מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

זיכרון ממלחמת יום כיפור

עם עמית, נכדי האהוב
רגע של מנוחה במלחמה
סיפור אישי מגזרת סיני

רקע כללי

נולדתי בשנת 1952, בנתניה, בן לחיים ויהודית יושפה, שעלו לארץ מפולין ורוסיה – סיביר, בשנת 1949. אבי, חיים, בן של נגר מפינסק, היה בעל נגריה גדולה וגאה בארץ. ימים רבים מילדותי ביליתי בנגריה ורציתי להמשיך את השושלת והמסורת המשפחתית. אמי, יהודית, היתה עקרת בית ושקדה על ניהולו באדיקות.

מלחמת יום כיפור

השתחררתי מסיירת שקד כ – 3 חודשים לפני פרוץ המלחמה. עם פרוץ המלחמה נקראתי וסופחתי לגדוד שריון עם אנשים שלא הכרתי. המלחמה קיבלה את פניי בחולות של צפון סיני עם לילות של ארטילריה רועשת ומפחידה מאד, שחוויתי לראשונה בחיי ובתחושה של פחד וחשש לחיי. משם עשה הגדוד את דרכו דרומה, לכיוון עומק סיני, כשהמטרה להתקרב לתעלת סואץ. הדרך היתה מלווה במראות של מטוסי קרב שלנו המנסים להתחמק מטילים שהמצרים יורים עליהם, ולא אחת ראינו מטוסים נפגעים ונופלים. מראות קשים מאד שעוררו פחד ודאגה רבה.

%d7%99%d7%991
רגע של מנוחה במלחמה
%d7%99%d7%992
חוצים את תעלת סואץ

 

מידי פעם הרגשנו שגם אנחנו מטרה ישירה לירי הפגזים והטילים של המצרים, ולעיתים ספגנו פגיעות ישירות והיו גם אבדות. הקטע הדרמתי, המלווה אותי כל חיי, קרה ממש ביום בו עלתה האפשרות להפסקת אש.

הגדוד קיבל משימה לכבוש בחזרה מוצב ישראלי שנכבש ע"י המצרים. החל מאותו הרגע, בבוקרו של אותו יום, נכנסנו לקרב עקוב מדם. הקרב החל בירי חזק של כוחותינו לעבר המוצב, כהכנה לקראת פריצתנו אליו. באותו הזמן ניסו המצרים לעצור אותנו מלהתקדם לעבר המוצב וירו אל תוך השטח בו היו הנגמ"שים והטנקים שלנו, פגזי המרגמות, התותחים והטילים. שדה הקרב נראה כסרט בדיוני בו עפים טילים בין החיילים, העומדים על הנגמ"שים, ובאדמה נפערים בורות מנפילת הפגזים בצפיפות כזו שלא נראה שניתן לעבור עם נגמ"ש ביניהם. הסיבה שבזכותה לא נפגענו היתה נהג הנגמ"ש, שדאג שנהיה בתנועה ללא הפסק. הרגשנו שחיינו תלויים ביד המזל ובנהג האמיץ. בשלב הזה כבר ניסיתי להצטופף ולהתכנס עם כל גופי לתוך הקסדה שעל ראשי ופשוט המתנתי לפגיעה ישירה בנגמ"ש שלנו. בראשי, נפרדתי מהוריי, אחי וחברתי.

%d7%99%d7%993

%d7%99%d7%994
הכוחות במהלך המלחמה

באחד המקרים בו הרמנו ראש כדי לירות פצצות מרגמה לכיוון שהמג"ד ביקש, חלף טיל עם להבת אש ממש בסמוך לראשי והלהיט את פני. לא הבנתי איך לא נפגענו פגיעה ישירה בנגמ"ש הזקן בו ישבנו. הסתכלתי סביבי והייתי בהלם מצפיפות הבורות שהיו באדמה מהפגזים. אחד המחזות הקשים והנוראיים ביותר, שלא אשכח, היה ג'יפ הסיור של הגדוד שעמד על פסגת גבעה סמוכה, כדי לצפות לכיוון האויב, כשלפתע ספג פגיעה ישירה מטיל מצרי ועלה באש, כשגופות החיילים מתעופפות ממנו באוויר. הג'יפ השני מיהר אליו כדי לחלץ את הפצועים וברגע שנעצר ליד הג'יפ הפגוע, ספג גם הוא טיל בפגיעה ישירה. מחזה קשה ומדכא, בלתי נישכח, שלא ייצא מזיכרוני לעולם.

