מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חגיגה כפולה מתמשכת בסלון ובגינה של סבתא וסבא

אני, בעלי ונכדתי
אני בת 16
איך נולד הרעיון

אהבת הספרים חיברה בין סבתא מרים לבין סבא זאב. כבר במפגש הראשון כשהכירו הם שוחחו על הספר "דון קישוט" שסבתא למדה אז בתיכון בהרצליה. בטיול הרגלי הארוך הראשון שלהם, ברחובות תל אביב, סבתא התאבלה על התאבדותה  של "אנה קרנינה" וסבא הפליא לספר לה על "מלחמה ושלום", על נפוליאון שהשלג הרוסי הכניע אותו והאהבה בין לוין לנטשה. סבתא מספרת שביום הולדת שבע עשרה היא קיבלה במתנה מסבא זאב את שני הכרכים של ד"ר ז'יוואגו ולא הייתה מאושרת ממנה. החלפת ספרים בספריה הייתה מעשה של קבע ולפעמים נאלצו לחכות שבועות עד שקיבלו את הספר שרצו לקרוא. ספרים היו נושא מרכזי בשיחותיהם. צירופי מילים או משפטים הפכו לקודים אותם רק הם מבינים.  כשסבתא אומרת "אחי גיבורי התהילה"  זה רמז לסבא להפסיק 'לחפור' (שנים ניסה סבא לשכנע את הילדים לקרוא את הספר "אחי גיבורי התהילה" . ניסה ולא הצליח) או כמישהו ליד שולחן המשפחה בארוחת ליל שישי אומר "מלך נורווגיה מת" (שמו של אחד הסיפורים של עמוס עוז) כולם מבינים שצריך להחליף נושא. אלו רק שניים מהקודים שגלויים לנו.

אהבת הספרים תורגמה למקור פרנסה כשירשו מסבתא מישה (אמא של סבא זאב) את החנות שלה ברמת השרון. שלושים ושתיים שנים ניהלו סבתא וסבא את החנות עד שפרשו לפנסיה. סבתא מרים וסבא זאב הפכו אותה לחנות ספרים ומכשירי כתיבה וקראו לחנות "עיתון וספר" (באותם הימים היו לפחות עשרה עיתונים יומיים שיצאו בכל יום, שבועונים וגם לילדים כמו 'הארץ שלנו', 'דבר לילדים' ו'משמר לילדים' ). העבודה בחנות היית מגוונת, לא קלה אך מלאת סיפוק. (עד היום, שבע שנים אחרי שסגרו את החנות, בכל פעם שהם יוצאים לרחוב עוצרים אותם אנשים וילדים שבגרו ואומרים שהם מתגעגעים לחנות שלהם).

כל הספרים החדשים הגיעו לחנות והם יכלו לקרוא אותם לפני כולם, להמליץ על הספרים שאהבו ולשוחח על הספרים עם לקוחות. ספר חדש של עמוס עוז, דויד גרוסמן, א.ב.יהושע או מאיר שלו וחיים באר הפכו ליום חג ועליה לרגל לחנות. גם מקומם של ספרי ילדים לא נפקד והנכדים היו הראשונים שהיה להם את "הארי פוטר" את הכרך החדש של " זבנג" או "אבא עושה בושות". הלקוחות היו באים לשמוע המלצות על ספרים גם לנכדים וגם להורים הזקנים שלהם. סבא וסבתא הכירו את הבאים וידעו איזה ספר מתאים להמליץ לזה ולא להמליץ לאחר. אלו רק דוגמאות בודדות לאיך הפכה החנות למקום מפגש לאוהבי ספר. אך לא תמיד לסבא ולסבתא היה זמן פנוי לשוחח על ספרות עם הלקוחות שחלקם היו לחברים. הסקרנות שקיננה בסבתא כל השנים להכיר גם את הסופרים שמאחורי הספרים הבשילה את הרעיון להזמין את הסופר הביתה ולהפגיש אותו עם קהל קוראים.

המפגש הראשון  של הסלון הספרותי בביתם של סבתא וסבא התקיים אחרי שסבתא קראה את "פרא אציל" של הסופר דודו בוסי. היא טילפנה אליו ושאלה אם ירצה לבוא לביתם לדבר על הספר.  דודו בוסי הסכים בשמחה והמפגש נקבע ל- 25.11.2013 בשעה  שמונה  בערב. בבוקרו של יום המפגש צלצלה עידית, בתם, והודיעה שהיא בחדר לידה. התגובה הראשונה של סבתא הייתה לבטל את המפגש אך עידית אמרה "חס וחלילה עד הערב אני אלד ואתם תרימו כוס יין לרגל אירוע כפול". ואכן בשעה ארבע אחר הצהריים נולד בן דודי, איתי, ומאותו יום זאת חגיגה כפולה.  יום הולדת לאיתי ולסלון הספרותי של מרים וזאב שני.

