מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

זיכרונות מתוקים של ילדות

אני וסבתא תופרות בובות לילדים בבתי חולים
אני בת שלוש וחצי בחג השבועות עם אחותי
החיפושים אחריי בשכונה

שמי אילנה אלמגור, נולדתי בחיפה. באותם הימים גרנו עם ההורים בביתם של סבתא וסבא שלי. בביתם של סבא וסבתא היו עיזים לחלב ותרנגולות לביצים, סבתא הייתה מאוד חרוצה ושתלה גינת ירק, ואני עזרתי לה כל יום להשקות. סבא היה נגר חובב, ותמיד הכין לי ולחווה אחותי צעצועים מעץ.

בעודי ילדה קטנה בגיל הגן, אחותי הגדולה, חווה נהגה לאסוף אותי מהגן וללכת יחד איתי הביתה. אני ואחותי חווה היינו מטפסות על עץ התות שהיה לנו בגינה ואוכלות תותים ונהנות, מדי פעם היינו מסתכלות על תולעי המשי שאוכלות את העלים. כך היה כל יום. סבתי ואימי היו מודאגות שאנו מכתימות את הבגדים. יום אחד אמרתי לגננת הגן שאחותי לא תבוא לקחת אותי, ואלך לבדי הביתה ברשות הוריי, היה זה פרי דמיוני, אבל זה לא נשמע תמוה בעיני הגננת.

הלכתי לדרכי דרך סמטה שקטה, אז לא היו מכוניות רבות, והדרך הייתה בטוחה. בדרכי נקרה אדם לבוש כאפייה לצד חמורו, אז ערבים הסתובבו בשכונות שלנו, וגם בשלי, וחיינו איתם בשלום ובכבוד. הייתי מאוד סקרנית והלכתי אחריו. בינתיים בבית כולם דאגו לשלומי והחלו חיפושים, אף הוזעקה עבורי משטרה. נערכו חיפושים נרחבים ואחרי זמן מה נמצאתי בגבעות שבסוף הרחוב שבו גרנו, משתעשעת בהנאה בערימת נוצות, מבלי לדעת שעשיתי מעשה שלא ייעשה. לא חשבתי עד כמה גרמתי לדאגתם של בני המשפחה שלי. סוף טוב הכל טוב – הוחזרתי הביתה בשלום, למדתי את הלקח לא לגרום לדרגה וצער להוריי ומאז לא העזתי ללכת למקום כלשהו ללא ידיעת הוריי.

הנכדה גל: ציטוט של סבתא שלי: "נצלו כל דקת שמחה, כי רגע שעובר לעולם לא חוזר". זהו משפט שגור בפני סבתי בכל אירוע, מפגש ובכל הזדמנות.

הזוית האישית

גל: מאד נהניתי ללמוד על עברה של סבתא שלי ועל מה היא עברה בילדותה.

סבתא: אני חושבת שזה מאוד מגבש לדבר עם נכדתי ולדעת מה שלומה, ותוך כדי ללמוד ולהיזכר ביחד בעבר שלי.

מילון

פרי דימיוני
מומצא, בדיוני, לא אמיתי (מילוג) דבר שדמיינתי בראשי.

ציטוטים

”נצלו כל דקה שמחה כי רגע שעובר לעולם לא חוזר“