מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

התפוז הראשון

סבא שמעון והנכד אלעד
סבא בילדותו
סיפור חייו של שמעון פרידמן

נולדתי בוורשה שבפולין, בשנת 1937. בתקופת מלחמת העולם השנייה, ברחתי עם משפחתי מפולין לרוסיה. בשנת 1945 כאשר הסתיימה מלחמת העולם השנייה, עם מפלתה של גרמניה הנאצית, הרשו לכל הנתינים הפולנים ששהו ברוסיה בתקופת המלחמה, לחזור חזרה לפולין. אני והוריי נסענו מספר ימים מאוזבקיסטן ברכבת, שהייתה מורכבת מקרונות משא להובלת בקר, בחזרה לפולין. בדרך עברנו ערים וכפרים ועיירות שנהרסו ונחרבו בזמן המלחמה. לבסוף, הגענו לפולין לעיר בשם וורצלב, שהייתה עיר גרמנית לפני המלחמה ונקראה "ברסלאו". בוורצלב גרנו בדירה קטנה ליד קרקסטין של הצבא הפולני. הבית שבו גרנו שכן מטרים ספורים מהגדה של נהר האודר, שחצה את וורצלב לכל אורכו. בוורצלב, התחלתי ללמוד בכיתה ב' בבית ספר יהודי, שהיה בקצה השני של העיר ועל מנת להגיע אליו, הייתי צריך כל יום לנסוע בחשמלית לבד בגיל 7.

באמצע שנת הלימודים, עברתי בדיקות רפואיות ונתגלו אצלי בשיקוף רנטגן כתמים על הריאות. בהמשך לכך, הרופאים החליטו לשלוח אותי להבראה וטיפול בפנימייה, שכנראה הופעלה על ידי אחד מארגוני הסיוע היהודי (ככל הנראה הג'וינט). הפנימייה שכנה בעיירה פולינית בשם סוסנוביץ', באזור שהיה מיוער כולו. הוביל אותי לשם הדוד חצקל. בדרך אמרתי לו שאני רוצה לשתות בירה (בפולנית אומרים פיבקו), נסענו למקום ברכבת כחצי יום. הושארתי בפנימייה על ידי הדוד ואחרי הלילה הראשון, כשהתעוררתי ורציתי לקום מהמיטה, הרגשתי שאני לא יכול, כי הילדים האחרים שהיו ותיקים במקום, קשרו אותי למיטה בידיי וברגליי בזמן שישנתי. לבסוף, הגיעה המטפלת ושחררה אותי מהקשרים.

עוד זיכרון מהמקום הוא, שחליתי במחלה שהצריכה אשפוז בבית חולים וכך אושפזתי, ילד קטן בן 7, בודד בלי שאף אחד דואג לו, בבית חולים אזורי. לאחר שהבראתי מהמחלה, הוחזרתי חזרה לפנימייה, אמי הייתה מבקרת אותי שם פעם בכמה חודשים. לאחר שהות בפנימייה של חצי שנה בערך, חזרתי הביתה לוורצלב. חזרתי לאותה פנימייה בסוסנוביץ', שם הייתי שוב תקופה ארוכה, כשמדי כמה חודשים באה לבקר אותי אמא.

לאחר תקופה די ארוכה בפנימייה בסוסנוביץ', הגיעה אמא לקחת אותי הביתה לוורצלב והודיעה לי שבקרוב אנחנו מתכננים לנסוע לפלסטינה. היינו בורצלב תקופה מסוימת שבה הוכנו לנו דרכונים על שם גולדפרב (במקום פרידמן), כי זה היה שם של אישורי עלייה לפלסטינה, שהצליח לקנות יהושוע קלוצמן, שהתגורר בארץ. לפני המסע שלנו לארץ, באחד הימים, לקח אותי אבא לוורשה לבקר בבניין שבו גרנו לפני המלחמה. בקומה הראשונה של הבניין היו חנויות וביניהם הייתה חנות פירות וירקות בה קיבלתי בפעם הראשונה בחיי תפוח זהב במתנה. מאוד התלהבתי מהפרי האקזוטי הזה. זה היה התפוז הראשון בחיי שטעמתי. ב- 9 ליולי 1947, קיבלנו בשגרירות הבריטית ויזה לכניסה לפלסטינה.

