מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה מרוסיה של ולדימיר נודל

אני עם נכדתי דנה
אני בצבא הרוסי
סיפור ההיכרות שלי עם ורה אשתי והעלייה שלנו ארצה

קצת על עצמי

שלום, קוראים לי ולדימיר נודל. נולדתי באוקראינה בעיר אודסה באפריל 1939. בספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה. בשנת 1941 נפתחה המלחמה בין גרמניה לאוקראינה ועוד כמה ארצות. יוסף, אבא שלי, היה בצבא ואימא מריה עבדה בחווה. בגלל המלחמה עברנו לגור ברוסיה.

בילדותי, מימין: עם אימא

לימודים

ברוסיה התחלתי ללמוד בגיל 8 בכיתה א'. כאשר סיימתי את כיתה ז' התקבלתי לבית ספר כמתלמד טכנאי. למדתי שם ארבע שנים.

כאשר הייתי בגיל 19 הלכתי לצבא, הייתי שם 3 שנים.

כאשר סיימתי את הצבא הלכתי לעבוד במפעל.

נישואין ומשפחה

בגיל 24 הכרתי את ורה ברכבת.

באותו הזמן בו הכרנו התקרב החג "נובי גוד" ושאלתי את ורה אם היא רוצה שנחגוג אותו ביחד והיא הסכימה. חגגנו ביחד עם המשפחה שלי את החג. ההורים שלי גם חיבבו אותה, אז הצעתי לה נישואין והיא הסכימה. לאחר שהחג נגמר ורה עברה לגור אצלנו. הלכנו למקום מיוחד ושם קיבלנו תעודה שאנחנו בעל ואישה, הגענו הביתה ושם התחתנו.

לאחר שנה נולדה לי בת ושמה אולגה. לאחר שמונה שנים נולד לי בן ושמו פבל. אשתי חלתה מאוד ובגלל זה עברנו דירה למוסקבה כשהייתי בן 56, שם עבדתי ברכבת התחתית שמונה שנים.

 תמונה משפחתית

הרצון לעלות ארצה

רציתי לעלות לישראל בגלל שהבת שלי גרה בישראל עם המשפחה שלה בעיר בית שאן. היא כל הזמן ביקשה מאיתנו (ממני ומהבן שלי) בטלפון: "תפסיקו לגור במוסקבה ותעברו לישראל, פה מזג האוויר יותר טוב משם, מוצרי החלב טעימים מאוד, ויש כאן דברים מעניינים". בשנת 1999 שלושתנו טסנו לישראל.

אחי סאשה, אני, אבי יוסף

נטאשה אשתו של אחי, הבת שלה טניה, ואלכסנדרה אשתו של יוסף

הקשיים שהיו בעלייה

הקושי הראשון היה שהבן שלי פבל היה צריך להתגייס לצבא ברוסיה ובגלל זה לא הרשו לנו לעלות לישראל. לאחר כמה חודשים נתנו לנו רשות לעלות לארץ. היה קשה להתרגל למזג אוויר השונה והיה לנו קשה למצוא עבודה כי לא ידענו עברית. כשעלינו לארץ גרתי בבית שאן, העיר שבה הבת שלי גרה, והבן שלי ואשתו קנו בית בחולון. לאחר שנתיים עברתי לגור בדירה עם בני ואשתו.

אשתי ורה, הבת אולגה, גיסי פיטר

סבתא של פבל מצד אשתי ורה, פבל בני (אבא של דנה ורון) ואני ולדימיר

אני ובני פבל, אבא של דנה

כיום אני גר עם הבן שלי, אשתו והנכדים שלי דנה ורון

המסר שלי

יש לי חמישה נכדים ודנה היא הכי קטנה שלי. אני מאחל לכל הנכדים שלי שכולם יסיימו את בית הספר עם תעודות טובות ואחר כך שילכו לאוניברסיטה טובה, שהם יבחרו את העבודה שמתאימה להם ושהם יאהבו אותה ולא משנה באיזו מדינה. מאחל להם שימצאו להם בני זוג שהם באמת יאהבו ולא סתם ככה, ושיגורו בבית טוב ויפה. שהילדים שלהם יהיו מצוינים בדיוק כמוהם. הכי חשוב שתמיד יהיו בריאים ושהנכדים שלי יהיו אנשים טובים. כשיגיע הזמן, שתהיה משפחה חברותית וטובה אחד לשני ושהילדים לא יריבו ויאהבו אחד את השני.

הזוית האישית

ולדימיר: היה לי מאוד כיף ושמחתי שהנכדה שלי מתעניינת בחיים שלי שזה מאוד חשוב לדעת מה קרה בזמנים ההם. תודה לך אורלי שנתת את ההזדמנות הזאת שהנכד/הנכדה ידעו על החיים של הסבים והסבתות שלהם.

דנה: אורלי, אני מאוד שמחה שבזכותך אני הכרתי את סבא שלי ואיך הוא עבר את התקופה ההיא וגם היה לי מאוד כיף לבלות איתו בזמן איכות בבית הספר.

מילון

נובי גוד
נובִי גוֹד הוא חג לציון תחילתה של השנה האזרחית. החג נחוג במדינות ברית המועצות לשעבר בלילה שבין ה⁻31 בדצמבר ל⁻1 בינואר. החג נחוג גם בידי מהגרים ממדינות ברית המועצות לשעבר ובני משפחתם במדינות אחרות בעולם, כולל עולים במדינת ישראל. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”כשיגיע הזמן, שתהיה משפחה חברותית וטובה אחד לשני ושהילדים לא יריבו ויאהבו אחד את השני“