מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

זיכרונות מסבתא פרידה

אני וסבתא בבר מצווה של אחי 2020
סבתא פרידה בצעירותה
על גלויה, חג ומלחמה

שמי מאיה, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי ומתעדת את סבתי, פרידה חפץ.

הגלויה מונציה איטליה

״פרידה היקרה, אולי את לא זוכרת אותי אבל אני גרי שישב איתך במחלקה הראשונה

מאחל לך כל טוב

שלך גרי״

הגלויה הזו הגיעה מונציה, איטליה, ונשלחה לבית הוריי בו התגוררתי. הגלויה נשמרה בין גלויות אחרות ממקומות בהם ביקרתי עם חברה. כתב את הגלויה בחור שהכרתי במהלך טיול באירופה עם חברה. את הגלויה קיבלו הוריי לפני שחזרתי ארצה. המכתב נכתב לפני ארבעים שנה איני זוכרת את החודש. לגלויה לקח בערך שבוע ימים עד שהגיעה ליעדה.  ביום שחזרתי מהטיול הוריי מסרו לי אותו. מאותו יום שמרתי אותו בין כל התמונות והגלויות שנמצאות ברשותי מהטיול למזכרת. הקשר היה קצר, לא היה ניתן להמשיך אותו בגלל המרחק.

בתקופה ההיא נשלחו מכתבים וגלויות השתמשו בבולים. ולא היתה תקשורת אחרת (גם היום נשלחים מכתבים עם בולים). המצב היה שונה מהיום. האפשרויות היו שונות, לא היה פלאפון. לא נסעו לחופשות משפחתיות. מי שרצה לנסוע, עבד בכדי לממן לעצמו את הטיול. תקופה שונה מהיום מאוד.

סבתא מרחיבה: "הייתה אוירה טובה של חברות, כל אחד עזר לשני. את הזמן בילינו בשכונה עם החברים במשחקים שונים כמו חמש אבנים מחבואים מחניים. והיו מפגשים בתנועת נוער וגם יציאה למחנות קיץ, יציאות התקופה הייתה יפה ומיוחדת. היו בעיות של תקשורת. מבחינת הסעות, זה לא היה דבר נפוץ, לא לכל אחד היה רכב. עוד מקשיי התקופה,הוא שהיו קצת בעיות כספיות. ישנו בחדר אחד כמה ילדים. לא היה מחשב או פלאפון הייתה טלוויזיה בצבע שחור לבן. ולא לכולם היה טלפון בבית. מוצרי החשמל היו שונים: לא היה מיקרוגל ולא מדיח ולא מייבש כביסה המקרר היה נראה שונה מהיום.

מנערות לבגרות – ל"ג בעומר

אני זוכרת שחגגנו יחד כל הילדים מתנועת הנוער, סידרנו את מקום המדורה, קנינו המון דברים כמו פיתות, נקניקיות, שתייה, חטיפים. הכנו תפוחי אדמה במדורה והיו משחקי חברה. הזיכרון שהכי זכור לי הוא איסוף העצים שלקח כמה ימים והחופש יום למחרת, כי חזרנו מאוד מאחור הבית באותו ערב. זה היה חג ממש כיפי עבור כל החבר'ה.

זיכרון ממלחמה

האירוע הזכור לי הוא ממלחמת המפרץ שהתרחשה בשנת 1991. במלחמה זו הייתה התקפת טילים מעיראק לעבר ישראל. בתקופה זו לא היה ממ"ד ולא הייתה קיימת כיפת ברזל. בשל החשש שמדובר בטילים כימיים היה עלינו לאטום את חדר אחד בבית עם ניילון, לשהות בו ולעטות מסיכת אב"כ (מסיכת הגנה מפני חומרים מסכנים).

ההתרעה על טילים הייתה על ידי צפירה והודעה בתקשורת בשם "נחש צפע". מטחי הטילים כוונו למרכז הארץ (תל אביב, רמת גן), ואנחנו גרנו במושב בדרום ולכן אירחנו אצלנו את המשפחה. במשך כל היום היינו מבלים יחד בחיק המשפחה המורחבת שהתארחה אצלנו. שיחקנו עם הילדים לאורך כל שעות היום כי לא התקיימו לימודים (לא היה זום….), הכנו ארוחות יחד.

הזוית האישית

מאיה: היה כיף לשמוע סיפורים וזיכרונות מסבתא. שמחתי לתעד את סיפורה במאגר המורשת.

מילון

"נחש צפע"
שם קוד, שהקדים אזעקה שהיית נשמעת בזמן מלחמת המפרץ בישראל, עם הישמע האזעקה צריך היה להיכנס לחדר האטום והמוגן.

ציטוטים

” אולי את לא זוכרת אותי, אבל אני גרי שישב איתך במחלקה הראשונה“