מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדות של אושר ושמחה בבאר שבע

סבתא מספרת ומושקא מתעדת
המתעדת חיה מושקא
האווירה בבית הייתה של הרבה שמחה וערכים לאהבת הזולת ולעזרה אחד לשני.

קצת עלי:

שמי צפורה בזל. ההורים שלי קראו לי צפורה על שם אשת משה רבנו. נולדתי בחודש אדר. נולדתי במרוקו בעיר פס. שם משפחתי כיום בזל ושם נעוריי אזולאי. תאריך הלידה שלי הוא ח' אדר בשנת  1959. אני הילדה החמישית במשפחה. אנחנו 14 אחים. אחותי הבכורה למדה בבית ספר חב"ד והיא זו שלימדה אותנו ערכים יהודים שהיא למדה בבית ספרה.

עם אחותי הבכורה בחתונתי     

קצת על הוריי ועל חיי הקהילה בפס:

שם הורי מאיר ז"ל ותמר.

הוריי אנשים טובים ומאמינים בבורא עולם. אנשים פשוטים שהסתפקו במה שיש וב"ה היה. אבי היה סנדלר במקצועו ואמי עקרת בית. ביום יום אכלנו טוב, תמיד היה לחם, בית חם וארוחה חמה מבוקר עד ערב. לרוב היינו שוחטים ומכשירים בעצמנו. גרנו בשכונה יהודית ובשכנות גם עם גויים, שאיתם חיינו בשלום.

הייתי עדיין קטנה כשגרנו בפס. ומה שאני זוכרת מהבית שלנו, שהוא היה  בית קרקע  גדול עם חצר. מקום המפגש היה בבית הכנסת או בסנדלריה. אני זוכרת  שהיו הרבה מסיבות ואירועים בהם השתתפו כל אנשי הקהילה. והייתה הרבה שמחה.

אני עם אבי מאיר ז"ל

אבי מאיר ע"ה היה בין מבריחי היהודים ממרוקו לארץ ישראל. בכל יום עלו באמצעותו המון יהודים לארץ. עד ששלטונות מרוקו גילו זאת, ואז זה היה כרוך בסכנת נפשות ממש ולכן עזבנו מיד והגענו לישראל, למעברות בבאר שבע.

החיים בארץ ישראל

בבאר שבע התגוררנו בדירת 4 חדרים בשכונה ד' וישנו "ראש זנב". האווירה בבית הייתה של הרבה שמחה וערכים לאהבת הזולת ולעזרה אחד לשני. אבי ע"ה כל הזמן עזר לאנשים ולמחסורם. אני זוכרת שכל ערב חג אבא היה דואג שלכולם יהיו בגדים חדשים וגם לאימא הוא היה קונה ומביא באהבה ושמחה. אמא הייתה עקרת בית ותמיד היו לנו אורחים בסעודת שלישית בשבת והיה מאד שמח.

אני גם זוכרת, שבילדותי בערב יום הכיפורים, אבא ע"ה היה קונה עופות כמספר הילדים, היה מביא שוחט הביתה ועושה לנו כפרות. אח"כ כל הילדים היו יושבים ומורטים את הנוצות  מהעופות. אימא הייתה דואגת להכשיר אותם ולתת חלק מהם למשפחות נזקקות. אני זוכרת גם שבשבועות, אבא והשכנים זרקו מים אחד על השני והיה מאד כיף. אבא היה אחראי על הפרנסה ואימא על הבית. אף פעם לא היה חסר לנו דבר בתחום הבית, הלבוש או האוכל. אבי ע"ה היה מכין נעלים שונות והיינו מוכרים אותם בשוק.

אבא ע"ה הייתה לו אמונה גדולה. את כספו הכניס לבנק ולא טרח לבדוק מה הפקידה עושה. כל שאמרה לו הוא עשה. עד שיום אחד הוא רצה למשוך מהבנק את כספו, כדי לקנות את הבית מעמידר. אבל כאשר הגיע לבנק חשכו עיניו ,אמרו לו שאין לו כסף בכלל בבנק. בסוף הוא הסתדר איכשהו וקנה את הבית, עד היום אמי גרה שם..

