מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הרועה הקטנה

סבתא דורה עם הנכדה הבכורה יהל
התמונה בכריכת האלבום והכמיהה לירושלים
הכמיהה לארץ ישראל

סיפור הלידה של סבתי בעיר בורסה שבתורכיה

הסיפור מתחיל בתחילת 1943 כשהייתי בבטן אמי. באותה עת היו להורי שרה ואברהם אשקן 2 ילדים (אחותי בת ה-6 ואחי בן ה- 4). לפני לידתי אמי לא הצליחה להחזיק הריונות היו לה 7 הריונות מתוכם 2 הפלות ו- 4 לידות בחודש השישי שמתוכם שרדו רק שני אחי. אני הייתי התינוקת השמינית והאחרונה שנולדה להורי וגם זה באורח נס- כנגד כל הסיכויים,כפי שתיווכחו בהמשך.

בזמן ההריון של אמי כשהיא נושאת אותי ברחמה, מלחמת העולם השנייה הייתה בעיצומה. תורכיה כרתה ברית עם גרמניה לנייטרליות וכך ניצלו יהודי תורכיה מהשואה שפקדה את יהודי אירופה. האנטישמיות כלפי היהודים קבלה ביטוי ע"י כך  שהוטלו על יהדות תורכיה מיסים כבדים למימון הכלכלה התורכית. משלא יכלו הורי לעמוד בתשלום המיסים, כל רכושם עוקל למעט ריהוט מינימלי: מזרנים (ללא מיטות), כיסאות וכלי אוכל לפי מספר הנפשות בבית ושולחן אחד וכן אבי נלקח למחנה עבודה "Ashkale" שבאנטוליה.

אבי היה סוחר סכינים וסכו"ם ופרנס באותה עת גם את משפחתו הגרעינית וגם את שני הוריו ושני אחיו שגרו אצלם (בבית שכור). כשנלקח אבי למחנה העבודה, בלית ברירה נאלצה אמי למלא את מקומו בעסק כדי לפרנס את המשפחה ולפרוע את החוב בגין המס שהוטל. עבודה שהייתה כרוכה בנסיעות רבות באוטובוסים ובאניות בין בורסה לאיסטנבול כשהיא מובילה מטען כבד מעיר לעיר ואני בבטנה. באוקטובר 1943, בחודש התשיעי להריון, נולדתי בשעה טובה בריאה ושלמה, בעיר בורסה, כאשר אבי היה עדין במחנה העבודה וכמיטת תינוק שימשה לי כרית שהונחה על שני כיסאות. 3 חודשים לאחר לידתי ותשלום מלוא המס לשלטונות, מהלך שהיה כרוך באותם ימים במאמץ יוצא דופן, שוחרר אבי הביתה. למרבה האירוניה, זמן קצר לאחר שחרורו, עם השתנות האווירה הכללית בעולם והתחזקות מעמדן של בעלות הברית, השתנתה גם האווירה בתורכיה, המס בוטל והגברים היהודים שוחררו כולם ממחנה העבודה וחזרו למשפחותיהם. בתום המלחמה יהודי תורכיה החלו להתבסס כלכלית וגם הציונות פרחה. עליית הנוער החלה לשלוח לארץ הכשרות שלמות, כאשר האוכלוסייה שבחרה לעלות לארץ בדר"כ הייתה הפחות מבוססת כלכלית.  כאשר הייתי בת שנה עברה משפחתי לגור באיסטנבול.

ההתאהבות של סבתי בארץ ישראל

ב- 1949 נפתח לראשונה נתיב הפלגה ישיר מנמל איסטנבול לנמל חיפה ואמי שהתגעגעה מאוד לאמה ניצלה את ההזדמנות וביחד איתי עלתה על האונייה הראשונה שהפליגה מאיסטנבול לחיפה. למרות שהייתי ילדה קטנה בת 5, אני זוכרת היטב את ההפלגה שנמשכה 7 ימים. אני זוכרת את החדר הקטן והיפה שהיה לנו באוניה, ואת רוח הים לפנות ערב. הביקור בישראל היה מאוד מרגש, התארחנו בבית דודתי ברח' לוינסקי בתל – אביב, הבית היה מאוד יפה ומואר. השמים הבהירים והיפים השתקפו מהמרפסות הגדולות. הכל נראה לי חדש, יפה ולבן בניגוד לאפרוריות של הבתים באיסטנבול. אהבתי את האוטובוסים הישנים, את מטבעות הכסף עם החור באמצע.

כעבור חודשיים חזרנו לאיסטנבול. נהניתי מאוד מהטיול, מהפינוקים של המשפחה. משהו באווירה מאוד קסם לי ונשאר לי זיכרון מאוד חד מטיול זה. חזרנו הביתה עם אלבום תמונות שבעטיפת הנחושת שלו הייתה חרוטה התמונה של הכותל המערבי. אמא שלי הסבירה לי אז שזה המקום הקדוש ביותר ליהודים ושהם לא יכולים לבקר בו. אני זוכרת שפתאום התעורר בי רצון עז לבקר במקום קדוש זה. מידי פעם הייתי לוקחת את האלבום ומסתכלת על התמונה החרוטה.

