מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חגי תשרי – מנהג הכפרות

אני סבא וסבתא שלי באחד מהמפגשים
סבתא שלי בילדותה
משפחת בן יאיר על פי סבתא חוה

שמי מאיה דרמון, אני מתעדת את סבתי חוה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, סבתא סיפרה לי זכרון ילדות מחגי תשרי:

השמש של בית הכנסת, שהכיר את כל המשפחות היהודיות וידע איפה כל אחד מתגורר, נהג לקום בסביבות שלוש בבוקר כשכולם עוד במיטותיהם כדי להעיר אותם לתפילות סליחות. לשם כך השמש היה דופק חזק מאוד על דלתות הבתים וצועק: ״סליייייייייחות!״ הקריאות והדפיקות בדלת מאוד הפחידו את סבתא שלי כשהייתה ילדה, וזה נמשך בחודש אלול ועד ערב יום כיפור.

יומיים לפני יום כיפור היה נהוג במשפחתה של סבתא שלי לעשות כפרות. השוחט של הקהילה היה בא הביתה ושוחט תרנגול או תרנגולת לכל אחד מבני המשפחה: מתרנגול עבור בן ותרנגולת עבור בת. הוא היה מסובב מעל הראש את העוף ואומר: ״זו כפרתי, זו מחילתי.״

לקראת יום כיפור בישלו את כל העופות עם קוסקוס, אפו חלות והביאו את כל הארוחה הזאת לעניים שישבו בפתח בית הקברות של הקהילה, וגם נתנו צדקה.

למחרת יום כיפור סבא של סבתא שלי בנה סוכה יפה על גג הבית. הוטל על כל ילדי הבית – נכדים ובני דודים לקשט את הסוכה. סבתא שלי מאוד אהבה את הפעילות הזו אבל תמיד רבה עם בני הדודים, כי היא תמיד רצתה לקשט לבד! וזה נגמר תמיד בבכי..

סבתא בנערותה

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי שנערכה בבית הספר חוב"ב בבני ציון התש"ף. התכנית התקיימה בנהחיית המורות ניצה צרקוב ובתיה לויוס.

מילון

כפרות
כפרות הוא מנהג יהודי עתיק שנערך בערב יום הכיפורים (ובעת הצורך גם בעשרת ימי תשובה). על פי המסורת, מסובבים תרנגול מעל ראשו של כל יהודי ומבקשים שהתרנגול ילך למיתה, ותמורתו ילך האדם לחיים טובים ולשלום. לאחר מכן נמסר התרנגול לשחיטה, וניתן לרוב כצדקה לעניים, או נפדה בכסף הנמסר לעניים, ונקרא "פדיון כפרות". יש כאלה המקיימים את המנהג בדג או בכסף במקום בתרנגול. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”השוחט היה מסובב מעל הראש את התרנגול ואומר: ״זו כפרתי, זו מחילתי" “