המשחקים שלנו היו פשוטים, תופסת, מחבואים, מחניים, שבע אבנים, קלאס, טירו, גוגואים וגולות. החברים שלנו היו ילדי השכנים. כולנו היינו משפחות ברוכות ילדים ותמיד שיחקנו יחד.

בבית הספר ממ"ד מעלות, למדתי תפירה, ציור, צרפתית, מקצועות קודש וחול. המשמעת היתה חזקה, לא היו התחצפויות או עונשים, כי אם היינו מתנהגים לא יפה מיד היו מזמינים הורים ופחדנו מזה. ידענו שההורים יקחו זאת בחומרה ושנענש. לא זכור לי שהייתה לי עדיפות למקצוע מסוים, לא היה אצלנו מושג של 'לא אוהב'. בחדר האוכל היה אוכל מגוון, ואימא הייתה מכינה לנו מתוקים – בצק וסוכר. לא היינו בתנועת נוער.

ההצגה שזכורה לי עד משנות ילדותי, היא רבקה ואליעזר והשיר על הפסוק "שתה וגם לגמליך…". חגיגת בר מצווה, בריתות ואירועים היו נעשים בחצר וכל השכנים היו עוזרים בסידור המקום. תזמורת אנדלוסית ניגנה באירוע, והיה מאד שמח.

כשהתבגרתי, עבדתי בקנטינה שמחלקים בה אוכל לחיילים. אחותי הגדולה הייתה טבחית מקצועית ובעזרתה נכנסתי לעבוד שם. זה היה בחופשה הגדולה, כשהייתי בגיל 16. בתיכון למדתי ב'בית צעירות מזרחי'. בית ספר מקצועי שם למדתי סריגה ותפירה. זה היה בית ספר רק לבנות והיינו עושות תצוגות אופנה עם הפריטים שתפרנו. אחת החוויות הכי מהנות שאני זוכרת היה, כאשר יצאנו שבוע ימים לבסיס צה"ל. שם עבדנו והיינו כמו חיילים (כמו גדנ"ע של היום). למדנו להתעורר מוקדם ולעשות עבודות מטבח ומסדרים.

עם נכדתי האהובה

הזוית האישית

סבתא ציפורה: נהניתי מאד לשבת עם נכדתי האהובה, לספר לה את סיפורי ולהעביר לה דרכם את המסר "הערכים ועזרה לזולת הם הדרך לאושר והצלחה בחיים".

חיה מושקא: למדתי מסבתא על אורח החיים במשפחתה ואת הערכים שהיו בסיס לחיי המשפחה.

מילון

גַּדְנָ"ע (גדודי נוער או גדודי נוער עברי)
ארגון ישראלי לחינוך טרום צבאי. הגדנ"ע הוא מסגרת חסות של צה"ל שאמונה על הפעלת הנוער והכנתו לשירות צבאי. מקום המדינה ועד תחילת שנות ה-90 פעלה המערכת כפיקוד ייעודי שקם כהמשך ועל בסיס מסגרת הגדנ"ע המחתרתית שהפעיל ארגון ההגנה בשנות הארבעים, בה הוכשרו בני הנוער לשירות במסגרות כמו חי"ש ופלמ"ח.

התזמורת האנדלוסית הישראלית
היא תזמורת שמרכזה באשדוד, המתמקדת במוזיקה אנדלוסית קלאסית שמקורה בספרד המוסלמית ("אנדלוסיה") של המאה ה-10 וה-11, ונשתמרה בקרב יהודי צפון אפריקה. התזמורת נוסדה באשדוד ב-1994 ובשנת 2006, זכתה בפרס ישראל למפעל חיים.

ציטוטים

”הערכים ועזרה לזולת הם הדרך לאושר והצלחה בחיים.“