מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

וורה טומובה – סיפורה של ווטרנית

וורה ויונה במפגש הפתיחה
וורה והמדליות שקיבלהעל פעילותה
סיפורה של ורה שסייעה כילדה בכיתה ד' לחיילים פצועים במלחמת העולם השניה

אני טומנובה ורה, נולדתי ב- 2.12.1931 ברוסיה בעיר צ'יטינסקי.

את הילדות עברתי במשפחה יחד עם ההורים.

הכל השתנה ב- 22 ליוני 1941.

מתחילת המלחמה גרנו במקום שמארח טייסים- צ'יטה. הם עזבו את המקום אל החזית ובני כל המשפחה אמא וסבתא. המשפחה שלי עברו לעיר צ'רמחובה- עיר הפחם, בסיביר.

מזג האוויר בסיביר היה מאוד קשה. בחורף 350– 400 (Fahrenheit).

הגיעו זמנים קשים למשפחה . אני הייתי בכיתה ג'. המזון היה מועט מאוד. קיבלנו מידי יום 300 גר' לחם, קצת סוכר ומלח. למדתי בכיתה ד'. לאחר סוף הלימודים הלכתי לבית חולים ועזרתי יום יום 3-4 שעות לחיילים פצועים.

עבור עבודה קשה קיבלתי קצת מרק, דייסה ולפעמים חתיכות לחם. אוכל קיבלנו ממה שנשאר אחרי ארוחת הפצועים בבית חולים. את הלחם הייתי מביאה הביתה, למשפחה.

אחותי בת – 17 עבדה עם פחם מתחת לפני האדמה.

בקיץ, עברנו למחנה לצעירים. סדר היום היה: לאחר ארוחת בוקר עבדנו משעה 09:00 עד 12:30 בגינות גזר ותפוחי אדמה. בסתיו עבדנו ביער ואספנו פירות. הייתה אפשרות לאכול מהם.

כך עברו כל ארבע השנים.

גם אבי וגם דודי נפלו בחזית.

המלחמה הסתיימה ב- 9.5 1945.

סיימתי את בית הספר וקיבלתי תעודת בגרות בעיר אירקוטסק.

עבדתי במשך 26 שנה כמורה למתמטיקה בבית ספר ו- 14 שנה באוניברסיטה כמרצה למתמטיקה.

עליתי לארץ ב- 1998 ועכשיו אני פנסיונרית.

בעלי, אברהם אדלסון, נפטר ב- 2007. הבנים שלי: אלכסנדר וולדימיר, עובדים כמתכנתים בישראל.

יש לי מדליות מיוחדות עבור עבודה בהצטיינות, בזמן המלחמה ועל תרומות בציבור כמו מדליות של לוחם קרבי.

 

 

במפגש הפתיחה, מצטוותים על ידי השלמת שני חלקי פתגם

מילון

המלחמה
מלחמת העולם השניה

ציטוטים

”לאחר סוף הלימודים הלכתי לבית חולים ועזרתי יום יום 3-4 שעות לחיילים פצועים.“

”את הלחם הייתי מביאה הביתה, למשפחה.“