מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

זיכרונות מאלג'יר והכמיהה להגיע לארץ ישראל

ארץ ישראל בראשיתה
שרשרת הזהב שעוברת אצלנו במשפחה
סיפורה של סבתא סופי

שמי סופי חזן, הורי קראו לי כך בשם מפני שאהבו אותו והוא היה שם מוכר. נולדתי באלג'ריה בשנת 1936 בתקופה שבה אלג'ריה הייתה תחת השלטון הצרפתי כך שגדלתי בתוך קהילה צרפתית.

הסביבה בה גדלתי הייתה כפי שאמרתי הייתה קהילה צרפתית ויהודית. גדלתי עם הוריי ועם שבעת אחיי בבית צנוע שהיה נמצא בתוך העיר. אני ואחיותיי היינו עוזרות לאימי בכל מטלות הבית בסידור השולחן לקראת שבת ובכל מטלה שהתבקשנו לעשות. נהגנו ללכת לים מידי פעם כחופשה או כטיול משפחתי. אבי היה רב מכובד בעיר שלנו ונהג להתפלל בבית הכנסת שבעיר שלנו. אבא שלי נהג להתלבש בלבוש דתי המאפיין רב ואמי לרוב הייתה לובשת שמלות. הורי היו אנשים טובי לב שתמיד ידעו מה הדבר הנכון לעשות.

הורי נפטרו לפני שנים רבות וכך גם אחיי מלבד אחד שגר כיום קרוב אליי.

זיכרונות ילדות

חברי הטובים היו כמובן אחיי ואחיותיי וכמו כן גם שכניי שהיו בגילי. היינו משחקים תופסת, מציירים ומסתובבים ברחבי העיר יחדיו. בשעות הפנאי נהגתי לבלות עם חברי הרבה ובנוסף הייתי ילדה ספורטיבית מאוד וגמישה כך שהייתי בשעות הפנאי שלי בוחנת את גבולותיי ומנסה אתגרים חדשים.

את שם בית ספר אינני זוכרת אך אני זוכרת שהייתי תלמידה טובה ואחראית. בבית ספר היה שילוב של דיבור בערבית ובצרפתית. המשמעת הייתה קשוחה. תלמיד שלא היה מתנהג כראוי היה מסולק. מקצוע הלימוד שהכי אהבתי היה ספורט.

ביום יום היינו אוכלים מגוון דברים שאמי הייתה מכינה. תמיד היינו שבעים, בשבתות אמי הייתה מכינה דגים וחלה ועוד מטעמים כאלה ואחרים. המאכל האהוב עליי ביותר בתקופת ילדותי היה קוסקוס של אמי, גם כאשר הייתי שבעה מאוכל לא יכולתי לוותר על עוד כף מהקוסקוס. כן, היו לנו מידי פעם ממתקים אך לעיתים רחוקות יותר כאשר אורחים היו באים או מידי פעם בחגים.

חלק כואב שאותו אני זוכרת היה בתקופת השואה כאשר הייתי קטנה ונשמעה צפירה אמי הייתה לוקחת אותי בידיה והיינו רצים למרתף עד שהיה מותר לצאת. חגגנו חגים בעיקר בביתנו יחד כמשפחה וכמה שכנים ואורחים מידי פעם. חגים כמו יום הולדת, ברית, בר מצווה היו נחגגים חלק בבית הכנסת שבו אבי היה וחלק בבית.

זיכרונות משנות העשרים

בנערותי הייתי נהנית לרקוד צלילי זמרים צרפתים בעיקר בסגנוני אופרה וגאז' שירים נעימים וקצביים. הייתי אוהבת לרקוד עם חבריי אך גם לפעמיים לבד בחדרי. אהבתי מאוד גם ריקודי זוגות.

בשנת 1948 בקום המדינה כאשר הייתי לקראת גיל 13 עלינו לארץ ישראל. והתחלנו לבנות את חיינו פה. עוד הייתי בגיל הנעורים כך שתמיד חיפשתי דרך לבלות. הכרתי חברים חדשים שדיברו יותר עברית כך שהיה לי קצת קשה להבין את כל המילים כי לרוב דיברתי רק בשפה הצרפתית אך לאחר זמן מה דיברתי כבר שוטף בעברית. כמו באלג'ריה גם פה בישראל מקומות הבילוי היו בעיר, אך בישראל הייתה לי את האפשרות לבלות הרבה יותר זמן בים ולגלות אזורים חדשים. היינו מתקשרים בעיקר במכתבים. לא היה אז שום שימוש אחר ומהיר.

סיבת העלייה הייתה בגלל הורי. הם תמיד חלמו להגיע לארץ ישראל מדינת היהודים אליה היו מרגישים הכי שייכים וכך גם אני, מאוד הסתקרנתי לעלות לארץ ישראל. הגענו לישראל בהפלגה התמקמנו בבית עולים ואז הישר עברנו לנתניה. את השפה העברית למדתי באולפן וגם דרך הסביבה.

הרגשתי שהגעתי למדינה בטוחה של יהודים שבו אני מרגישה שייכת. נקלטנו בהדרגתיות בסביבה הישראלית והרגשנו אווירה מיוחדת

אהבה ומשפחה

את בעלי עמרם זכרונו לברכה הכרתי בגיל 17, הוא היה חייל הכרנו דרך חבר של אחותי הגדולה ומיד התאהבנו, הוא בא ממרקו גם מקהילה צרפתית ולאחר שנה נולד בני הבכור. יש לי 4 ילדים, שני בנים ושתי בנות, יש לי 12 נכדים ו 7 נינים כולם כיום גרים בישראל.

גלגולו של חפץ – שרשרת הזהב

החפץ היקר לי מכל שכבר שעובר אצלנו במשפחה הינו שרשרת זהב. השרשרת הייתה של סבתי ועברה לאימי ולבסוף אני קיבלתי אותה. כיום היא של בתי הבכורה. אינני זוכרת במדויק כיצד הגיע השרשרת הזו אך היא מהווה חפץ קרוב לליבי ולמשפחתי.

 שרשרת הזהב

הזוית האישית

שרה ובר: העמקנו את הקשר עם סבתא סופי. נהינו לשמוע את סיפור חייה.

סבתא סופי: שמחתי לשבת עם הבנות. הן נורא שמחו לשמוע את סיפורי ואני נהניתי מחברתן.

מילון

ג'אז
סגנון מוזיקאלי שהתחיל בארצות הברית בראשית המאה העשרים. הגאז' משלב בתוכו קצביים אפרו אמריקאים.

ציטוטים

”בתקופת השואה כאשר הייתי קטנה ונשמעה צפירה אימי הייתה לוקחת אותי בידיה והיינו רצים למרתף עד שהיה מותר לצאת.“