מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חנה שטרנליכט

בר אפרת , ניר בוטבול וחנה שטרנליכט
תמונה מבית הספר של אביה
בבית הספר

חנה נולדה בשנת 1930 בפראג וגדלה בעיירה קטנה בשם הוליצה.

חנה מספרת וזוכרת ילדות נפלאה אך קצרה מאוד, עקב עלייתו של היטלר במפלגה הסוציאל-נאצית לשלטון, בשלהי שנות ה-30 של המאה הקודמת, המאה ה-20.

אחת החוויות הזכורות ביותר מהתקופה הזו היא בית הספר האלטרנטיבי שהקים אביה באחד מחדרי ביתם, בית הספר היה מיועד לילדים יהודיים שחיפשו מקלט ומסגרת ושהתגוררו באזור העיירה. אביה של חנה החזיק בחנות ספרים, אך עקב כיבוש צ'כיה ע"י הנאצים, הוא נאלץ לסגור את החנות ולוותר בלית ברירה על חנותו ורכושו.

2-madlamartinhana
תמונה של חנה , מדלה מורתה למתמטיקה ומרטין – בביה"ס האלטרנטיבי

ילדותה של חנה נגמרה מבחינתה בשנת 1942. בהיותה בת 12 בלבד, חייה נהפכו לסיוט של ממש ל-3 שנים, מילדות קסומה ונפלאה לגיהינום עלי אדמות.

התקופה הטראומטית החלה בכניסתה של חנה לגטו טרזין. בעקבות הקשרים הרבים שהיו לאביה אשר לחם לצד הגרמנים במלחמת העולם הראשונה, הוא דאג לכך שיעבירו את חנה ל"בית בנות". "בית הבנות" היה מקום שבו הנאצים דאגו לשוהות בו באופן יחסי, ושימש כדוגמה לתיירים שטיילו באזור ורצו לראות מה מצבם של יהודי אירופה.

חנה הייתה חולה מאוד באותם הימים. בהמשך מסתבר, כי תקופתה ב"בית הבנות" הייתה התקופה הכי טובה, עד כמה שאפשר לומר. משם היא הועברה למחנות עבודה וריכוז, הנסיעות ברכבת לאותן המחנות היו ללא ספק חוויה לא נעימה כלל.

בשנת 1949, חנה עלתה לארץ והתגוררה בקיבוץ החותרים אשר ממוקם בצפון הארץ. מספר שנים לאחר מכן, הגיעה חנה לקריית גת, עיירת פיתוח שהייתה בתנופה באותן השנים ושם גידלה את משפחתה.

כיום לחנה ילדים, נכדים ואפילו נינים.

 

הזוית האישית

סיפורה של חנה, נרשם והועלה ע"י התלמידים, השותפים בפרוייקט "מחוברים" של רשת אורט ו"הקשר הרב דורי". בתכנית מבקרים התלמידים בבתי ניצולי השואה, מלמדים אותם להשתמש במחשב הנייד, אותו מקבלים המבוגרים מרשת אורט, ומתעדים ביחד את סיפורו של המבוגר המועלה למאגר הסיפורים של בית התפוצות.

מילון

"בית בנות" במחנה טרזין
מקום בו הנאצים דאגו לשוהות בו באופן יחסי, ושימש כדוגמה לתיירים שטיילו באזור ורצו לראות מה מצבם של יהודי אירופה. בית הבנות היה חלק מגטו-מחנה טרזין שהוקם ע"י הנאצים מכמה סיבות, ביניהן: לרכז בו את כל היהודים הקשישים, היהודים ידועי השם והיהודים בעלי הזכויות המיוחדות, כגון יהודים אשר לחמו למען גרמניה במלחמת העולם הראשונה וזכו לאותות הצטיינות. המקום הפך בסוף המלחמה לגטו לראווה למדינות המערב, בעודו ממשיך לשמש כתחנת ביניים בדרך לאושוויץ. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”"דם זה לא מים"“