מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חיי שלמה

אוהד וסבא שלו
סבא של אוהד בצבא
קורות חייו של סבא שלמה נוימן

שמי שלמה, נולדתי בסלובקיה בשנת 1948 להורים ניצולי שואה. עלינו לארץ בשנת 1949 בגלל שאבא שלי ברח מסלובקיה.

אבא שלי היה פעיל בתנועת ההכשרה, גייסו אותו מהסוכנות היהודית שהגיעו אחרי המלחמה. הוא אירגן חבורות של צעירים ושלח אותם לארץ. אבא שלי היה הולך למפגשים של המפלגה הקומוניסטית* עד הם רצו שהוא יצטרף רשמית למפלגה. הם הכריחו אותו, אז הוא ברח באותו הלילה איתי ועם אמי ברכבת לרומניה כי הוא ידע שאם הוא יסרב, הם יהרגו אותו.

מרומניה עלינו על ספינה שנקראת טרנסילבניה שלקחה אותנו לישראל. אני הייתי בן חמישה וחצי חודשים.

בילדותי בחוף הים בתל אביב

כשהגענו לארץ בשנת 1949 היינו בבית עולים בפרדס חנה במחנה העולים, ובשנת 1950 הקימו את מושב מזור, זה היה ישוב ערבי שננטש ונקרא "אום זרה". אחר כך עיברתו את שמו למזור. זה היה כפר של בתים ערביים מאבן. היום, היישוב אלעד הוקם על המקום שהיה הישוב הערבי.

עם ההורים שלי בתל אביב

החיים כילד במושב

בבקרים, בחופשות ובעונה המתאימה היינו הולכים לקטוף סברסים. הייתי הולך לקטוף עם אחי ולא ההורים שלי כי אבי עבד במשק. הייתה לנו רפת ולול של עופות ואמי הייתה עקרת בית וחולה מאוד. כשגדלנו, מגיל 12, התחלנו לעבוד במשק – חליבה, להאכיל את העופות ולקצור ירק לפרות. בהתחלה התלהבתי לקצור ולחלוב, אבל אחר כך כבר לא. בהתחלה לא היו מכונות, הרפת היתה קטנה, רפת של עשר פרות, והכל חלבתי לבד בידיים. זה היה קשה. אחר כך, כשהגיעה מכונת החליבה זה כבר היה קלי קלות.

עזבתי את הבית כשהתחתנתי בגיל 25. בבית היינו אוכלים מרקים, מרק ירקות ומרקים חלביים בתוספת בלינצ'ס או אטריות ובסופי השבוע היינו אוכלים בשר ועוף. לדעתי עדיף את המאכלים של פעם כי היום הבשר והעוף כבר "יוצאים מהאף".

תחביבים

מכיתה ה' הייתי בתנועת הנוער העובד. הייתי בפעילויות פעמים בשבוע ובחוגים בכפר הנוער בן שמן, ובקיץ הייתי במחנאות קיץ. התחביב האהוב עלי היה כדורגל. שיחקתי תקופה קצרה בהפועל פתח תקווה, עד שגילו שיש לי פלטפוס ברגל, ואחרי המשחק לא יכולתי ללכת. אז הפסקתי ללכת לחוג.

לא היו לנו משחקים, וגם אם הייתי רוצה לקנות כדור הייתי צריך ללכת לעבוד בשיווק אופות ולחסוך כמה לירות ואז יכולתי לקנות. בבית הינו משחקים דמקה או שח, ובחוץ הינו משחקים מחניים, כדורגל, דודס והקפות.

הצבא

בצבא שירתי ביחידת נ"מ (נגד מטוסים) והתקדמתי להיות מפקד צבת.

תמונה של סבא מהצבא

המשפחה

סבתא שלך היא בת הדודה השנייה שלי (אימא שלי ואימא שלה היו בנות דודות). הן כל השנים התכתבו כשגרו באוקראינה. הם עלו לארץ בשנת 1972 ובשבוע הראשון שהם עלו לארץ הם ביקרו אותנו. אחרי כמה חודשים התחלנו לצאת, ואחרי שנה התחתנו (עד שהם הגיעו לארץ ראיתי אותה רק בתמונות).

בשנת 1973, שבועיים לפני מלחמת יום כיפור, התחתנתי עם סבתא. ואז ביום כיפור בשעה 9:00 בבוקר גוייסתי למלחמה ושירתי שלושה חודשים במילואים. בשנת 1974, תשעה חודשים אחרי שהתחתנו, נולד אייל (אבא שלך). ובשנת 1979 נולד דרור. אחרי שהתחתנו, גרנו ארבע שנים במושב מזור ואז עברנו לפתח תקוה.

סבא וסבתא בחתונה

עבודה

הלכתי לעבוד בקונדיטוריה כי תמיד עזרתי לאמי במטבח ומאוד אהבתי את זה. אחרי הצבא מישהו אמר לי להיות קונדיטור ואני חשבתי שזו קללה כי לא הכרתי את המילה הזאת..  חודש אחרי שהשתחררתי מהצבא התחלתי לעבוד בקונדיטוריה בתל אביב. הבוס שלי לימד אותי את המקצוע כי לא היו בתקופה זו בתי ספר למקצועות המטבח. בגיל צעיר אהבתי להיות קונדיטור, אבל אחר כך זה התחיל להיות קשה לעמוד כל היום במטבח.

אבא שלך עבד איתי כמה פעמים כשהוא היה בתיכון, והוא היה ממש טוב בזה. הבוס שלי רצה שהוא יעבוד איתנו אחרי הצבא בקונדיטוריה אבל אני אמרתי לו שהוא למד מקצוע אחר שהוא אוהב והוא הולך לעבוד במשהו יותר טוב. הייתי אופה עוגיות, עוגות, סופגניות, אוזני המן, בורקסים ורוגלך. היינו אופים שבעים אלף יחידות ביממה. הכי אהבתי לאפות עוגות שמרים כי הבצק רך ונעים בידיים.

סרטון תיעוד של סבא

 

הזוית האישית

סבא: אני נהניתי לעבוד עם אוהד ואני נהניתי כשהוא שאל את השאלות.

אוהד: אני חושב שהחלק של הכתיבה היה משעמם, אבל נהניתי לדבר עם סבא ולמדתי הרבה על חייו של סבא.

מילון

קומוניזם
קוֹמוּנִיזְם הוא שיטה כלכלית-חברתית בה כל מוצרי ההון (ובפרט, אמצעי הייצור) נמצאים בבעלות משותפת, תוך שמירה על שוויון כלכלי וחברתי.

ציטוטים

”שגשוג כלכלי למען המשפחה“

”הייתי אופה עוגיות, עוגות, סופגניות, אוזני המן, בורקסים ורוגלך. היינו אופים שבעים אלף יחידות ביממה“