מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חינה הודית

סבתא יפה אבל והנכדה ליאן אבל
סבתא יפה וסבא איציק ביום חתונתם.
טקס החינה ההודית של רעות ואביתר

הקדמה

שמי יפה אבל (ראובן), נולדתי בשנת 1955 בעיר חיפה. כיום גרה במושב שתולים. הסיפור שלי מתחיל אי שם בארץ שנקראת : " הודו ". הורי, חיים ונורה ראובן, גרו בעיר מומבי (בומבי), עיר הבירה והגדולה בהודו. הורי התחתנו בשנת 1942. אבא שלי עבד בהודו כקצין במשטרה האנגלית. האנגלים שלטו אז בהודו. אמא שלי גידלה את האחים הגדולים ממני ודאגה לחינוכם. להורים שלי היו שני משרתים אשר עזרו להם לטפל בעבודת הבית ובילדים. החיים של ההורים שלי בהודו היו קלים יותר מאשר בארץ.

הורי עלו לישראל בשנת 1954 עם 6 ילדים. אני השביעית ונולדתי בארץ. כאשר משפחתי עלתה לארץ הייתה כתבה בעיתון על הגעתם, כי אחי נקרא על שם דוד בן גוריון ראש הממשלה דאז. משפחתי גרה תחילה בדירת מעבר בשכונת עין המפרץ. הורי עברו לגור בעקבות הולדתי, לדירה במקום שנקרא "כורדני", היום קרית ביאליק. בגלל שמשפחתי מנתה 9 נפשות, אחי הגדולים  עברו לפנימיות בארץ. כאשר הגיעו לגיל הגיוס כל אחי התגייסו לשרת את המדינה. חוץ מאחותי הבוגרת הגדולה, שהייתה צריכה לעזור בפרנסת משפחה. אחותי הגדולה  עבדה במפעל "אתא" בקרית אתא. משפחתי שמרה על המסורת כל השנים שאנו בארץ והסיפור שלי הוא על מנהגים שהיו נהוגים בבית הורי ומנהגי חגים ושמחות.

 

 

חיים ונורה ראובן בחתונתם בהודו

מנהג "מלידה" וטקס החינה

לבני העדה ההודית של בני ישראל, ישנו מנהג ידוע, שלפני אירוע משמח עורכים משתה ותפילה שנקראת "מלידה". בה מודים לאלוהים על כל הדברים הטובים שקרו ויקרו. לכן לפני חתונתי נערך לי טקס חינה על ידי הורי בביתנו לפי המסורת ההודית.

טקס החינה של רעות

אני ערכתי לבת שלי רעות, טקס חינה לפני חתונתה, לפי כל כללי הטקס של יהדות הודו ולפי המסורת. ערכנו לבתי לפני טקס החינה את התפילה שנקראת "מלידה"  שאליה הוזמנו אנשי דת ובני משפחה. בטקס, מניחים על השולחן מגש עם חמישה סוגי פירות. וגם מאכל הודי. לאחר כל הברכות ותפילה שנקראת "אליהו הנביא ", אפשר להתחיל את ההכנות לטקס החינה וגם לחתונה. את טקס החינה עשינו ברוב פאר באולם לממוניה באשדוד. הזמנתי לשם מלביש מיוחד שהלביש את הכלה ואת המשפחה בבגדים צבעוניים הודים. הבגדים כללו תכשיטים צמידים ואבזמים לראש.

רעות בתי החליפה כמה תלבושות בהתאם לטקס שהיה מחולק לשלושה חלקים:

1. קבלת  הפנים – הבגד היה בצבע אדום. האדום התוסס ומלא חיים, אהבה ותשוקה, עוצמה ואומץ.

2. לטקס החינה – הבגד היה בצבע ירוק. הירוק מסמל צמיחה והתחדשות, מזל טוב וכסף וכן פוריות ופריון.

3. לריקודים – לבשה הכלה, שמלה בצבעים כתום ירוק שהם צבעים חמים ותוססים, ססגוניים שמעוררים התלהבות וכיף.

טקס החינה אצל בני העדה ההודית מפואר מאוד ומלווה במנהגים רבים, בגדים מיוחדים ותכשיטים. לחתן ולכלה מניחים כתר מכסף על הראש. הכתר הזה עובר על ראש הרווקים והרווקות כסמל לשפע הצלחה וזיווג. לחתן ולכלה מניחים זרים על הצוואר, שזורים מפרחים, כסגולה לצמיחה משותפת לחיים ארוכים. מכינים את הכל בתוך אוהל פרחוני ומיוחד עם שני כיסאות שעטופים בלבן שמסמלים טוהר לובן וכן מדליקים נרות מסביב. לרגלי החתן והכלה מניחים מגש גדול של אורז צבעוני המסמל אושר ועושר וכן אגוז קוקוס לשפע, סוכריות ודבש לחיים מתוקים לבני הזוג ומטבעות כסף לברכה ופרנסה. בני המשפחה עוברים לפני החתן והכלה לוקחים חופן של אורז צבעוני וזורקים על בני הזוג ומברכים אותם. לסיכום חינה הודית היא צבעונית וסגנונית מאוד, מלאה במנהגים אותנטיים מיוחדים ושונה מכל טקס חינה אחר. לכן חינה הודית נחגגת ברוב הדר והיא ערב מיוחד לאורחים שלא ישכחו במהרה.

הכלה בלבוש הודי

החתן והכלה בריקוד הודי

 

סבתא יפה אבל וביתה רעות

טקס החינה ההודית של רעות ואביתר

הזוית האישית

ליאן: אני מאחלת לך בריאות, פרנסה, שתהיי בריאה. את סבתא מהממת אני שמחה מאוד שאת איתי בקשר הרב דורי. את מפנקת מאוד ואני נהנית איתך מאוד בקשר הרב דורי אני מרגישה שעכשיו אנחנו יותר קרובות אחת לשנייה ויותר כיף לנו ביחד. אוהבת אותך המון וכיף לי איתך מאוד. עכשיו אני לומדת עלייך יותר ויש לך סיפור מדהים.

מילון

"טקס המלידה"
מסורת ומנהג המלידה נפוץ רק בקרב קהילת יהודי בני ישראל בצורה זו או אחרת ככל הנראה מזמן יציאתם מארץ ישראל לפני כ -2,300 שנה. בעת ובעונה אחת השירות נעשה בטקסיות ככל שלא היו להם ספרי תפילה, אך בסביבות המאה ה -16 בקירוב, המסורת נקבעה עם תפילות נבחרות, כאשר התפילות והתפילות של העבריות הפכו לזמינות לקהילת בני ישראל הכללית. מאז זה נשאר באופן מסורתי ללא שינוי עד היום.

ציטוטים

”לפני חתונתי נערך לי טקס חינה על ידי הורי בביתנו לפי המסורת ההודית.“