מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

זיכרונות מסבא דודיק

בר המצווה
ילדותו
סבא דודיק

זכרונות מסבא דודיק

בחרנו להקדיש תיעוד זה לזכרו של סבא דודיק (דוד כהן) האהוב והיקר שלנו אשר הלך לעולמו לפני כ-4 שנים. ולזכר השנים היפות, המאושרות שזכינו לחיות במחיצתו. עבודה תיעוד זו פתחה בפנינו אפשרות ללמוד, להבין, לצחוק ולבכות יחד, על מה שעבר על כל אחד ואחת מהאנשים המיוחדים שאנו נספר עליהם, האנשים שבנו את המשפחה שלנו. מכאן חשיבותה של עבודת התיעוד שלנו, ללמוד על אירועים חשובים במשפחתנו ועל אנשים החשובים לנו ולהעביר זאת לדורות הבאים.

צבא

%d7%a1%d7%91%d7%90-%d7%93%d7%95%d7%93%d7%99%d7%a7-%d7%a6%d7%91%d7%90
 
%d7%a6%d7%91%d7%90-1

 

יום לפני החתונה עם סבתא עדה

%d7%9c%d7%a4%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%97%d7%aa%d7%95%d7%a0%d7%94

 

דוד (דודיק) כהן, נולד בתאריך 25.8.40 בבית חולים השרון בפתח תקווה. בן יחיד להוריו חסיה רפפורט כהן ומרדכי כהן. בילדותו למד בבית הספר היסודי פיק"א ובתיכון למד באחד העם. דוד השתתף במלחמת יום הכיפורים ובחציית תעלת סואץ ובמלחמת לבנון הראשונה בתור קשר פלוגתי. למד באוניברסיטה העברית כלכלה, לימודים בינלאומיים וגישור. אחרי האוניברסיטה היה מנהל שיווק ישראל בחברת היי טק.

דודיק היה בעל חוש הומור, סבלני ואוהב לעזור לזולת. חובב ספורט (בעיקר כדורגל) ואף היה חבר בנבחרת הנוער "הפועל פתח- תקווה". בבגרותו היה פעיל ככלכלן בכיר ויועץ עסקי והתנדב בעמותות שונות- בעיקר בעמותת ידיד כמגשר.

והיה סבא הכי נהדר בעולם!!!

 

ראיון עם סבא דודיק, שהתקיים לפני שש שנים:

מה אתה זוכר מהילדות שלך?

סבא דודיק: "נולדתי בפתח תקווה בתקופת מלחמת העולם השנייה. גרנו בדירה משותפת שכללה חדר, מטבח ושירותים משותפים. גם ארגז הקרח אשר שימש לקירור מצרכים היה משותף. זכורים לי במיוחד תקופת המנדט הבריטי בו אנו כילדים פחדנו מאוד מהשוטרים הבריטים וכאשר הייתי רואה שוטר בריטי ברחוב הייתי עובר לצד השני של המדרכה. לפני פרוץ מלחמת השחרור הבריטים היו מטילים עוצר לילה ונאסר לצאת מהבתים. זכורים לי במיוחד כילד שני אירועים:

אבי היה מגויס להגנה ולא היה בבית בלילות ובאחד הלילות כאשר היה עוצר בית, החיילים האנגליים קבעו את המחנה שלהם בחצר ביתנו ובמשך הלילה יצאו ובאו מחצר ביתנו עשרות משוריינים. אימי ואני מאוד פחדנו ולא הצלחנו לעצום עין. עד שלפנות בוקר הסתלקו החיילים הבריטים מחצרנו.

אירוע שני הזכור לי, באותה תקופה האצ"ל חטפו חיילים בריטים כתגובה על מאסרם של לוחמי המחתרת. הבריטים מצדם הכריזו על עוצר מלא בכל הישוב היהודי ועברו מבית לבית וחיפשו את החיילים הבריטים החטופים. לביתנו הגיעו שני חיילים בריטיים והתחילו לחפש בכל הבית כולל הארונות מתחת למיטות. אנו כילדים פחדנו ובכינו, על אף שהשוטרים הבריטים דווקא היו נחמדים וחילקו לנו סוכריות כדי להרגיע אותנו.

סבא, מה אתה זוכר מתקופת הצנע?

