מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חיים שכאלה

הבאנו פרחים לטומי כתודה.
טומי מספר לנו את סיפורו בשואה.
איך שרדתי - טומי קומלוש

בעקבות פרויקט מחוברים 2020 אנחנו אור חג'ג', טל אביבי, אלון זקסר ורון לחיאני ראיינו את טומי ג'ורג' קומלוש.

טומי בן 88 נולד בשנת 1932 בעיר בודפשט בירת הונגריה. הוריו התגרשו כאשר היה בן 3. לאחר 5 שנים אמו התחתנה בשנית וילדה שני בנים.  בתקופת השואה גדל אצל סבו וסבתו, הוריה של אימו,  קרוב לבית כנסת, שם גדל בחינוך דתי עם אחיו הבכור. לטומי היה אח אחד ביולוגי בשם רובי, שנהרג בתאונת דרכים בגיל 60 בלבד. סבו עסק בשיבוץ אבנים יקרות ותכשיטים.

בימים אלו, בצל הקורונה טומי מתגורר עם אשתו בעיר קריית גת. טומי מספר שהפסיק לשחות קצת לפני הקורונה ולא הולך למועדונים מכיוון שהוא מעסיק את עצמו בהרבה דברים. לדוגמא מחפש ליצור קשר עם האנשים שמתעסקים בנושא השואה. לפני הקורונה מספר טומי  שהיה הולך ל"עמך" שבבית ווקס, כל יום ראשון וכל שנה היו טסים להונגריה. בנוסף לכך טומי כותב ספר המתחיל מלידתו של אביו, את הספר הוא כותב בהונגרית.

לדעתו חשוב לתת הרצאות לכמה שיותר אנשים מכיוון שניצולי השואה מתמעטים. מטרת חייו היא להראות את הזוועות של השואה ולספר. לדעתו הכאב שהוא חווה בגילו, שאינו רואה את משפחתו, הוא כאב מן השואה שהוא נושא עמו.

משפחתו של טומי

טומי כועס על העם ההונגרי מכיוון שהנאציזם בהונגריה ממשיך לגדול. הוא עדיין מרגיש קשר למדינה בה הוא נולד וממליץ לנסוע לטייל בה. בעקבות רגשותיו לעם ההונגרי אינו חושב שמדינה זו מגיעה להונגרים אלא ליהודים.

סיפורו של טומי מתחיל כאשר היה בן 12.

הגרמנים נכנסו להונגריה בשנת 1944 לפני כ-75 שנה.

ראשונה ממשפחתו נלקחה אימו לאוסטריה. טומי נשאר עם סבתו ואחיו הבכור. אחיו הגדול ממנו ב-3 שנים, עזר לו בספורט ובהכל. לאחר שנה טומי היה שחיין ומתאגרף וכך לא פחד משום דבר, האימון עשה אותו חזק ובעל ביטחון עצמי.

אמו לקחה איתה בחיפזון הרבה תמונות של המשפחה (תמונה עם ארבעת בניה). ב- 9/3 ביום בר המצווה שלו, אימו כתבה לו מכתב כשהיה עם אחיו וסבתו. ברגע שאימו שמעה שהרוסים שחררו את המחנה, היא הגיעה הביתה למרות שהייתה חולה עם חום וחברותיה אמרו לה שלא כדאי לה ללכת. כאשר חזרה למשפחתה היא סיפרה שלא היה במחנה העבודה לנשים מה לאכול והכל מלא במחלות.

ביום שאנשי צלב הקרס נכנסו לביתו, היה צריך ללכת לכפר, אך למזלו לא יצא, וכך הספיק להיפרד ממשפחתו. כל מי שהלך לא חזר, כלומר נלקח ישירות למחנות ההשמדה והעבודה.  בהתחלה היה יכול לצאת מביתו בשעות מסוימות והיה מתהלך עם טלאי צהוב. ביום שלקחו את אימו קראו לכל היהודים להתאסף בחצר משם נלקחו לרכבת שלקחה אותם לאוסטריה.

השני שנלקח היה סבו. לקחו אותו לדנובה, הנהר שחוצה את בודפשט לבודה ופשט, באונייה. באמצע ההובלה מישהי קיבלה מכות מהשומר וסבו קפץ לעזור לה, קפץ וקיבל כדור בראש. לאחר שגילו שהרגו את סבו נעשה להם חור ענק בלב מפני שהוא היה להם האדם הגדול ביותר שהכירו.

אדם יהודי שהיה לבוש מדי קצין הונגרי, לא היה קצין באמת, לקח אותם אליו. אביו של ומי, נתן אותו לאחד משומרי המחנה והוא שמר עליו  כשבועיים. כאשר לקחו את היחידה שלהם ושל אביו הועבר טומי לסבתו, שהייתה בבית מוגן, במקום קרוב לדנובה. אחד הפשיסטיים, השומר, הכיר את דודו של טומי לכן עזר להם ושמר עליהם בדירה שלשם לקחו את היהודים.

כל השואה הייתה מקרה של חיים ומוות, עוזר או גורם למוות.

החוויה הראשונה של טומי מן האנטישמיות טומי למד בבית ספר ממלכתי. בכיתה ג׳ אחד מחבריו לכיתה התחיל לקלל אותו ואת חבריו היהודים. הילד רצה לתת לטומי מכות, אך טומי היה צימוק ולכן הרגיש כסמרטוט. לאחר מכן אחיו הגדול איים פיזית או מילולית טומי לא יודע וכך לא הציקו לו יותר.

טומי מספר שאביו היה מדען. אביו היה אומר לו שחייבים ללמוד ולדעת ולהיות עם כמה שיותר ידע. בנוסף, אבא של טומי למד בעצמו את הדברים. אביו היה צימוק נמוך, ולא רצה לעסוק בספורט למרות שאימו התעסקה בספורט. הכתב המיוחד שלו באמת הציל את חייו, מכיוון שכל מפקד בדרך, הכניס אותו ישר למשרד. האדם החלש פיזית, הידע והכתב באמת הצילו את חייו.

השנה השתתפנו ברב שיח עם טומי קומלוש ביום השואה הבינלאומי, שחל ב-28 לינואר. המפגש היה מרתק וריגש את כולנו לראות את טומי מתאר בצלילות וברגש את מה שעבר עליו בתקופת המלחמה והשואה, ואיך התגבר וחי חיים מלאים בארץ ישראל.

בהרצאה התייחסות לתמונות במצגת: איך שרדתי

בחופשת פסח שמענו את הבשורה הקשה, שטומי קומלוש חטף שבץ ואושפז בבית החולים במצב של תרדמת.

לצערנו, לא יכולנו לבקרו בגלל שהיה בטיפול נמרץ ובגלל מגבלות הקורונה. ביום שישי 28 במאי, מספר חודשים לאחר המפגש שלנו, משפחתו הודיעה לנו שהוא נפטר. יהי זכרו ברוך.

הזוית האישית

אור, אלון, רון  וטל: למדנו על חייו של טומי. טומי הוא אדם מעניין ומרגש. שמחנו שהצלחנו לתעד את סיפורו של טומי למרות המגבלות והזומים. אנחנו מאוד מודים על כך שהכרנו אותו. הלוואי והיה לנו את האפשרות לבוא ולבקר אותו פיזית.

מילון

דנובה
נהר שחוצה את בודפשט לבודה ופשט

ציטוטים

”כל השואה הייתה מקרה של חיים ומוות, מי / מה שעוזר או גורם למוות!“