מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חלמתי חלום

תיעוד הסיפור בבית ספר נגבה
בצעירותי
ישראל לפני קום המדינה

שמי שמחה כהן, נולדתי בישראל בשכונה נוה צדק ברחוב שמרלינג. גרנו במבנה משותף לארבע דיירים. גם המקלחת והשירותים היו משותפים. כאשר הייתי בת 7 פרצה מלחמת השחרור את אחי הגדול גייסו למלחמה לכיבוש טבריה, הערבים מיפו ירו על השכונה, ברחנו לבית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי, ניצלנו ושם היינו עד שהמלחמה הסתיימה. אחרי המלחמה הייתה הגרלה וההורים שלי זכו בדירה בתל אביב, ברחוב דם המכבים רמת ישראל. היינו שמונה אחים, מרוצים מאוד מחיינו.

קורות חייהם של סבא וסבתא שלי

סבא וסבתא שלי הגיעו מטורקיה וגרו בנחלאות, בחצר שלהם היה בור ובבור הזה כל בוקר היה בא עגלון ושם מים בבור, השכנים היו ההורים של יהורם גאון וההורים של יצחק נבון וההורים של משפחת בנאי.

לסבא שלי קראו דניאל ולסבתא שלי  קראו מזל –טוב, לסבא מצד אמא שלי קראו יעקוב ולסבתא מצד אמא קראו קלרה. לאבא שלי קראו אוריאל והוא עבד ברכבת ישראל והם נסעו מנווה צדק בתל אביב עד מצרים. אחרי שלא היה רכבות למצרים בא בן אדם ושאל היכן משפחת לוי גרה? כשהגיע לבית של ההורים שלי הוא שאל :"איפה אדון אוריאל לוי?", אמא שלי אמרה לו שזה בעלה והוא אמר לאמא שלי שהשר דויד רמז ביקש שאוריאל לוי יבוא למשרד התחבורה ביפו. הוא פגש את השר שאמר לו אתה תעבוד יחד איתי.

אימא שלי ממשפחת אקנין סבא שלי היה סוחר בדים והוא הכיר את אבא שלי ברכבת, והוא סיפר לאבא שלי שיש לו בת, הם התחתנו וחיו 70 שנה ביחד.

לאח הגדול שלי קראו דניאל, אחותי השנייה קראו קלרה ולאחות השלישית שלי קראו רחל, אחריהם נולדה מזל ואחריה  יעקוב. אני נולדתי אחריהם,ואחרי נולדו דוד ופנחס מבית לוי.

געגועי להורי

בילדותי גדלתי עם שישה אחים ואחיות, עם כל סיפורי הילדות שלי הורי נתנו לנו את האהבה שלהם עם מחשבה שיהיה טוב. אהבתי את הילדות. בילדותי היינו כל בני הדודים מחוברים ביחד. בימי השבוע התחברנו לסיפורים של ההורים והדודים שלי, איך הם שורדים את החיים שלהם בצמצום הקניות כי לא היה להם כסף. היינו מאושרים בכל יום ממה שיש.

 

החתונה שלי

בשנת 1959 הכרתי את שלמה. הדודה של שלמה רצתה להכיר לשלמה בחורה. היא שאלה את השכנה שלה שהיא בת דודה של אבא שלי אם היא מכירה בחורה נחמדה. היא באה ושאלה את גברת פנינה אם היא מכירה בחורה אבל מבית טוב.  השכנה אמרה כן יש לי בני דודים שהבת שלהם היא מאוד נחמדה והם רוצים שיכירו לה בחור. הם דיברו עם ההורים שלי, ההורים שלי ביקשו להיפגש עם שלמה. הם נפגשו אתו ורק אחרי שראו אותו הסכימו ששלמה יהיה החבר שלי.

סיפורו של שלמה

כששלמה היה בצבא אמו נפטרה. הוא רצה בית חם וככה הוא נקשר להורים ולאחים שלי. הוא  היה כמו בן בית. בשנת 1961  שלמה ואני התחתנו בפברואר. שלמה גוייס למילואים הוא היה בהר הצופים, פעמיים בשנה גייסו אותו מי שגויס להר הצופים שינו לו את השם ומספר תעודת זהות. בשנת 1964 נולד הבן הבכור שלי, קראנו לו שמואל, בשנת 1966 נולד הבן השני שלנו, שמו אוריאל ובשנת 1970 נולד הבן השלישי שקוראים לו אדיר.

הבן הבכור שלנו עובד במפעל של שלמה לתיבות דואר. הבן השני עובד במוסך והוא מומחה למזגני רכב. הבן השלישי עובד בחנות לצילום שפתחנו בחולון שם החנות פוטו גיל.

שירים שכתבה שמחה: 

חלמתי חלום

חלמתי חלום על המדינה/ בחלום ראיתי את השמחה של העם, / שיגיע השלום במדינה שלנו בשביל ילדינו/ ולחיות חיים מאושרים בארצנו הטובה והיפה.

"בואי ילדה, בואי ראי יונה על אדן החלון, / באה לבשר לך את השלום שמגיע. / שמעי ילדה קול של יונת השלום ובפיה עלי זית/  שמגיע השלום ושתהיי ילדה מאושרת."

זוג חברים

זוג חברים ישבו על ספסל בגן מתחת לעץ הזית וזמזמו ביחד שירי אהבה. הסתכלו מעבר לשקיעת השמש. לפתע ניגשה אליהם ילדה ואומרת להם: זה יום השמחה שלי, כי היום יש לי יום הולדת. הם ענו לה: תהיי מאושרת לנצח.

מעבר לחלון

מעבר לחלון חיכה בחור לחברתו שתצא מהבית. / ניגש הבחור ואמר לה בואי אליי / רוצה לדבר אתך על הבריחה ממני./ נשב על ספסל מעבר לכביש, ספרי לי מה הגורם לבריחתך ממני / ונחזור להיות חברים לנצח.

בואי ילדה 2

בואי ילדה, בואי לגג הבית/ שמעי קולות של ציפורים. /בואי ילדה תשקיפי מעבר לכביש / ילדים משחקים בגן השעשועים / ואנו מרחוק רואות את שקיעת השמש / והילדה שמחה מהאושר של הילדים

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית ספר נגבה ראשון לציון, בשנת תש"פ (2020). המורה המובילה- שרון אדם.

מילון

דוד רמז
דרבקין, היה ממנהיגי היישוב, יו"ר הוועד הלאומי, מזכ"ל ההסתדרות, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל הראשונות.

ציטוטים

”היינו מאושרים בכל יום ממה שיש“