סבא דודיק: "בתקופה הנ"ל היה מחסור כללי בכל מצרכי המזון. ניתן היה לרכוש אוכל או מצרכים תמורת תלושים שחולקו לתושבים. במיוחד היו חסרים בשר וביצים. אנחנו גרנו בקרבת מושב גת רימון וכפר מעש, אבי היה יוצא פעם בשבוע בלילה ורוכש בשוק השחור "תרנגולת שלמה" כאשר אכלנו ממנה במשך שבוע ימים. האוכל העיקרי בתקופת הצנע היה לחם, מרגרינה ובצל. במקום בשר אכלנו פילה דגים. כיוון שלא ניתן היה להשיג תחליפים לפילה נוצרו עשרות מתכונים להכנת הפילה ועד היום אני זוכר חלק מהמתכונים הללו. אבל כילד, לא אהבתי את הפילה ואם לא היה בשר הייתי מסתפק בלחם וסלט".

תלושים בתקופת הצנע

%d7%aa

 

סבא, איזה מוסיקה אהבת לשמוע?

"שירי מלחמת השחרור, שושנה דמרי, יפה ירקוני, וכן אמנים בינלאומיים כמו הביטלס, פראנק סינטרה, פט בון, אלוויס פרסלי, פלטרס."

סבא עזר להוריו בעבודות הבית: "אבי ואימי עבדו מהבוקר עד הערב. בזמן החופשים האחריות לניקוי הבית נפלה עלי. מידי בוקר הייתי מטאטא ושוטף את כל הבית, רוחץ כלים ומכין ארוחת צהריים לכל בני הבית".  בנוסף לאחריותו למשפחה סבא אהב לשחק. "שחקנו בכדורגל. לקנות כדור היה יקר מאד לכן היינו מכינים כדור מסמרטוטים. אהבתי מאד כדורגל ואני זוכר שפעם חסכתי במשך זמן רב 2 לירות, קניתי פנימית לכדורגל וניפחתי בפה. לצערי הכדור התפוצץ והמוכר לא הסכים להחליף לי אותו. משחקים נפוצים אחרים היו גולות, מחבואים, חמש אבנים, קלאס, סימני דרך (חפש את המטמון) וריכוז (מונופול). אני זוכר שבאחד מהחופשות ארגנתי פנס קסם. לקחתי קופסא ועשיתי בה חור ושמתי בחור זכוכית מגדלת ומנורת חשמל וביניהם  נייר פרגמנט עם ציורים".

איך חגגו לך בר מצווה?

"חגיגת הבר מצווה שלי הייתה מורכבת משני אירועים: טקס התפילה בבית הכנסת ומסיבה בחצר בבית. זו הייתה תקופת צנע אבל למי שחגג אירוע מיוחד הייתה הקצבה מיוחדת למוצרים כמו סוכר, מרגרינה, קמח ונקניק. כך שאירחנו 150 איש עם סנדויצ'ים ונקניק.

לשאלתי "איפה אתה וסבתא התחתנתם?" סבא סיפר: "התחתנו בשנת 1966 באולמי קרישניק (קולנוע ירון לשעבר) על שפת הים בחורף בתל אביב"

סיפורו של סבא על מלחמת יום הכיפורים

סבא סיפר לי: "אני השתחררתי ממילואים ביום שישי. ערב מלחמת יום הכיפורים. השתחררתי משירות מילואים באילת. בשבת פרצה המלחמה וגויסתי באותו יום אחרי הצהרים. מחסני החירום של היחידה שלנו היו ברפיח.

הגענו לבסיס בשעות הערב אך כיוון שרק יום קודם השתחררנו מהמילואים, ציוד החירום עבורנו לא היה מוכן ונאלצנו לאלתר ציוד, לדוגמא: את הרובה הרכבתי ממספר רובים מקולקלים. שירתתי בגדוד חרמ"ש (חייל רגלי משוריין) בתור קשר פלוגתי ומספר הזחלמי"ם (זחל משוריין) היה מצומצם. לפיכך נאלצנו להצטופף ואני עברתי לזחל"ם של מחלקה אחרת. ביום ראשון בבוקר יצאתי בזחלמי"ם לכיוון תעלת סואץ היכן שהקרבות התחוללו. השיירה לכיוון תעלת סואץ הייתה ארוכה מאוד, כמה עשרות ק"מ באזורים מיושבים ע"י ערבים ופחדנו כל הזמן מהתקפה של מטוסים מצריים. בלילה הגענו לאזור רומני שהיה מרוחק עשרה ק"מ מתעלת סואץ. כאן קיבלנו פקודה להיכנס למוצב הראשון שהיה מול הים והיה מאויש על ידי שני אנשים בלבד. החיילים האלה היו באפיסת כוחות מאחר שהיו צריכים להחזיק את המוצב לבדם. למעשה כמעט את כל המלחמה עברתי במוצב הנ"ל כאשר מידי פעם הותקפנו על ידי כוחות קומנדו של המצריים. לשמחתנו הצלחנו למנוע את חדירתם של המצריים ובסופו של דבר הם נסוגו למצריים. לאחר שבועיים העבירו אותנו באוטובוסים לאזור הצליחה של תעלת סואץ.

