מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חלוקת המים במצור על ירושלים

סבא גדי ולידיה
סבא גדי בצעירותו
סבא גדי מספר ללידיה על אבא שלה

הרקע המשפחתי לידיה היא הבת הבכורה של אייל וסוזן שפרון. אחריה נולדה שילה הצעירה ממנה בארבע שנים ובן הזקונים לוריא יוסף, הצעיר מלידיה בתשע וחצי שנים. אמא סוזן, היא בתם של משה ומרים אבודרהם, החיים בגדעונה, אשר בעמק יזרעאל. סבא משה וסבתא מרים נפגשו בקיבוץ אשדות יעקב, בו הייתה מרים בחברת הנוער ומשה היה קצין בשירותו הצבאי. שניהם עלו לארץ ממרוקו כילדים. לסוזן שלושה אחים מבוגרים ממנה, הדודים של לידיה: אבי, גבי ומאיר (מירו)

אבא אייל, הוא בנם הצעיר של רחל וגדי שפרון החיים בשוהם, שניהם בשנת השמונים לחייהם. סבא גדי וסבתא רוחלה נפגשו בירושלים בשנות החמישים. רוחלה ילידת ירושלים, היא חוותה את המצור בירושלים כשהייתה בערך בגיל של לידיה בתקופת מלחמת השחרור ב1948/9. גדי נולד בקיבוץ שער הנגב ליד גדרה. לאייל שני אחים, הדודים של לידיה: הבכור גלי והשני רני.

ילדותו של איילקל'ה- אבא של לידיה רוחלה וגדי שפרון הכירו בתקופת בית הספר התיכון, בשנות החמישים, בתנועה המאוחדת בירושלים. לאחר סיום בית הספר, הם יצאו להכשרה בקיבוץ מעיין ברוך. לאחר מכן הם התגייסו לנח"ל (נוער חלוצי לוחם) וגדי לנח"ל המוצנח – המג"ד היה מוטה גור.

אחרי מבצע קדש (מלחמת סיני) הם עברו לקיבוץ אורים ושם נישאו ב-1956. שם נולד הבן הבכור גלי ב-1958. בהמשך הם עברו לירושלים שם נולדו רני ב-1961 ובן הזקונים אייל ב-1966 – אבא של לידיה. בתאריך 23.12.1966 בשעה 4 בבוקר צירי הלידה שכנעו את הוריו של אייל שהגיעה השעה לנסוע לבית החולים. רוחלה נשארה במחלקת היולדות בבית החולים הדסה בירושלים וגדי נסע מהר חזרה כדי להכין ארוחת בוקר לגלי ורני שני הבנים שהמתינו בבית. בארוחת הבוקר, התקיימה הצבעה, מה מעדיפים הבנים אח או אחות. הייתה הסכמה כללית, כולל של האב, שמעדיפים אח, כלומר בן. תוצאה בלתי נמנעת של המשאל היתה שנולד אח – אייל אבא של לידיה.

האחים הגדולים של אייל באו למחרת לבית החולים, אך לא נתנו לילדים להיכנס למחלקת היולדות. הם עמדו מתחת לחלון של החדר שבו הייתה אמא שלהם והיא לקחה את התינוק והראתה להם אותו מהחלון. רוחלה נשארה עם אייל בבית החולים עד לזמן הברית. ברית המילה התקיימה בבית הכנסת של בית החולים הדסה בו היו 12 חלונות השבטים של האמן מרק שאגל. לא פלא שאייל הפך להיות צייר!

כשהיה איילקל'ה בן חצי שנה פרצה מלחמת "ששת הימים", ירושלים הופגזה ופגז אחד פגע בחצר הבית שלנו. אייל יחד עם אחיו ואמו נאלצו להיות במקלט, היה חסר שם אוויר. אחרי שהמלחמה הסתיימה גדי אביו של איילקל'ה חזר מהמילואים. המשפחה החלה להתכונן לנסיעה לארצות הברית על מנת להשלים את לימודיו של גדינק'ה לדוקטורט בכלכלה באוניברסיטת ווינסקונסין. כאשר הגיע החורף בווינסקונסין, היה שם קור כלבים וירד שלג חזק וכבד. אייל ואחיו – רני וגלי גלשו על השלג במזחלות השלג ונהנו מאוד לבנות אנשי שלג (עם אף מגזר!), איילקל'ה, אחיו וחבריו נהנו גם כן לבצע מלחמות שלג טובות, חזקות ומהנות!

כעבור 4 שנים (בערך) חזרנו לארץ לעיר היפה – חיפה. איילקל'ה היה בגן חובה, בגיל זה היה כבר טפסן מקצועי במיוחד. הוא טיפס על פיגומי הבנייה של בית החולים כרמל, שנבנה מול ביתנו בשכונת אחוזה, דבר זה הדאיג מאוד את הוריו. רני ואייל היו הולכים יחד לגן ולבית הספר. הילדים וההורים אהבו מאוד לטייל בשבתות בכרמל (לא בבית החולים כרמל!). הם היו מטיילים בחורשות הכרמל, ובמיוחד הם נהגו ללכת לים בשבת אחר הצהריים.

חוף הים האהוב ביותר היה בטנטורה. למרות שהחוף היה מאוד פופולרי, בשעות אחר הצהריים החוף החל להתרוקן, לעתים קרובות הם היו צולים שם בשר על המנגל. כדי להינות מהשקיעה היפהפייה נשארו עד רדת החשכה. באחד הימים בחוף בטנטורה, הם לקחו את הסירה המתנפחת ושטו בין איי הסלעים של טנטורה. הם יצאו: גדי, גלי ורני (הילדים), אייל נשאר בחוף עם אימו – רוחלה. כשהם היו בדרך חזרה הם ירדו מהסירה קרוב לחוף וגל גדול הגיע והפך את הסירה… בינתיים אייל הצעיר רץ לקראת הסירה ולפתע נעלם!!! אמו של אייל הבחינה שהוא מתחת לסירה והתחילה לצרוח בקולי קולות: "גדי!! אייל מתחת לסירה, בתוך המים!!!" כשהם הרימו את הסירה הם גילו שם את אייל הקטן שיצא בשלום.

אייל למד ציור ואמנות בבצלאל בירושלים כשהתבגר, למד אצל אמנים ידועים בארץ ובאירופה והפך לאמן מצליח, בעל סטודיו ביפו העתיקה וליזם פעיל בנושאי שמירה על איכות הסביבה.

הזוית האישית

מילון

חלוקת המים במצור על ירושלים
ירושלים הייתה במצור(אין יוצא ואין נכנס מהעיר, 1948). לתושבים לא היו מים. רוחלה, סבתא של לידיה, עמדה בתור בכדי לקבל מנת מים.

ציטוטים

”שבת אחים גם יחד“