלנו היו 4,600 נוסעים . בתאריך 27.9.1947, באמצע הים האנגלים תפסו אותנו, לפני שנכנסנו למים הטריטוריאליים של ישראל. הבחורים שהיו על האנייה נלחמו על האנגלים שניסו לעלות לאנייה בעזרת סולמות והבחורים שלנו זרקו להם את הסולמות והאנגלים זרקו עלינו פצצות דמה והיינו צריכים לשים מים על העיניים שלא ישרפו.

באמצע הים, האנייה "גאולה" התחילה לקבל מים ואת כל  הנוסעים, הפליטים העבירו אלינו. בסוף האנגלים תפסו אותנו בנמל חיפה, העלו אותנו לספינות שלהם ושלחו אותנו לקפריסין שם הכניסו אותנו למחסן גדול וזרקו עלינו D.D.T שלא יהיה לנו חיידקים והיא הפכה אותנו ללבנים. המדריכים שם (כנראה מארץ ישראל) שקיבלו אותנו וריכזו אותנו במחנות, אחרי זה העבירו אותנו את הילדים למחנה 65, זה היה מחנה קיץ. שם למדנו עברית, כמו בית ספר.

אחרי שלושה חודשים בתאריך 1.1.48, הגעתי לארץ ישראל וחילקו את הילדים לקיבוצים שונים הייתי ב"מעיין צבי" ליד זכרון יעקב. בקיבוץ למדנו והיינו עובדים בעבודות בשדות, בגינון, ברפת, במתפרה ועוד. חלק מהבחורים שלנו היו יותר מבוגרים וגייסו אותם לצבא בסוף 1948. אנחנו פתחנו את הנחל במחנה 80, שהיה מחנה טירונות של קיבוצים ואנחנו לא רצינו להיפרד מהבחורים אז התגייסנו.

בסוף 1948 נסענו לאילת ושם הייתה שממה. ישנו באוהלים ועשינו ביצורים. ב – 1949 נסענו לים המלח ושם בנינו את הכביש לעין גדי. הבחורים עבדו עם הקונגו לשבור את הסלעים, והבחורות היו זורקות מלמעלה את האבנים. כשסיימנו דוד בן גוריון בא לחנוך את הכביש. אחרי שנתיים סיימתי את עליית הנוער והלכנו להכשרה לעמק הירדן.

בשנת 1950 התגייסתי לצה"ל. הייתי בקיבוץ נגבה, משם עברתי לבסיס צריפין שפעם נקראה סרפנד. שם הייתי בחיל חימוש ובשנת 1952 כשהייתי בת 20 השתחררתי מהצבא כי התחתנתי. יש לי ילדה ושני בנים. יש לי 11 נכדים ו- 24 נינים. הילדים והנכדים שקרובים אלי באים בדרך כלל והרחוקים מדי פעם.

בחמש וחצי בבוקר אני מתחילה עם התשבצים, פעם בשבוע אני נפגשת במועדון ניצולי שואה. אני נוסעת לטיולים בארץ, פוגשת את המשפחה ורואה טלוויזיה.

תמונה – מסדה משנת 1950

הזוית האישית

איתי: בתכנית זו הרגשתי שלמדתי משהו על העבר ועל שושנה במיוחד, שפעם החיים לא היו קלים וכולם נתרמו למען המדינה. התכנית מעשירה, היה מלמד ומעניין.

מילון

D.D.T
מעין אבקה נגד חיידקים

ציטוטים

”"הבחורים שהיו על האוניה נלחמו על האנגלים שניסו לעלות לאונייה בעזרת סולמות."“