למעלה משש עשרה שנים מארחים סבא וסבתא בביתם מפגשים של סופרים ומשוררים עם אוהבי ספרים. בחורף המפגשים נערכים בסלון הבית המלא עד אפס מקום ויש השומעים את ההרצאה של הסופר מהמבואה של הבית.  בחודשי הקיץ המפגשים נערכים בגינה ויש מקום לעשרות משתתפים נוספים. סבתא אחראית על הכיבוד וסבא בשליחת הודעות ובהרשמה. בהכנות למפגש ובפירוק אחריו עוזרים הילדים והנכדים הבוגרים.

שאלתי את סבתא וסבא איך הם בוחרים את הסופר או המשורר שהם מזמינים למפגש, והם סיפרו שקודם כל הם קוראים הרבה מאד ספרים ובוחרים בספר שעורר בהם ענין ורצון לפגוש את המחבר או המחברת. לפעמים זה סופר מפורסם מאד ולפעמים סופרים לא מוכרים שזה ספרם הראשון. כדוגמא ציינו סבתא וסבא כמה שמות: רון לשם שכתב את "אם יש גן עדן", שרה שילה שכתבה את "שום גמדים לא יבואו", צבי ינאי שהיה אומנם  מפורסם אבל כתב רומן ראשון  "שלך, סנדרו" וחגי ליניק שכתב את "דרוש לחשן". לארבעתם זה היה המפגש הראשון עם קהל קוראים וכל אחד מהם זכה, כמה חדשים אחרי שהתארח בבית של סבתא וסבא, בפרס הספרותי היוקרתי ביותר – פרס ספיר.

"ומי מבין הסופרים המפורסמים הופיע אצלכם?" – שאלתי את סבתא והיא ענתה: "המון".

"תגידי עשרה שמות" – ביקשתי.

"עמוס עוז ודויד גרוסמן, א.ב. יהושע ומאיר שלו, רונית מטלון וצרויה שלו, חיים באר ואשכול נבו, אהרן אפלפלד וחיים גורי ועוד ועוד".

"כמה סופרים היו אצלכם?" – שאלתי את סבא.

"הרבה מאד" – אומרת סבתא – " אנחנו לא סופרים".

המפגשים נערכים אחד לחודש וכל מפגש הוא אירוע יחיד ומיוחד, גם אם הסופר מגיע להתארח בפעם שניה או שלישית בביתם. חברי החוג נפגשים כשעה לפני תחילת ההרצאה לכיבוד ולפגוש חברים. הרבה פעמים גם הסופר מקדים להגיע ומתערבב בקהל. בסיום הערב משתרך תור והסופר חותם לבאים על ספרו וזה מרגש לשמוע את השיחות המתנהלות בין הקוראים לסופר.

לפני כשנה הכינו סבתא וסבא אלבום מיוחד על חמש עשרה  השנים הראשונות של הסלון הספרותי של מרים וזאב שני, ובו כמאה עמודים עם תמונות של כל הסופרים והמשוררים שאירחו. של כל הספרים עליהם דיברו וגם המון תמונות של אוהבי הספרים שבאו למפגשים אלה. באחת התמונות מופיעה גם אני (בגיל שלוש) במפגש מיוחד לילדים שארגנו סבתא וסבא בבוקר של שבת- שחרית ספרותית לילדים. חלק גדול מהתמונות באלבום צילם אבא שלי – בן שני. מרגשות ההקדשות שכתבו על ספריהם הסופרים והמשוררים לסבתא ולסבא.

"מעל הכול היינו רוצים להוריש לילדנו ולנכדינו את האהבה לספרים" – אומרים סבא וסבתא.

שירי נכדתי במפגש מיוחד לילדים
הגינה מוכנה למפגש
עמוס עוז במפגש
מאיר שלו במפגש

הזוית האישית

מרים: הייתה לי חוויה מרתקת לבוא לבית הספר של נכדתי שירי לראות את המרחב הלימודי והשונה מבית הספר בו אני למדתי. ההזדמנות שנתנה לי לפגוש ולדבר ולראות כיצד שירי שולטת בתחום הטכנולוגי. הייתה חוויה לפגוש את חברי הקבוצה ואת הילדים והסבים.

שירי: הייתה לי חוויה מעניינת ומרתקת לשמוע את הסיפורים והחוויות של סבתא. נהניתי מאד בתכנית ועם סבתא ואני מאחלת לנו שנמשיך ליהנות ביחד.

מילון

מלך נורווגיה מת
להחליף נושא

ציטוטים

”"מעל הכול היינו רוצים להוריש לילדנו ולנכדינו את האהבה לספרים“