מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

זיכרונות משכונת נווה ציון בראשון לציון

יוכבד ומאיה
רישום במרשם התושבים במנדט
סיפור ילדותה של סבתא
 הולדתי בנוה ציון
נולדתי ב-ט"ז בטבת ת"ש (28.12.1939) בשכונת נווה ציון(בתחילת מלחמת העולם השנייה). נולדתי בשבוע של פרשת שמות ולכן נקראתי בשם יוכבד.
בשנות חיי הראשונות
בשנים הראשונות התגוררו הורי במחסן, בחצר של משפחת מנחם וזוהרה מזרחי, בשכונה, (בנם מרדכי – לימים סגן ראש עירית ראשון  לציון) חדר קטן בצמוד מתבן, שעכברים שרצו שם, בו נולדתי. לאחר כשלוש שנים אבי חכר קרקע בקצה השכונה (כיום – רחוב הפלמ"ח)  והקים צריף שהחיים בו היו קשים ביותר. בקיץ – החום העיק, בחורף הגשם חדר פנימה, הקור היה מקפיא וברוחות הגג התעופף.
הוריי – ועלייתם מתימן
הורי : מרים ז"ל ונתן שרעבי ז"ל, עלו ארצה מתימן ב-23.3.38, מנמל עדן באניה – דרך ים סוף לנמל חיפה, משם למחנה העולים עתלית. לאחר כשבועיים עברו לבית הדוד, סעדיה שרעבי ז"ל, בשכונת נוה ציון בראשון לציון, שהיה ממייסדי השכונה בשנת 1910.
מעבר מהצריף לבית בנויי
בשנת 1950, סמוך להולדתה של אחותי ציונה, עברו לבית (בנין) שנבנה בחצר, ליד הצריף. הקבלן שלמה מוסאל ז"ל , שהיה ממייסדי השכונה, עזר לנו מאד בבניית הבית שאת כל החומרים – מהמסד ועד הטפחות – רכש, עבורנו, מהרכוש הנטוש (לאחר מלחמת השחרור) כדי להוזיל את עלויות הבניה ואף בנה לנו את הבית. אני השתתפתי, באופן פעיל, בבניית הבית בכך שהיה עלי להוריד את המלט מהמרצפות ומהבלוקים ולמחזרם בבניית הבית. היום כל מי שנכנס לבית מתפעל מה"שטיח" הפרוס ברצפה (מהמרצפות) שהיום זה חזר לאופנה.
אני בגן הילדים   
בגיל 4 שנים הלכתי לגן הילדים " בשכונה השנייה" – שיבת ציון. הגננת הייתה "דודה שרה" (כך קראנו לה).  אהבתי מאד ללכת לגן ואת כל הפעילויות בו: פנס קסם, ערוגות ירק, משחקי ילדות שונים ולימוד תפירה ורקמה. לקראת הכניסה לביה"ס רקמנו בגן תיק אוכל (שקית בד) וסינר. בגן, כמו בכל מוסד ציבורי, הייתה הקופסה הכחולה של הקרן הקיימת ובכל יום ששי תרמנו מטבע של מיל או 2 מיל, שהשתדלנו מאד להבריק בבוץ בדרך לגן.
ימי בבית הספר היסודי
לאחר 3 שנים בגן הילדים (הייתי מאד קטנה ורזה) התחלתי את לימודי בכתה א' בבית הספר "חביב" בספטמבר 1946 וסיימתי את הלימודים בכתה ח' בשנת תש"ד – 1954. אני זוכרת את מסדרי הבוקר, הנפת דגל המדינה – בלווי חצוצרה, קריאת פרק מהתנ"ך והתעמלות הבוקר (שהיום לא מכירים את זה).בכל הכיתות הייתי הילדה הכי קטנה, מאד מופנמת וביישנית. למרות זאת השתתפתי במקהלה של ביה"ס ומאד נהניתי. אגב – עוזר המורה לזמרה היה המוזיקאי הידוע (היום) שמעון כהן שהיה תלמיד בביה"ס – שנה מעלי. אהבתי גם את לימודי המולדת (ידיעת הארץ) ואת הטיולים שזה נשאר בדמי עד היום ועבר בתורשה גם לילדי ונכדי.
