מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העפסה

הוריי האהובים מרים ואפרים שמואל
סיניה עם העפסה שלי-כשרשרת.
חפצים הנושאים עימם סיפור מורשת משפחתי אישי. החפץ שלי הוא העפצה/עפסה- התליון קמיע העירקי שלי.

אני בת להורים ממוצא מזרחי. אבי הגיע מעיראק ואמי הגיעה ממרוקו. אך גדלתי כל חיי בצד העירקי עם הסבא אליהו ז"ל ועם סבתא-ננה רזאלה (איילת בעברית) ז"ל.

העפסה היא תליון קמיע הניתן ליולדת בעדת יוצאי עיראק, עם הולדת תינוק חדש לשמירה ולהגנה עליו מעין הרע. הקמיע ניתן ליולדת בליל השישי להולדת התינוק בטקס שנקרא לילת א-סיתי.

הקמיע ניתלה על מיטת התינוק או העגלה, לעיתים על בגדי התינוק או אפילו על הקילה המגינה ממזיקים המכסה את מיטת היילוד. הקמיע עשוי מחוטי זהב אדום (K18) כולל חמסה תלויה המשובצת באבן טורקיז. בתוך הקמיע שני כדורים מעץ אלון המסמלים את כוח הגברא. (האשכים)

במבט מן הצד הקמיע מזכיר בעיצובו את השדיים – שדיי אמו של התינוק, כאשר אבן הטורקיז מהווה את הפטמה. התוספת של כף היד – החמסה ואבני הטורקיז אלו תוספות בהשפעת העולם המוסלמי.

קמיע זה נקנה ע"י הסבתא רבא שלי ננה נושה ז"ל וניתן לסבתי רזאלה (איילה בעברית) עם לידתו של אבי אפרים שמואל בשנת 1940. מאחר ואבי הוא הבכור בבנים ולבנים ניתנה חשיבות מיוחדת מאוד בקרב העירקים קמיע העפסה נישמר אצל סבתי ממתין לנכדים.

עם תחילתו של הפרהוד (הפרעות ביהודים) עוזבת משפחתו של אבי את עיראק בחיפזון ומשאירים את כל רכושם מאחור. הם עולים לישראל  בשנת 1951 רק עם שכבות בגדים רבים לגופם. ובהם הטמינה סבתי רזאלה ז"ל את קמיע העפסה אותו שמרה לילדיו של בנה אפרים. ואכן משפחת אבי הגיעה משער העלייה אל מעברת קסטינה שם גרו באוהלים. משם עברו לצריפים. אבי עבר ללמוד בנהלל. ומשסיים לימודיו התגייס לצבא ושירת ביחידה 300 עם המיגזר הדרוזי. עם שחרורו מן הצבא חזר לקריית – מלאכי עיירת הפיתוח שקמה במקום מעברת קסטינה. שם הכיר את אמי .

אמי הגיעה לישראל עם העלייה המרוקאית בשנת 1955 למעברת קסטינה. ומשם עברה והתחנכה בקבוץ גבעת ברנר. בגיל 18 חוזרת אמי לקרית מלאכי היא אינה מתגייסת לצבא כי הייתה דתייה. מכירה את אבי והם הופכים להיות חברים.

הוריי נישאו בשנת 1966. כשנה לאחר נישואיהם אני נולדתי – הבת הבכורה והנינה הנקבה הראשונה של סבתי רזאלה ז"ל. מיד עם לידתי העניקה סבתי ז"ל את קמיע העפסה לידי אבי לבתו הבכורה וממני זה עבר בהמשך לשתי אחיותיי הנוספות ישראלה וטל ואז אמי מרים בהנחייתה של סבתי רזאלה ז"ל שמרה על העפסה לנכדיה שיגיעו בהמשך.

עם נישואיי בשנת 1991 קמיע העפסה הועבר אליי למשמרת. ניצן בתי הבכורה נולדה כשנה לאחר נישואיי ב-1992 וקמיע העפסה ניתלה על בגדיה למשך 40 יום. ולאחר מכן הוצב על מיטתה עד גיל שנה. לאחריה נולדו לי ילדים נוספים סתיו- ב-1993, יובל 1998, מאי ב-2001. גם עליהם הגן קמיע העפסה בדיוק באותה המתכונת שנתבקשה בהולדת ניצן בתי בכורתי.

כשגדלו הילדים קמיע העפסה נישמר אצלי כדי שאני אעביר אותו בבוא היום לנכדיי, אך אני כל כך התחברתי אל הקמיע וליופיו ורציתי שיהיה עליי עד שיגיע הזמן להעבירו ולכן תפסתי יוזמה נסעתי לשכונת התקווה מעוז העירקים. ופניתי לצורף עירקי והוא ניקה לי את הקמיע והבריקו, חיזק את אבני הטורקיז והתאים לי שרשרת ארוכה לנשיאת הקמיע מזהב 18K.

מאז קמיע העפסה תלוי על צוארי עד ליום המאושר שיגיע בוא אהפוך לסבתא.

 

הזוית האישית

גלגולה של העפסה … ואני התגלגלתי יחד איתה מדור לדור ועד היום. מרגישה גאה ונירגשת על הזכות להיות חלק מגלגולה של עפסתי ולדעת שהיא תמשיך את דרכה במהלך הדורות הבאים גם כשאני כבר לא אהיה.

מילון

עפסה
קמיע הניתן ליילוד כהגנה מפני עין הרע בקרב יוצאי עירק.

ציטוטים

”גלגולו של חפץ“