לא השתתפנו פיזית בקרב של צליחת התעלה אבל נשלחנו ככוח חילוץ לצנחנים שהסתבכו בעיר סואץ. הצנחנים נכנסו לעיר סואץ כמעט ללא התנגדות וכשהעמיקו בחדירתם לתוך העיר התחילו כוחות מצריים לירות עליהם מחלונות הבתים ומצבם היה כמעט נואש ואנחנו נשלחנו לחלץ אותם מהתסבוכת. הרבה מאוד חיילים נפגעו מאש המצרים, ואך בקושי הצלחנו לצאת מהעיר סואץ לאחר שספגנו אבדות קשות. במועד זה הוכרזה הפסקת אש ואנו נשארנו מגויסים עוד מספר חודשים עד שנחתמו הסכמי שביתת נשק עם מצריים. בדיעבד העובדה שלא עליתי על הזחל"ם המקורי שלי אפשרה לי לעבור את המלחמה בשלום כיוון שחברי שהיו בזחל"ם המקורי השתתפו בקרב חציית התעלה וחלקם נפצעו או נהרגו."

סבא שרד בכל המלחמות שנלחם רק במלחמתו במחלת הסרטן לא שרד – המחלה הכריעה אותו. סבא האהוב והמיוחד שלנו נפטר לפני 4 שנים. הוא הותיר אשה, שלושה צאצאים ושישה נכדים.

יהי זכרו ברוך

הזוית האישית

סבתא עדה כהן: מאוד נהניתי להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי ולספר לנכדה הצעירה ביותר מכל נכדיי את סיפורו של סבא דודיק. מפגשי העבודה המשותפים פתחו בפנינו תובנות חדשות ומעניינות שלא ידענו עליהם, על סבא ועל אירועים היסטוריים חשובים שקרו לו ולעם ישראל כולו בתקופת ילדותו ובבגרותו.

קשת הנכדה: נהניתי מאוד להקשיב ולשמוע ולתעד יחד עם סבתא  ולמדתי על סבא כמה דברים שלא ידעתי קודם לכן: למדתי שלמרות שסבא היה בן יחיד להוריו הוא שירת ביחידה קרבית, השתתף במלחמת יום הכיפורים בחציית תעלת סואץ ובמלחמת לבנון הראשונה כקשר פלוגתי. למדתי שסבי נולד בבית חולים השרון בפתח תקווה שנקרא בזמנו בית חולים רמן על שם דוקטור רמן הרופא שיסד את בית החולים. מאוחר יותר הוסב שמו: "השרון". משפחתו גרה בהתחלה בבתים של הסגל במקום, סבתא רבתא שלי עבדה שם כאחות בית חולים. למדתי איך חיו פעם הילדים בגילי בתקופת הצנע וגם שהאנגלים היו כאן ואת התקופות השונות בחייו.

סבא שלי אהב לעזור לכולם הוא תמיד התנדב לתרום מהידע שלו ומניסיונו – בעיקר ל"עמותת ידיד". מסיפורו של סבא במלחמת יום הכיפורים למדתי פרק חשוב עליו ועל תולדות המדינה. באמצעות תהליך עבודת התיעוד הזו יצא לי להכיר את הסבא המקסים שהיה לי.

מילון

פלוגה
יחידה צבאית מורכבת מכמה מחלקות כמאה עד מאתים חמישים חיילים

קשר פלוגתי
קשר פלוגתי: אחראי על מכשירי קשר תקינותם ותפעולם לפלוגה

זחלמי"ם
זחל משוריין הוא כלי רכב אזרחי או רכב קרבי משוריין המונע באמצעות שני זחלים מאחור וזוג גלגלים בחזית להיגוי. ·      

חרמ"ש
חרמ"ש: חייל רגלי משוריין

ציטוטים

”אני נהנה שכולם נהנים“