מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

זיכרונות מן העבר

נכדי ואני במהלך התכנית
אני בכיתה א'
מאירן לישראל

שמי פארהנז לבית משפחת נשיא. נולדתי בטהרן לאבי נג'את ואמי מלכה. אני אחות לשלושה אחים ושתי אחיות. כולנו נולדנו בטהרן.

בעת עלייתנו לארץ

חיינו בדירה צנועה עם סבתי מרים שגידלה אותנו ודאגה לכל הצרכים שלנו. אבי דאג לכלכל את הבית ואמי דאגה לתרומה לנזקקים ושידכה בין יהודים צעירים. עיקר פעילות אמי הייתה ביקור שבועי קבוע בבית ספר לילדים עם צרכים מיוחדים בגלל מחלה של אחותי הצעירה, שהייתה ילדה עם צרכים מיוחדים. לשם כך הייתה מביאה בגדים ונעליים חדשים לילדים, מפנקת אותם בצעצועים, בלונים וממתקים. כל שבוע הייתה מכינה להם פעילות מעניינת אחרת. אחותי נפטרה בגיל 16 אחרי הרבה טיפולים בארץ ישראל ואיראן שלא צלחו.

הזוג נזאריאן

עד היום במשפחתנו המורחבת יש פעילות בינלאומית נגד אנטישמיות מצד משפחת נזריאן, וכמו כן פעילויות תרומה נרחבות באוניברסיטאות ברחבי הארץ .

אני ובעלי בחתונה

התחתנתי בפרס כשהייתי בת שש עשרה עם אהרון שאוליאן. עברתי לגור אתו למשך שנתיים בעיר אבאדן (עיר הנפט). במשך השנים מצבו הכלכלי של אבי השתפר מאוד. החיים באיראן היו נוחים וחיי שפע. מסורת פרסית שאני זוכרת ושומרת עד היום היא נורוז, ראש השנה הפרסית בה אנחנו עורכים שולחן מדהים ומניחים בו מראה, נרות, פרחים, דגי זהב כסף תפוח ועוד מיני דברים שמסמלים ברכה, בריאות ושפע.

ראש השנה האיראני (נורוז)

זהו חג פרסי, לא דתי, אך ורק לאומי. אהבת המסורת של העם הפרסי שאנחנו משמרים אותה עד היום וחוגגים אותה בארוחה חגיגית של פולו סבזי (אורז ירוק) דגים ואשרשתה (מרק קטניות ירקות ואטריות מיוחד) .היחסים עם המוסלמים וכאלה מארצות ודתות אחרות היו מצוינים, עם שיתוף פעולה מלא בכל התחומים. המהפכה באיראן באה לגמרי בהפתעה ושיבשה את מהלך חיינו וגרמה לריחוק ופיזור של המשפחה.

אני בגיל חודשיים

עליתי לארץ בשנת 1979 עם שני הילדים שלי, בעלי עלה לארץ אחרי שנתיים. שאר המשפחה נסעו לארצות הברית והשתכנו שם. בארץ ילדתי עוד בן. הבן הבכור נסע לארצות הברית, חי שם התחתן עם בחורה מדהימה ל נולדו  להם שלושה ילדים. הבת שלנו נסעה גם לארה"ב התחתנה שם ולהם נולדו שלושה בנים והם חזרו להתגורר בארץ. הבן הצעיר שלי גם חי בארה"ב תקופה של עשר שנים והוא חזר לארץ. אני ובעלי היינו בארץ 10 שנים לבד ואחרי 10 שנים הבת שלי רבקה ובעלה עם שלשה ילדים חזרו לארץ. הבכור היה בן  שלוש, האמצעי היה בן שנה וחצי ונועם הקטן היה בן חודשיים.

המשפחה בבר מצוה של בני

אני ובעלי מאוד שמחים שבננו הצעיר גם חזר לארץ. היום אנחנו לא מוותרים על קבלת שבת וחגים יחד. עם זאת אנחנו דואגים לשמר את החגים הפרסיים כמו כן את השפה,  מוסיקה , מסורת ומנהגים. מציינת שכל הנכדים שלי מבינים ומדברים פרסית. מקווה שבעתיד ילמדו גם קרוא וכתוב.

הזוית האישית

פרהנז: היה לי עונג, כייף, זמן איכות ויום חופש לתענוג עם נועם המתוק. הנכד שלי מאוד סבלני, משקיע חכם וחרוץ. אני מודה לו שזכיתי ללוות אותו בתכנית המהממת הזו.

נועם: היה לי כיף להיפגש לבד עם סבתא וללמוד על  החיים שלה בפרס. איך היא הגיעה לארץ עם כל משפחתה ועל התרומה של משפחתי בעולם.

מילון

אבאדן
(בפרסית: آبادان) היא עיר במחוז ח'וזסטאן בדרום-מערב איראן, השוכנת על האי אבאדאן שבנהר ארוואנד רוד, סמוך לגבול איראן-עיראק. אבאדאן ידועה גם כעיר נפט גדולה, ועיקר התעשייה בעיר הוא מהפקת נפט. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”מסורת פרסית שאני זוכרת ושומרת עד היום היא נורוז, ראש השנה הפרסית “