מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה מריגה לארץ ישראל

אני וסבתא ברוניה בבית של סבתא רבא
סבתא ברוניה בגיל 16 בריגה, רוסיה.
יחס אנטישמי כלפי היהודים בריגה

שמי בריינה (ברוניה) וסרמן, נולדתי בשנת 1952, בעיר ריגה, בעת שהייתה שייכת לברית המועצות.

לפני מלחמת העולם השנייה, לטביה הייתה מדינה עצמאית. עיר הבירה שלה הייתה ריגה. בזמן המלחמה, ברית המועצות כבשה את לטביה ועוד כמה מדינות בלטיות (אסטוניה, ליטה ) וסיפחה אותן לעצמה. נולדתי בעיר שרוב תושביה דיברו רוסית. מדינה שהייתה קומוניסטית, כמו כל המדינות של ברית המועצות. כמו כל הילדים הלכתי לגן, אחר כך לבית הספר. המשפחה שלי הייתה יהודית. ואת כל החגים של היהודים חגגנו ביחד. בפסח הייתי הולכת עם אבא לבית הכנסת, להחליף קמח במצות. סבתא מהצד של אבא, הייתה עושה יין מצימוקים אחרי טו בשבט. והייתה לפני פסח קונה תרנגולות. היינו הולכים עם אבא לבית הכנסת, בחצר עמד איש שקראו לו "שוייחט" והוא היה שוחט את התרנגולות. הייתה שם מכונה שניקתה את הנוצות. ובפסח כולם היו מתאספים אצל סבתא, ושרים שירים מהגדה, אבל בשקט, כדי שהשכנים לא ישמעו. בחנוכה היינו אנחנו הילדים מקבלים ממתקים ו"חנוכה גלד". ובראש השנה סבתא הייתה מכינה גפילטע פיש.

תמיד חשבתי שאני כמו כולם. בפעם הראשונה שהרגשתי שאני שונה, היתה כשפתאום  אחד הילדים במשחק קרה לי ז'ידובקה. לא ידעתי מה זה. בבית ביקשתי הסבר. הורים אמרו לי שרק אנשים טיפשיים משתמשים במילה זאת. שזאת מילת גנאי ליהודים. ופתאום התחלתי לשים לב להתנהגות של אנשים מסביב. ראיתי שבמפעל שבו עבדה אמא שלי, המנהל היה רוסי. והעוזר שלו היהודי היה עושה את כל העבודה, ואת התשבחות היה מקבל המנהל. שמתי לב שסטודנטים יהודיים היו צריכים להיות עם מדליה זהב, או ציונים הכי גבוהים, כדי להתקבל לאוניברסיטאות או למכללות.  היה אחוז מסוים  שמותר היה לקבל אותם. וכך היה בכל מקום. אחי שגדול ממני בשנתיים, היה בצבא, ואחד מהחיילים אמר לו ז'יד אז הוא נתן מכה לבחור הזה. את אחי הכניסו לבית מעצר של חיילים, ולבחור לא עשו כלום. גם לאבא שלי שנלחם במלחמה, שירת את המדינה ועבד לטובתה, התייחסו שלא בכבוד.  היו אנשים שאמרו לאמא "אתם בסדר, לא כמו יהודים אחרים".

התחלתי להתעניין בציונות. הכרתי אנשים שדיברו על  ארץ ישראל. התחלתי ללמוד עברית. לקרוא ספרים על ישראל. הדפסתי עותקים של הספר " אקסודוס" כדי שגם אנשים אחרים יוכלו לקרוא אותו. ספר על עליה בלתי לגלית (לא חוקית), לארץ ישראל. היינו קבוצה שערכה ערבי זיכרון ליהודים שנרצחו ביער רומבלה. למרות שהמשטרה ניסתה להפריע להתאספות של אנשים. בן הדוד שלי מצד אבא, נסע עם קבוצת צעירים למוסקבה, כדי להשתתף בהפגנה בשדה התעופה, בזמן ביקור של ניקסון בברית המועצות עם שלטים בהם נכתב: "שלח את עמי" רשמו שם שמות של כל המשתתפים, ואמרו להם שתוך שבועיים הם חייבים לעזוב את ברית המועצות. בן הדוד שלי רשם גם את השם של משפחה שלנו. וכך גם אנחנו קיבלנו הודעה לעזוב, תוך שבועיים את המדינה, למרות שביקשנו כבר כמה שנים טובות, רשות לעלות לארץ ישראל, וקיבלנו כל הזמן סירוב. פתאום תוך שבועיים היינו צריכים לעזוב הכל. וגם בזמן של התארגנות הרגשתי שמתנקמים בנו. היינו צריכים לספור כל דבר ששלחנו, ולרשום אותו. אפילו היינו צריכים לספור כפתורים, שאמא לקחה לדרך, וכן  ספרים. היינו צריכים לשלם על הדיפלומות שלנו, של ההשכלה הגבוהה ועל הלימוד בתיכונים. נדרשנו לחתום  שאנו מוותרים על אזרחות רוסית.

וכך יצאנו מברית המועצות ונסענו ברכבת לווינה דרך ברסט (העיר השישית בגודלה בבלארוס).

עלינו לארץ ב 1 למאי 1972. ובשדה התעופה נבהלנו, כשראינו דגלים אדומים. חשבנו שחזרנו לרוסיה. מתברר שגם בארץ חגגו את חג 1 במאי. לצערי גם בארץ נפגשתי עם אנשים לא טובים, כשהיינו בשדה התעופה. קודם כל היינו צריכים לעבור רישום, וקבלת תעודות. לא נתנו לנו להיפגש עם קרובי המשפחה שלנו שחיכו לנו שם. ביקשנו שישלחו אותנו לנהריה למשפחה שלנו, אבל קיבלנו תשובה שאין שם מקום, ושלחו אותנו לנצרת עילית ואמרו שזה עשר דקות מנהריה. למשפחה אחרת שביקשה את נצרת עילית, נתנו לגור בנהריה ואמרו שבנצרת עילית אין מקום. עד עכשיו אני לא מבינה למה.  וכך בלי לתת לנו לראות את הקרובים שלנו, לקחו אותנו במונית בלילה, לנצרת עילית, והשאירו שם  בבית שרק אנו היינו בו לבד, בלי עוד שכנים נוספים. רק למחרת בן הדוד שלי מצא אותנו ולקח אותנו לנהריה. לא ידענו שאנו היינו חתומים על דברים שקיבלנו בדירה. השארנו הכל שם. ואחר כך נדרשנו במשך הרבה שנים לשלם על כל הדברים שלא לקחנו משם. אבל הזמן עבר, אני הקמתי משפחה בארץ. הבאתי ילדים לעולם. שהביאו לי נכדים. והנכדים שלי גדלים בארץ חופשיה .

הזווית האישית

אליה – היה לי מאוד נעים להשתתף בתוכנית הקשר הרב דורי ,להקשיב  ולספר את הסיפור של סבתי.

מילון

חנוכה גלד
דמי חנוכה.

גפילטע פיש
דג ממולא ביידיש.

ציטוטים

”התחלתי להתעניין בציונות. הכרתי אנשים שדיברו על  ארץ ישראל. התחלתי ללמוד עברית. לקרוא ספרים על ישראל. הדפסתי עותקים של הספר " אקסודוס" כדי שגם אנשים אחרים יוכלו לקרוא אותו. ספר על עליה בלתי לגלית (לא חוקית), לארץ ישראל.“