משחקי ילדות
עיקר משחקי הילדות נערכו בחוץ (הבתים קטנים וצפופים). חוץ ממשחקי השולחן, כמו: מונופול, דמקה, שח ועוד היו משחקי החוץ: קלס, חמור חדש, תופסת, גולם במעגל, מחניים, גולות (מור ובננה), 4 מקלות (קפיצה לרוחק), כדורגל (בעיקר הבנים), גנבת דגל – שהיה משחק תחרות בין 2 השכונות (נוה ציון ושיבת ציון). שיחקנו גם בבובות שעשינו מבגדים ישנים. אוספים: זהבים – עטיפות של סוכריות. ייבוש פרחים בתוך ספרים ועוד – מובן שרק דברים שלא עולים כסף.
זיכרונות ילדות
זכירון חווייתי שצרוב בזיכרוני, הנסיעה לטבריה. הייתי בגיל 5 שנים (אמי הייתה בהריון של אחותי אילנה). נסענו – אבי, אמי, אני ואחי חננאל ז"ל , שהיה כבן שנתיים וחצי – יחד עם עוד משפחות מהשכונה. עלינו על רכבת בתחנה ברחובות ומשם נסענו עד לחיפה (דרך מאד ארוכה, אז).מחיפה נסענו ב"רכבת העמק" עד לצמח. מצמח הלכנו ברגל, בחשכה, בתוך שדות עם קוצים למקום שנראו ממנו אורות – לקיבוץ אפיקים. אחי על כתפי אבי ואמי ואני מדדות בעקבותיו. לנו בקיבוץ ועם שחר נסענו באוטובוס, מקרטע, לטבריה. ביקרנו בקברו של רבי מאיר בעל הנס ואמי משחה את פני בשמן שלא ממש אהבתי, אך לדבריה יש, בכך ברכה וסגולה. השיא, מבחינתי, היה השיט יחד עם אבי בסירה קטנה בכנרת. שאני כל כך אוהבת.  בחצר ביתנו גידלנו עזים, תרנגולות, ברווזים ותרנגולי הודו. זה מאד סייע למשפחה בתקופת הצנע. הייתי הולכת עם חברות – שכנות, שגם בחצרם גודלו בעלי חיים, לפרדסים עם שקים כדי לאסוף עשב לעזים ולעופות וזה בנוסף לתערובות שקנינו אצל ישראל, שחנותו שכנה ברח' רוטשילד (כיום המייסדים) פינת נורדאו. בנוסף גם היה עלי להוציא את העזים, מדי פעם, לרעות בשדות הבור. כמו כן לחלוב את העזים ולאסוף את הביצים מן הלול (משק קטן). אני זוכרת, בלילות, תנים ונמיות היו מתחפרים מתחת לרשת הלול וטורפים תרנגולות. פעם אף קפצתי מן החלון, בגובה כ-2 מטרים, לחצר, להניס אותם. זכור לי "הכלניות" – החיילים הבריטיים עם הכומתות האדומות, שמדי פעם עשו חיפושים בבתים (כנראה שחיפשו אנשי מחתרות וגם נשק) וזה ואד הלחיץ את התושבים. השקית עם המלח והשום שתלו על צווארנו, שאולי תמנע מאתנו את מחלת הפוליו ששררה אז בארץ.
חוויות מהעבודה המשותפת בתכנית הקשר הרב דורי
נהניתי מאוד מזמן האיכות הנוסף שביליתי עם סבתי כל שבוע ולמדתי על עברה המון. סבתא, תודה. אני אוהבת אותך. נהניתי מזמן האיכות עם הנכדה שלי והיה לי כיף לשמוע הרבה על נכדתי.

מילון

מרשם תושבים
מרשם האוכלוסין הוא גוף הקיים במדינות רבות. בישראל מהווה גוף זה יחידת סמך של משרד הפנים

ציטוטים

”שתלתם ניגונים בי אבי ואימי“