מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

זכרונותיה של מרצ'ליקה

אני וסבתא
סבתא בעברה
ממגדל להרצליה

סבתא, שבליבה עדיין ילדה.

שם ומקור השם

שמי מרצלה, עברתו את השם ל"מרים". שם החיבה שנתנו לי בילדות הוא "מרצליקה" זה על שם אחת מבני המשפחה שלי שנהרגה בהפצצה של הגרמנים ברומניה. שם משפחתי הקודם היה איסרוביץ. היום אחרי שהתחתנתי שם משפחתי הוא לימונד (מרים לימונד). משמעות שם משפחתי (איסרוביץ) הוא: בן יצחק, שם מזרח אירופאי.

העלייה לארץ

נולדתי ברומניה בשנת 1946 וכשהייתי בת חצי שנה הוריי ברחו מרומניה כדי להגיע לארץ. לארץ הגעתי בגיל שנתיים וחצי באוקטובר 1948. לאחר שהוחזרנו לקפריסין, משם הוריי עברו לאיטליה למחנות העקורים על יד העיר מילאנו. מחנה שנוהל על ידי הג'וינט. הייתי כמו צברית, ובמיוחד כשגדלתי במושבה על יד טבריה. הגענו ישר למושבה למרות שדודה שלי שמרה לנו דירה בשטח הגדול ביפו (שכונה שהערבים ברחו משם והיהודים נכנסו וגרו).

ילדות ומנהגי ילדות

אנו מציינים את יום הולדתי במפגש של כל המשפחה לארוחה משפחתית. אני בת בכורה מבין שלושה אחים. אני, אריק וחיים. בתור אחות בכורה הרגשתי אחריות על אחי ויחס שווה להם. האח האמצעי הוא אריה – אריק גר בהרצליה, והאח הקטן שלי חיים נפל בקרב כשהיה בן 19, בשנת 1970 באי שדואן במצרים. הייתי אז צעירה, בת 24. עיריית הרצליה הקימה אנדרטה לזכרו בגן השבילים בעיר.

בילדותי, גרתי במושבה "מגדל" על גדות הכנרת על יד טבריה. הייתה לנו חצר גדולה עם עצי פרי, אורווה ודיר של עזים. בבית היו לנו ארבעה חדרים. סבתא וסבא גרו איתנו. היינו שבע נפשות בבית כולל סבא וסבתא, אבל הייתה לנו ילדות מאושרת ונוף עוצר נשימה.

כשהייתי ילדה היה לי אוסף מפיות, זהבים, אוסף תמונות נוף ואוסף בובות חרסינה שעדיין יש לי אותו כיום. בנוסף אהבתי לפתור תשחצי חשבון. אני זוכרת תבשיל מיוחד שמאוד אהבתי, קוראים לו "פטריות". כל חורף רצתי לקטוף פטריות בשמחה, והבאתי אותן לאימא שלי שתבשל אותן. כשהתחתנתי, ביקשתי מאימא שלי שתלמד אותי את המתכון של "הפטריות", אז אימא שלי סיפרה לי את האמת – שאת הפטריות הייתה זורקת, ובמקום הייתה מבשלת חצילים ברוטב מיוחד. אני זוכרת תבשילים שאמי בישלה מכלום מצרכים בתקופת הצנע. כיום אני מנסה לשחזר אותם.

לימודים

בגן הילדים שהיה היחיד במושבה השתתפנו כל הקטנים שהיו. לאחר מכן, במושבה היה בית ספר יסודי אחד, קראו לו על שם "אביגדור". תמיד למדנו עם כיתה גבוהה מעלינו, היינו מעט תלמידים ותמיד צירפו שתי כיתות יחד (שתי שכבות גיל).

