מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חייה וקורותיה של סבתא אתי נחמיאס

סבתא ואני
סבתא בילדותה
מילדות ועד צבא

שמי אסתר נחמיאס (לבני). נולדתי ביום 18.3.1938 בישראל בעיר יפו, כיום אני גרה בהוד השרון. בילדותי גרתי באזור, לאחר מכן עברנו לחולון. אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדי טומי, יחד אנו מתעדים את קורות הוריי ומעט על עצמי.

ההורים של סבתא

יעקב לבני

סבא רבא שלי, אבא של סבתא, נולד בפולין בשנת 1898 בעיירה מוגלניצה. בגיל הרך הוריו עברו לוורשה. בשנת 1939 ,כשבועיים לאחר כיבוש ורשה על ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה, הוא ברח לרוסיה. שם הוא עבד כסדר דפוס ולאחר מספר שנים הוא נתפס על ידי הקג"ב, המשטרה החשאית בברית המועצות, ונידון לשבע שנות מאסר ושנת גלות בסיביר. כששוחרר, חזר לורשה ולא מצא אף אחד מבני משפחתו.

לאחר מכן עלה לארץ ישראל והתגורר באזור, שם הכיר את סבתא רבתא שלי, פרידה, והתחתן אתה. לסבא רבא וסבתא רבתא נולדו שני ילדים: סבתא אתי ואחיה, אבי. סבא רבא וסבתא רבתא התגוררו באזור ומאוחר יותר עברו לגור בחולון עד יום מותם.

סבא רבא שלי עברת את שמו: שם משפחתו המקורי היה ציגלבייסר, והוא עיברת אותו ל"לבני".

פרידה לבני / רוזנקרנץ

סבתא רבתא שלי (אימא של סבתא) נולדה בפולין בעיר לודג'. ברישום במרשם האוכלוסין הישראלי הייתה מצוטטת שנת לידה שגויה של סבתא רבתא, מבדיקה בעיר בה נולדה התברר שנולדה בשנת 1898. היא עברה את השואה ונשלחה למחנה ההשמדה אושוויץ. היא שוחררה ממנו על ידי צבאות הברית עם סיום מלחמת העולם השנייה.

לאחר מכן הגיעה לישראל עם אוניית המעפילים אקסודוס אבל גורשה על ידי הבריטים, היא גרה בפריז אצל אחיה. לאחר מכן עלתה ארצה וגרה ביפו אצל אחותה, הכירה את סבא רבא שלי, התחתנה איתו ועברה לגור באזור ואחר כך בחולון. היא נפטרה ממחלת הסרטן.

הילדים של סבתא: גיא נחמיאס (אבא שלי), דנה נחמיאס ושגיא נחמיאס. סבתא הייתה בעבר מורה כעשר שנים ואחר כך למדה עיצוב פנים אך לא עסקה בזה, אלא עבדה בעסק המשפחתי עד לפני שלוש שנים.

ילדותה של סבתא אתי

עד גיל שנתיים סבתא אתי גדלה באזור בבניין ישן שהיה בעבר בית של משפחה ערבית. זה היה חדר גדול, השירותים והמטבחון היו מחוץ לדירה. לא היתה מקלחת וקילחו את סבתא בגיגית. בגיל שנתיים עברה סבתא לחולון והתגוררה בדירה של שני חדרים, מטבח, שירותים , אמבטיה. התנאים היו נהדרים יחסית למה שהיה קודם. שם גרה עד שהתחתנה.

סבתא למדה בבית ספר יסודי "שנקר" עד כיתה ח'. בהמשך למדה בתיכון "חדש", שם סיימה כיתה י"ב במגמה ביולוגית. סבתא אהבה ללמוד טבע, מה שקרוי היום מדעים. כילדה היא אהבה לקרוא ספרים ולשחק קלאס. כתחביב היא אהבה  לאסוף מפיות ובולים. המאכל האהוב עליה היה מרק עוף עם אטריות, סבתא אהבה לאכול את העוף המכובס של המרק ולשים עליו חרדל, מאכל שסבתא אוהבת עד היום.. את בת המצווה חגגו לסבתא באולם בתל אביב בפורים, סבתא נולדה בפורים.

