מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

זאת ילדותי השנייה

אני ומיקה במהלך הכתיבה.
סבתא בגיל שנתיים.
סיפורה של נורית רונן

שמי נורית, נולדתי ברחובות ב-1947 לפני קום המדינה. קראו לי נורית כי קרוב משפחה, ששמו אורי רצה שם דומה לשמו.

גרנו בשיכון הוותיקים בבית של 2 חדרים, בחדר 1 ישנתי עם אחותי נאוה, ובחדר השני שהיה גם סלון והפך בלילה לחדר שינה של ההורי. היתה לנו גינה עם עצי פרי ומחסן.

שם אמא: יהודית ( גרדה) שם אבא: מנחם ( אריך). הורי הגיעו מגרמניה. אמא שלי עלתה ארצה כאשר היטלר עלה לשלטון ישר לרחובות והם ניצלו מהשואה. אבא שלי עלה עם אישור מיוחד עם אוניה "פטריה" שהטביעו אותה בחיפה, הוא הגיע עם חולצה עליו. האנגלים שלטו בארץ, הוא נשלח לעתלית בית כלא של האנגלים הוא השתחרר אחרי שנה הלך לקיבוץ קריית ענבים ליד ירושלים ולאחר מכן הוא נפגש עם אמא שלי והם התחתנו ב-1945.

%d7%a1%d7%91%d7%aa%d7%90

ביום יום אכלנו לחם עם גבינו וריבה שתינו גזוז ושוקו בצהריים אכלנו עוף או בשר עם תפוחי אדמה ואורז ובערב אכלו סלט וביצה. היו ממתקים אבל לא כמו היום.

החברים שלי היו בשכונה שגרנו היינו באותה כיתה גם בגן וגם בבית ספר. שיחקנו יחד מחבואים, קפיצה בחבל, בתופסת ועוד…בשעות הפנאי קראתי ולמדתי לנגן על אקורדיון והלכתי להתעמלות בפועל. הקשבנו גם לרדיו, לתכניות ילדים ותסכיתים. למדתי בבית חינוך, ואחר כך בתיכון דה שליט, ואז נרשמתי לבית ספר ללבורנטים (עובדי מעבדה בכימיה).

לא הייתה משמעת חזקה בבית ספר ורק בתיכון הייתה תלבושת אחידה. היו לנו הרבה מאוד טיולים בעיקר עם השומר הצעיר. היו גם מסיבות כיתה ושהיינו בני 15 כבר היינו במסיבות סלוניות. היתה לי מורה בשם תמר רוזנברג שלימדה אותי מכיתה א' עד ד' והיא הזמינה אותנו אליה הביתה ותמיד היה לנו כיף אצלה. אהבתי תנ"ך, היסטוריה וכימיה לא אהבתי מתמטיקה ואנגלית. היה לנו חדר אוכל בבית ספר אני לא אכלתי שם, אבל עשינו שם תורנות ואז היה כיף והכי טעים היו העוגיות חום ולבן שהכנו לבד.

חגגתי את בת המצווה בחצר בביתנו. הכינו מאכלים שונים (לא קייטרינג) הזמינו את המשפחה בלבד, קיבלתי מתנות, מההורים זוג אופניים, מסבא וסבתא שעון, וקיבלנו ספרים.

בגיל ה-20 שמענו מוזיקה של אלביס פרסלי, פול אנקה וניל סדקה. ורקדנו ריקודים סלונים. אהבנו ריקודי זוגות סלוואו רוק אנד רול סמבה ועוד. ונהגנו לרקוד בבתים כל פעם חברה הזמינו בימי שישי אליהם+ כיבוד והיה כיף!!!!! כמו כן הלכנו מידי פעם למועדוני לילה ביפו עם תכנית בדרן מוזיקה ואוכל כמובן שהכל היה על פטיפון.

היינו גם נפגשים חברים כל שבת בבוקר על הדשא במכון ויצמן, ובעיגול בשיכון הוותיקים (איפה שהיום הקניון). לא היו טלפונים והיינו נוסעים אחד לשני באופניים. עוד לא היו להורים רכבים. למדתי לנגן גם על אקורדיון והייתי בתזמורת בבית ספר ויצמן ברחובות.

אני הכרתי את סבא בשומר הצעיר הוא לא למד בבית ספר שאני למדתי, אך למדתי אקורדיון בבית ספר שהוא למד וכך הכרנו…אנחנו היינו חברים מגיל 16 ובגיל 22 אחרי הצבא התחתנו בשמחה ובאהבה.

%d7%a1%d7%91%d7%aa%d7%90-%d7%95%d7%a1%d7%91%d7%90

עם ההורים לא הייתה כל כך פתיחות כמו שהיום, אבל היו לי סבא וסבתא והייתי הרבה מאוד אצלם. לא זוכרת ששיחקנו יחד עם ההורים שיחקנו יחד כל הילדים של השכנים כמו משפחה. אמא שלי עזרה לי בשיעורים אם התקשיתי. לא נסענו לטיולים כי לא היה רכב. נסענו בשבתות במשאית מיוחדת שאספה את האנשים לים. ולת"א נסעתי עם סבא וסבתא שלי לעיתים רחוקות.

התחתנתי עם סבא ב- 1968, גילי נולד בשנת 1970. גילי שלנו התחתן עם קלאודיה להם יש 3 ילדים שהם הנכדים היקרים שלנו והם גרים במזכרת בתיה.

זאת ילדותי ואני שמחה שהיתה לי הזכות לכתוב ולהיזכר עם נכדתי מיקה.

הזוית האישית

נהנינו מאוד לשמוע על הסיפורים סבתא נהנתה והתרגשה לספר למיקה הנכדה את סיפור המשפחה מהסבא רבא שלה וסבתא רבא שלה בגרמניה עד עלייתם לארץ סיפור הילדות שלה עד להולדת הנכדה מיקה.

מילון

פטרייה
זאת אניית מאפילים שההגנה פוצצו כדי שהאנגלים ששלטו בארץ לא יחזירו אותם לאירופה הבוערת

ציטוטים

”"זאת ילדותי ואני שמחה"“