במהלך אותו הקרב, ניתנה הוראה לחיילים עם הרכבים לעלות אל המוצב ולהשתלט  עליו. כשעלינו, מצאנו בו חיילים מצריים עם ידיים מעל הראש, חלקם יושבים וחלקם  שוכבים על הקרקע, כנועים. המוצב חזר לידינו. כעבור פחות משעה במוצב, קיבלנו הוראה לצאת עם הנגמ"ש שלנו חזרה שטח, למטה… חזרה אל החולות, אל הבורות שנוצרו מהפגזות המצרים. הנגמ"ש היה ישן ואיטי, קרטע לו בחולות הטובעניים אל עבר המקום בו שכב הפצוע. כשהתקרבנו לפצוע, ראינו מולנו עמדות של מצרים מחופרים עם לועות פעורים של משגרי טילים מכוונים אלינו.

כשהגענו אל הפצוע, שהיה שרוע על הקרקע, התחיל הנהג לסובב את הנגמ"ש באופן שהאחוריים יהיו קרובים אליו. ברגעים אלו, כשהנגמ"ש כמעט לא זז, החלו לעוף טילים עם שובלי אש אלינו והפחד היה גדול, המחשבה היתה שניפגע וזה יהיה סופנו. ואז ברגע שעצרנו וירדנו מהנגמ"ש כדי להרים ולהעלות את הפצוע, נעלם הפחד וביצענו את פעולות החילוץ שנדרשו, כאילו אין אויב יורה עלינו מקרוב.

איני יכול לשכוח את אותם הרגעים בהם אנו, מספר חיילים על הקרקע, מרימים את הפצוע אל הנגמ"ש, כאשר טילים מתעופפים לידינו, מעל לראשינו, וכדרך נס לא פוגעים בנו או בנגמ"ש. הפצוע היה עם קסדה שסועה ומלאה בדם מפגיעת רסיס גדול. השכבנו אותו כשכפות ידיו רעדו והתחלנו לנוע חזרה. הנגמ"ש התחפר בחולות העמוקים ואט אט, באופן מורט עצבים, החל זוחל את דרכו בחזרה למעלה, אל המוצב. לאורך הדרך, גם בשלב זה, חיכינו לפגיעה הישירה בנו. משהגענו למוצב, הורדנו את הפצוע ושם חיכה לו חובש שטיפל בו והגיש לו עזרה ראשונה. השעה היתה בערך 16:00, היינו גמורים ממתח ומהמראות הקשים שראינו.

ניצלנו בנס גדול בזכות תנועתו של נהג הנגמ"ש. תודה לאל, אני עכשיו כאן, מאושר מההזדמנות להיזכר, לשתף ולספר על המקרה לנכדי, עמית.

%d7%99%d7%995

הזוית האישית

יואל: משתתף עם נכדי האהוב עמית בתכנית הקשר הרב דורי.

%d7%99%d7%996
עם עמית, נכדי האהוב

 

מילון

סיירת שקד
המוכרת גם בשם יחידה 424 של צה"ל, הוקמה בשנת 1955, לשם שמירה על גבולות המדינה במרחב פיקוד הדרום מפני חדירת מסתננים ומבריחים. היחידה פורקה בשנת 1979.

ארטילריה
כינוי לכלל אמצעי הנשק המשמשים לירי.

תעלת סואץ
תעלת סואץ היא תעלת מים מלאכותית העוברת במצרים, ממערב למדבר סיני ומשמשת למעבר אוניות ממזרח אסיה, האוקיינוס ההודי וים סוף, לים התיכון ולאירופה. אורכה 162.5 ק"מ והיא נמתחת בין הערים פורט סעיד ופורט פואד בצפון, לבין העיר סואץ בדרום.

נגמ"ש
נושא גייסות משוריין.

מג"ד
קצין, מפקד גדוד.

שסועה
קרועה.

ציטוטים

”" נעלם הפחד וביצענו את פעולות החילוץ שנדרשו..."“