חוויות וזכרונות מהילדות:

  • בגן לפני חג השבועות הגננת הביאה חיטה ואחסנה אותה במחסן בחצר. סבתא נכנסה למחסן ולקחה ללא רשות מספר גבעולים של חיטה והסתירה אותם מתחת לחולצה כדי שהגננת לא תראה, וכך הסתובבה בגן עד סוף היום כאשר החיטה דוקרת אותה מתחת לחולצה.
  • בכיתה ד' סבתא נבחרה להיות יו"ר ועד הכיתה והמורה ביקשה ממנה לומר מספר מילים. סבתא הייתה כל כך נבוכה ואמרה "לא ידעתי שאבחר אז לא הכנתי נאום" וכל הכיתה צחקה.

סיפור משמעותי בחייה של סבתא

כסבתא הייתה בת 30, לאימא שלה אובחן סרטן בשד אבל הוריה לא סיפרו לה זאת לבקשת אמה. בסופו של דבר אבא שלה עמד על כך שיש לספר לה וזה קרה ביום שישי היום האחרון של שנת הלימודים חודש יוני (סבתא הייתה מורה למתמטיקה). כמובן שזה היה שוק עבורה. כעבור מספר ימים אמא שלה נותחה ובסוף ספטמבר נפטרה. אירוע זה היה טראומטי לסבתא וגרם לה להבין שהחיים הם נזילים ולא כדאי לדחות למחר מה שאפשר לעשות היום.

צבא ונישואין

בצבא סבתא שירתה שנה במחנה בבית ליד כפקידה במחלקת האפסנאות. השירות לא היה כל כך מעניין, כל יום היא הייתה עושה את כל הדרך עד חולון בטרמפים. בתקופה ההיא לא היה חשש לנסוע בטרמפים גם בלילה. את השנה הנותרת שירתה כפקידה של קצין מבצעים ביפו ברחוב יפת לא רחוק מ-"אבולעפיה". כל יום בחורף הייתה קונה פיתות ומניחה אותן על תנור החימום כדי להכין טוסטים. באותה תקופה, שנת 1973, ביום כיפור פרצה מלחמת "יום הכיפורים". היות סבתא הייתה פקידה של קצין מבצעים בפיקוד העורף, היא והקצין וכן מפקד המחנה עברו לחמ"ל של פיקוד העורף במרתפים של עיריית תל אביב. זכור לסבתא שביום השני לפרוץ המלחמה התקבלה הודעה בחמ"ל שתל אביב והסביבה עלולות להיות מופגזות על ידי מטוסים, סבתא מאוד חששה והודיעה על כך להוריה שגרו בחולון. בסופו של דבר זה לא קרה.

סבתא השתחררה מהצבא ועבדה כשנה במרכז המחשבים של בנק לאומי. המחשבים אז היו ענקיים ואוחסנו במרתפים ובקירור, לא כמו היום. באותה השנה סבתא החלה ללמוד מדעים מדויקים באוניברסיטת תל אביב.

סבתא הכירה את סבא עוד לפני שהתגייסה לצבא. סבא ראה את סבתא בחוף בת ים ומאז ועד היום הם יחד, הם נישאו באולם "בונטון". ברמת גן.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית התקיימה בבית הספר ממלכתי א' בהוד השרון, התשפ"א, בהנחיית המורה המובילה מיכל נמני.

מילון

מוגיילניצה
עיירה במחוז גרוייץ שבפרובינציית מזוביה בפולין, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה. בין מלחמות העולם נמנו בעיירה כ-2,700 יהודים, רוב תושביה, והתקיימה בה פעילות ציונית. ב-8 בספטמבר 1939 נכבשה העיירה בידי הגרמנים, ואלו החלו בביצוע מעשי התעללות והשפלה ביהודיה, תוך שריפת בית הכנסת העתיק בעיירה, והסבת בית המדרש המקומי לאורוות סוסים. כ-4,000 יהודי העיירה, ובהם כ-1,500 פליטים מלודז', רוכזו בגטו שהוקם בה. בסוף פברואר 1941 גורשו יהודי גטו מוגיילניצה לגטו ורשה. מספר יהודים מהגטו שניסו להסתתר בסביבת העיירה נתפסו, ונרצחו במקום. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”סבא רבא יעקב עבד ברוסיה כסדר דפוס ולאחר מספר שנים הוא נתפס על ידי הק.ג.ב ונידון לשבע שנות מאסר ושנת גלות בסיביר“