כעבור 7 שנים כשאחותי סיימה את בית ספר התיכון בהצטיינות ואני סיימתי את חטיבת הביניים, אבי נתן לאחותי, לי ולאמי מתנה: 3 כרטיסי טיסה לישראל. באותן השנים, שנות ה- 50, טיסה במטוס נחשבה לחוויה מרגשת מאוד. אני הייתי כבר בת 12 ויכולתי להבין את המשמעות של לחיות במדינה ששייכת ליהודים. התלהבתי מכך שגם השוטר וגם הנהג באוטובוס, גם המוכר בחנות וגם השכן, כולם היו יהודים. לא חששתי לדבר ברחוב בכל שפה שרציתי והרגשתי הקלה בכך שיכולתי להתהלך בכל מקום בביטחון ללא חשש שיזהו שאני יהודייה. הרגשתי חופש בנשמה, באוויר ובכל מקום שהסתובבתי בו וזה הקסים אותי. בתורכיה היינו מקפידים לדבר ברחוב או במקומות ציבוריים רק בתורכית. לא רצינו שהסובבים אותנו יזהו שאנחנו יהודים. לא הרגשנו שייכות, למרות שתמיד התייחסו אלינו מאוד יפה.

השמיים היפים, הבהירים והמוארים בארץ ישראל שבו את ליבי, התאהבתי בארץ. כשחזרתי לתורכיה אני זוכרת שכל לילה לפני השינה הייתי מתפללת לאלוהים "שיעשה משהו שאוכל לעלות לארץ ישראל".

יהל, כשהייתי בגיל 19 (השנה הייתה 1963) הכרתי את סבא שלך שבא מישראל לביקור שורשים בתורכיה. סבא היה בחור נאה ושרמנטי, התאהבנו וכעבור 3 חודשים התחתנו. מאחר שלסבא לא הייתה ויזה שאפשרה לו להישאר בתורכיה נאלצתי להפסיק את השנה השלישית ללימודי התואר הראשון באוניברסיטה, ולעלות איתו לארץ ישראל. עזבתי את הורי, אותם אהבתי מאוד, את אחי ואחותי, את החברים ואת החיים הטובים והמפנקים ובאתי לגור במדינת ישראל. זנחתי את החלום להיות מורה לאנגלית לטובת החלום הציוני. השנים הראשונות בארץ לא היו קלות.

כעבור 7 שנים גם אמי ואחותי עלו לארץ. אירית ביתי הגדולה ואמא שלך (יהל) הייתה כבר בת 6. עם עלייתה החלה אמי לטפל באירית ואני התחלתי לעבוד בבנק. סיימתי את עבודתי בבנק כעבור 33 שנה כמנהלת בכירה של סניף גדול בתל – אביב.

אני מאוד שמחה וגאה על כך שזכיתי להשריש שורשים בארץ, להקים משפחה, לגדל 2 בנות ושלושה נכדים.

במלחמת ששת הימים כשחיילנו כבשו את ירושלים ובין היתר, את הכותל המערבי, פרצתי בבכי מרב שמחה והתרגשות וזכרתי את התמונה בכריכת אלבום התמונות  ואת הכמיהה לירושלים שנטעה בי אמי כשהייתי ילדה קטנה בביקורי הראשון בארץ.

הזוית האישית

זווית אישית – יהל נכדתי היה לי מאוד כייף לחקור את העבר של סבתי ולדעת איך היא ובני משפחתה כל אחד בזמנו עלו לישראל. אני מאחלת לסבתי שתחיה חיים ארוכים וטובים, שתהנה מכל רגע ושאני אזכה לבלות במחיצתה כמה שיותר זמן.

זווית אישית – סבתא דורה יהל נכדתי הבכורה, חשוב לי להעביר לך את המסר שעבורי אין מקום אחר בעולם בו הייתי רוצה לגור, כאן ביתי וכאן אני מרגישה שייכת וזה ערך מאוד חשוב בעיני.

מילון

פלשתינה
השם המקובל בלשונות אחרות לאזור הגאוגרפי המכונה בעברית "ארץ ישראל" הוא פלשתינה (על גרסאותיו בשפות השונות). אף בעברית, השם הרשמי שנתנה בריטניה לשטח המנדט הבריטי, שכלל בעיקר שטחים מארץ ישראל, היה "פַּלֶשְׂתִינָה (א"י)", וכיום בפי הפלסטינים הוא מכונה "פלסטין". בפי נוצרים מקובל לכנות את הארץ גם בשם "הארץ המובטחת" ו"הארץ הקדושה" ואצל היהודים מקובל לכנותה בשם "ארץ הקודש". כינויים אלה קיימים כמעט בכל השפות שבהן מדברים נוצרים או יהודים בהתייחס לארץ ישראל.

ציטוטים

”עוד בילדותי שמעתי מאמי סיפורים על פלשתינה, כך קראו אז לארץ ישראל. “