בכיתה ח' למדתי בטבריה בבית ספר יסודי על שם "ארליך". אני זוכרת שבאותה שנה, יום אחד הסתכלתי דרך החלון במשך השיעור וראיתי מטוס קטן נופל לכנרת, נבהלתי וצעקתי. כתוצאה מכך המורה סילקה אותי מהכיתה. רק בסוף היום נודע שאווירון קטן נפל למים, ורק לפני חמש שנים, כשהכינרת הצטמקה, גילו את שאריות המטוס. לא האמנתי שהייתי עדה לרגע היסטורי.

לאחר החטיבה, למדתי בתיכון היחיד בשעתו, "הגליל". למדתי בתיכון ארבע שנים במגמת פיזיקה, מתמטיקה וכימיה. בתור תלמידה הייתי שקדנית ושאפתנית, ומאחר והיינו בכיתה ריאלית, רק שבעה תלמידים צירפו אותנו לכיתה ההומניסטית שלמדו תנ"ך, ספרות ואנגלית מוגברים.

בקיץ, בתקופת הענבים, היינו הולכים ברגל בלילות לכיוון קיבוץ גינוסר ומתפלחים לראות שם סרטים, להתחבר עם בני הקיבוץ ולאכול הרבה ענבים. כשהייתי בכיתה ט', בקיץ, עלינו חבורת נערים ונערות לסירה וכרגיל קפצנו מהסירה למים וכך עשינו שוב ושוב. בקפיצה אחת כשחזרנו לחוף, גילינו שאחד החברים לא יצא מהמים. זה היה מקרה ראשון שאיבדנו חבר.

שירי ומשחקי ילדות 

ישנם שירים שאני זוכרת מילדותי כגון: "על שפת כינרת", "סובי סובי ממטרה", "כינרת שלי", "חולצה כחולה והיא עולה" ועוד הרבה שירים יפים. את השירים שמעתי מהרדיו, הרדיו היה יותר גדול מהתנור. לפעמים כשאני שומעת את השירים אני מצטרפת אליהם.

כשהייתי קטנה שיחקתי במשחקים כמו: "מותקתק"- זה מקל קטן ומקל גדול, כאשר מכים עם המקל הגדול על המקל הקטן כדי להעיף אותו. הקצוות היו מחודדים כך שאפשר היה להקפיץ. שיחקנו גם גולות, דג מלוח, לגלגל גלגל… משחקים אלו שיחקתי יחד עם ילדי המושבה ובחורף החלקנו על משטח החלקה מבוץ.

צבא ומלחמות

לא שירתי בצבא, מכיוון שדחיתי את השירות הצבאי כדי ללמוד, וכשסיימתי התחתנתי ושוחררתי מהתגייסות לצבא. נישאתי לאיש צבא קבע.

בתור ילדה חוויתי את מלחמת קדש (מבצע סיני). בתור בוגרת חוויתי את מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה (שבה אחי חיים נפל), מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון הראשונה והשנייה והמבצעים בעזה. במלחמת ששת הימים היינו במתח ודאגות, וכשהסתיימה המלחמה היינו באופוריה (שמחה גדולה). במלחמת ההתשה היינו צמודים יום יום לרדיו לשמוע ולדאוג. במלחמת יום הכיפורים הופתענו, דאגנו, כעסנו וניצלנו מאסון לאומי.

הקמת המשפחה

בעלי היה שכן שלי. באותו יום שעברנו מהמושבה "מגדל" להרצליה עמדתי בחלון, ושכן מהכניסה השנייה, לבוש בגדי חיל האוויר, נכנס ומיד חזר ושאל אותי: "שכנים חדשים?" ואז עניתי "כן, כנס להכיר". הכרנו ואחרי שנה התחתנו. התחתנתי בשנת 1966. הייתי בת 20, החתונה הייתה בבית השיריון ביד אליהו בתל-אביב. לא הייתה מסיבת טרום חתונה. אירוע החתונה שלי היה מיוחד עבורי, הוא היה בבית השריון בתל אביב. התזמורת שקבענו לחתונה לא הגיעה. היא התפרקה ולא הודיעו לנו. בעלי-החתן (ראובן), שהיה איש צבא קבע, עלה לקומה השנייה של האולם, שם נערכה מסיבה צבאית. התזמורת ירדה לנגן יחד עם החיילים מהמסיבה למעלה. זו הייתה חתונה שמחה עם הרבה צעירים ותזמורת צבאית.

