מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

זיכרונות ילדות של סבי עזרא דרור

משפחתי ואני בגן החיות של תל-אביב שהיה בכיכר רבין של פעם
ממרפסת ביתנו וברקע כיכר רבין של פעם
כשכיכר רבין בתל אביב הייתה מגרש שומם

שמי יואב דרור, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי ומתעד את סבי, עזרא דרור. זהו סיפורו:

"נולדתי בבגדד שבעיראק בשנת 1946. בשנת 1950 עזבו מרבית יהודי עיראק בעלייה המונית לארץ ישראל. כל משפחתי המורחבת עלתה גם היא. דודי נתפס בעת שניסה לחצות את הגבול לפרס ונידון לחמש שנות מאסר בכלא העיראקי עם עבודות פרך. בני משפחה אחרים היו חברים ב"תנועה" שעזרה לעליית היהודים לארץ ישראל. הגענו לתל אביב של שנת 1950 וגרנו בשכונת קריית מאיר שהיא באזור כיכר רבין, שם העברתי את ילדותי, אלה היו גם שנותיה הראשונות של המדינה. באותן שנים ילדי השכונה היו בני עולים, ילדי ניצולי שואה וילידי הארץ.

זיכרונותיי מאותם זמנים, רחוקים ממה שניתן לדמיין היום כשרואים את הסביבה. חלק מזכרונותי הם: בתחילה הלכתי ל"גן ברכה" שבשכונה ומאוחר יותר למדתי בבית ספר "הקליר" (כיום מרכז חמד"ע). כתוצאה מגלי העלייה בראשית המדינה, למדנו מכיתה א' עד ג', ב"משמרת שניה", כלומר משעה 12 בצהריים עד 4 אחר הצהריים.

המקום הידוע היום ככיכר רבין היה אז מגרש שומם עם עצים פה ושם. בצדו הצפוני, המקום בו נמצא בניין עיריית תל-אביב, הייתה גבעה גבוהה ובה ברכת "גן הדסה", בה למדתי לשחות. בצידה המערבי של הבריכה השתרע גן החיות של תל אביב. בלילה היה אפשר לשמוע בסביבה את השאגות וקולות בעלי החיים.

בימי החורף, כשהיו גשמים חזקים, הרחובות היו מוצפים (במיוחד הצומת במזרח לעירייה) ואז לא ניתן היה להגיע לבית הספר והיינו חוזרים הביתה. ברחוב אבן גבירול, היה מגיע בבקרים מוכר הקרח שהיה מצלצל בפעמון וצועק "קרח, קרח!", ואז היינו יורדים עם שק יוטה שעליו היו מניחים את גוש הקרח. מוכר הנפט היה מגיע גם הוא, מצלצל בפעמון ומכריז "נפט נפט" והיו יורדים לקנות מיכל נפט, על מנת להדליק את הפתילייה לבישול או תנור ה"פרימוס" לחימום. החלבן היה עובר בין הבתים ומחלק את החלב בבקבוקים. בשנות המדינה הראשונות שנקראו 'שנות הצנע' היה אפשר לקבל מצרכים רק תמורת תלושים.

בסוף שנות החמישים "גילחו" את הכיכר והחלו לבנות סביבה. הכיכר עצמה הפכה לאזור שבו היו נאספים אנשים בכל מיני אירועים ואילו לנו, ילדי השכונה, הפכה למגרש כדורגל ומשחקים עד שבגרנו.

כשהייתי צעיר תחביביי היו קריאה, איסוף בולים, כדורגל, ללכת לכיכר רבין (אז עוד הייתה חורשה במקום הכיכר) בתור מגרש במשחקים. אהבתי לשמוע את הזמר אלביס פרסלי, להקת צה"ל ושירי מולדת. זכרון שלי מגיל ההתבגרות: בנוסף לצופים, היו לנו "חברות סלוניות" של נערים ונערות והיינו מתאספים לשמוע תקליטים לועזיים ולרקוד ריקודיים סלוניים.

לפני 70 שנה לא היו משחקי מחשב, טלפונים וטלוויזיה. כל יום אחרי בית הספר חזרנו הביתה, שמנו את התיקים, אכלנו ויצאנו לשחק בחוץ עד הערב, כ-5 או 6 שעות בכל יום. נהגנו בעיקר לשחק ג'ולות, דודס, תופסת, מחניים, גוגוסים, אולר (כיום לא משחקים בזה) וסימני דרך.

במשפחה שלי היינו חמש נפשות: אמי פלורה, אבי נורי, אחיותיי הקטנות רותי ודינה, ואני, הבן הבכור, עזרא. מנהגי המשפחה: כל שבוע ערכנו קידוש בערב יום שישי עם המשפחה המורחבת. בנוסף, חגגנו את החגים בארוחה משפחתית גדולה.

שירתי בצבא במשך שנה וחצי בשירות חובה ולאחר מכן 20 שנה במילואים. הספקתי לעבור ארבע מלחמות. הכרתי את אשתי נורית באנגליה (לונדון) כאשר שנינו היינו בטיול. לאחר מכן, כשחזרנו לארץ, התחלנו לדבר, ולאחר שנתיים התחתנו. נולדו לנו שלושה ילדים (בן ושתי בנות), ותשעה נכדים. התחביבים שלי כיום הם: פטאנק, טיולים עם המשפחה, בילוי עם הנכדים, סודוקו."

משפחתי ואני בגן החיות של תל-אביב שהיה בכיכר רבין של פעם

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי שנערכה בחט"ב יד גיורא בהרצליה, התשפ"א.

מילון

גן החיות של תל אביב
גן החיות הראשון בישראל ששכן עד 1980 בתל אביב-יפו בגן הדסה (לימים "גן העיר") שבקצה המזרחי של שדרות קרן קיימת (שדרות בן-גוריון של ימינו), ליד הבריכה הלימודית של גן-הדסה ומצפון לכיכר מלכי ישראל דאז. שטחו היה קטן יחסית לגני חיות אחרים בעולם ולספארי ברמת גן שתפס את מקומו, אבל בזמנו הוא נחשב למקום קסום ומושך לבילויים משפחתיים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”בלילה היה אפשר לשמוע את השאגות וקולות בעלי החיים עולים מגן החיות של תל אביב“