שרתתי בצבא בחייל השריון בתור איש צוות א"ג, בזמן השירות הצבאי, נפצעתי כמה פעמים ואף הייתי מאושפז בכמה בתי חולים. השתתפתי במלחמת סיני, במלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום כיפור. את כל המלחמות עברתי בשלום ובאימון לאחר המלחמה נפצעתי ברגל, עברתי ניתוח וכתוצאה מכך הורידו לי את הפרופיל הרפואי ושוחררתי משירות צבאי ומילואים.

אני חושב שהחיים הקשים שהיו לי בילדות חישלו אותי לקראת החיים בהמשך.

הכרתי את אשתי חנה דרך קרובי משפחה, הכרנו בראשון לציון והתחתנו בשנת 1967 והיינו בני 30 ו- 22.

לאחר מספר שנות עבודה בתור אזרח עובד צה"ל, החלטתי שאני חייב להתקדם מבחינה מקצועית, לכן, נרשמתי ללימודים בבית הספר לטכנאים בטכניון חיפה.

לאחר סיום לימודי והגשת עבודת גמר בנושא תכנון יצור סדרה של טרנספורמטורים למתחים שונים, התחלתי לעבוד במקומות שונים וביניהם התעשייה האווירית בפרויקט ייצור והרכבת מטוס הפוגה מגיסטר. פוטרתי מהעבודה בתעשייה האווירית בעקבות סיום הפרויקט.

חיפשתי מקום עבודה חדש ובאחד בימים נתקלתי בסניף הדואר בחוברת שבה הייתה רשימה של משרות פנויות בשירות המדינה. ראיתי שם משרה שהתאימה לי שלחתי בקשה להתקבל למשרה של ראש משמרת חשמל בנמל תעופה לוד (נתב"ג, כפי שנקרא פעם). זומנתי לראיון שבעקבותיו התקבלתי לעבודה, בנמל התעופה עבדתי והתקדמתי במעמד ובסולם הדרגות והגעתי בסופו לתפקיד של ראש אגף חשמל, תפקיד שבו הייתי אחראי על תפעול ואחזקה של כל מערכות החשמל בכל שדות התעופה האזרחיים בארץ ובכל מסופי הגבול היבשתיים.

עד היום אני מתנדב ברשות שדות התעופה בנתב"ג, בתור עובד טכני ויועץ.

בשנות עבודתי המאוחרות נרשמתי ללימודים אקדמאיים וסיימתי תואר ראשון בשנת תש"ס  במדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן ותואר שני במדעי המדינה ומנהל ציבורי סיימתי בשנת תשס"ג.  לפני שפרשתי מעבודתי נרשמתי לתואר שני עם תיזה בגיאוגרפיה  באוניברסיטת בר-אילן שאותו סיימתי ב-2009. לאחר הפסקה של שנה נרשמתי שוב ללימודי תואר שני בלימודי ארץ ישראל שאותו סיימתי בשנת 2011. במקביל ללימודי האחרונים למדתי גם הוראה וקיבלתי תעודת הוראה למקצוע זה מטעם בית הספר למורים של אוניברסיטת בר-אילן.

בסוף שנת 2002 יצאתי לגימלאות בגיל 65.

יש לאשתי ולי ארבעה ילדים-הבכור שרגא יליד 1969 נשוי, גר באשדוד, אבא לשתי בנות, בעל השכלה אקדמאית. תואר שני בכלכלה חקלאית ובמנהל עסקים. הבן השני עופר, יליד 1971, גר בנס ציונה, אבא לשלושה ילדים, עורך דין. השלישית היא טלי, ילידת 1974, אימא לשלושה, בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית, הרביעי שי, יליד 1983, נשוי, עובד היי-טק.

 

למידע נוסף – סיפור חייו של שמעון פרידמן:

 

 

הזוית האישית

אלעד: אני מאוד נהניתי והרגשתי שהקשר ביני לבין סבא חוזק מאוד.

סבא: התוכנית הביאה להידוק הקשר הבין דורי עם נכדי אלעד.

מילון

קרקסטין
מחנה צבאי

טרנספורמטורים
שנאים, משני זרם חשמלי.

מטוס הפוגה מגיסטר
מטוס אימונים

חשמלית
רכבת חשמלית ששימשה במקום אוטובוסים.

ציטוטים

”אני חושב שהחיים הקשים שהיו לי בילדות חישלו אותי לקראת החיים בהמשך.“