כיום, יש לי ארבעה ילדים: שי, עדית, יעל, הדס. בנוסף, יש לי גם נכדים ונינים – שתים עשרה נכדים ונינה אחת. כולם מבקרים אותי כל הזמן וזה כיף מאוד.

תפקידים ועיסוקים

מקום העבודה הראשון שלי היה ממלאת מקום בהוראה והעיסוק הראשון שלי הוא להיות מורה, כאשר יש לי תואר ראשון בחינוך. בחרתי במקצוע זה מכיוון שאהבתי לעבוד עם ילדים, לספר סיפורים וללמד. מאוד נהניתי מהעבודה שלי, עסקתי במקצוע הזה 35 שנה. המקצוע הזה מלווה אותי גם לאחר הפרישה. כל הילדים שלי גרים בארץ, אני עוזרת לנכדים בעיקר במתמטיקה ודואגת להקנות להם ערכי ציונות ואהבת הארץ.

כיום, אני בהנהלת מועדון מורים גמלאים השייך להסתדרות המורים. מארגנת במועדון פעילויות, טיולים ונופשונים לרווחת החברים. בנוסף לכך, אני מתנדבת ב"ועדת תרבות ופנאי לגמלאים" בעריית הרצליה, אוספת תרומות של תרופות ומעבירה לאגודה הנקראת "בין חברים"- חברים לרפואה.

מנהגים ומסורת

אצלנו במשפחה מתאספים בכל יום הולדת, בחגים ולפעמים בשישי בערב לארוחות משפחתיות. אני אוהבת את החגים וההתכנסות המשפחתית, בהם אני רואה את הקשר ביו ילדיי ונכדיי. נהוג אצלנו שכל אחד מביא חלק מהארוחה כך שכולם טועמים ממעשה ידיהם של האחרים. כולם אוהבים את הקציצות האדומות, את המרק הכתום, את הגפילטע, הקוסקוס והבשר בקר שלי.

אצלנו הקינוחים הם: עוגות של הבת שלי יעל, עוגת שכבות של הבת שלי הדס ומטעמים של כלתי נעמי.

תחביבים

התחביבים שלי הם: לטייל – טיילתי בכל מדינות אירופה, במזרח אסיה, סין, תאילנד, הודו… הפעילות שהשאירה עלי חותם היא לטייל בעולם. בנוסף, אני אוהבת לקרוא ולאסוף בובות עמים.

הזוית האישית

עדן מנטין: מאוד נהניתי לעבוד עם סבתא. גיליתי דברים חדשים שלא ידעתי קודם וזה כיף מאוד.

סבתא מרים: נהניתי לספר לנכדתי סיפורי ילדות והיה לנו זמן איכות של סבתא ונכדה.

מילון

תקופת הצנע
מדיניות הקיצוב הייתה מדיניות כלכלית שהנהיגה מדינת ישראל בין השנים 1949–1959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע. מטרתה של מדיניות כלכלית זו הייתה ליצור שער חליפין יציב וכך לחסוך במטבע חוץ. מדיניות זו באה לידי ביטוי בשתי דרכים מרכזיות: הכוונת אשראי והשקעות, אך בעיקר הגבלת הרכישה של מזון ומוצרי צריכה. בתחום המזון כל אזרח שובץ לחנות מכולת קבועה שבה קיבל את מוצרי המזון הבסיסיים על פי הקצבה קבועה, תמורת נקודות שהוקצבו לו בפנקס אישי לצורך זה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אפשר להוציא את סבתא ממגדל אבל אי אפשר להוציא את מגדל מסבתא“