מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה של מרסל ממן מספרד

מרסל ממן
העיר "מלייה" בספרד
רדיו ללא חשמל ובטריות

זיכרונות ילדות

שמי מרסל ממן ונולדתי בשנת 1942 בעיר: מלייה שבספרד. מלייה היא עיר אוטונומית של ספרד הממוקמת כמובלעת בחופה הצפוני של יבשת אפריקה, על חצי אי המזדקר ממרוקו אל הים- התיכון, אחד השטחים הקטנים שנשארו ממרוקו הספרדית ההיסטורית. העיר היא מובלעת ספרדית בטריטוריה המרוקאית, היא נהנית מענף דיג מפותח ומושפעת מפנים הארץ המרוקאי והחקלאות הטבעית. אוכלוסיית העיר מתחלקת לארבע קהילות עיקריות: מוסלמים מרוקאים (בעלי אזרחות ספרדית), נוצרים קתולים, יהודים והינדים. הקהילה היהודית מונה כיום בין 500 ל-600 נפשות. בעבר מנתה כ- 2000 איש, אך עקב הגירה למדינות שונות, בהן ספרד עצמה, ועלייה לארץ- ישראל, הידלדלה הקהילה. השפה הרשמית בעיר היא ספרדית (ויקיפדיה).

העיר 'מלייה' שבספרד

אמא שלי התייתמה מאמה כבר בגיל- 13, והיא נשארה לטפל בארבעת אחיה הקטנים, כשהקטנה מביניהם הייתה בת- שנתיים. אמה שלי התחתנה בגיל 20 ונולדו לה ארבעה ילדים בספרד, ועוד שניים בארץ-ישראל. בתור ילדה, היו לי דלקות-ריאות רבות. ואני זוכרת שהיינו צריכים להביא מים בדרך ארוכה, עם דליים מברזל. טיפלתי באחיי – דאגתי שהם יאכלו וישתו ורק אז הייתי דואגת לעצמי. אבי לא היה מביא לנו אוכל, ממש גווענו ברעב. אם הייתי מקבלת מאכל כל שהוא, הייתי מחביאה אותו בכיס וכשהגעתי הביתה הבאתי אותו לאחיי. אבי- יעקב, היה צבעי ודייג בספרד. הוא הרוויח לא רע מהצביעה ומהדייג, אך הוא לא היה מוכן לתת למשפחתו מהאוכל שקנה. אני ביקרתי בבית-החולים פעמיים עקב שחפת. אני זוכרת סבל רב בילדותי. אימי- קוטי, הייתה לה עבודה רבה בתוך הבית. היא הייתה מכבסת על הגג לכל השכנים עם קרש הכביסה ועוד עבודה רבה. אני עזרתי לה רבות וגם גידלתי את כל אחיי. אבי, יעקב, שתה רבות ולא תמיד נמצא בבית, כל העבודה נפלה על אימי, ואני הייתי הבכורה במשפחה ורק אני יכולתי לעזור לה. אני רציתי מאוד ללמוד, אך לא יכולתי כי הייתה צריכה לעזור בבית. בספרד היה קשה מאוד.

בתים ב'מלייה'
ב'מלייה'

העלייה לארץ

כשהוריי רצו לעלות לארץ, לא הרשו לאבי בסוכנות לקחת אותי ביחד איתם, בגלל שהייתי חולה בשחפת. אך אבי לא הסכים לעלות בלעדיי, וכך הצליחו בסוף להעלות אותי לארץ יחד עם שאר המשפחה. אני ומשפחתי עלינו בשנת- 1956 לארץ. הביאו אותנו לגור במעברה במבשרת- ציון. אני זוכרת שלא היה חשמל ומנורות. אמא שלי ידעה להסתדר עם הכל, אבל היה לה מאוד קשה. אני הייתי עם אחיי ועם אם חורגת שדרשה ממני רבות. גם בארץ אבי היה הולך למשפחתו שבאשקלון וממשיך לשתות ולדוג עם אחיו. אני זוכרת שאבי אהב מאוד מוזיקה, ולכן הוא קנה רדיו, אך מעולם לא היה לנו חשמל. אמרו לו שיקנה מצבר ויחבר אותו לרדיו, ובכל פעם שייגמר המצבר יביא אותו בחזרה וימלאו לו את המצבר. אבי שמע לעצתם, ומי שסחב את המצבר הריק חזרה ממבשרת לירושלים והיה חוזר עם מצבר כבד ומלא על הגב את כל העלייה למבשרת ציון היה, כמובן- אני. היה לי קשה, אך לאחר מכן היה תענוג לשמוע את המוזיקה ברדיו- וזה היה שווה את המאמץ!

הזוית האישית

שירה גולדשמידט מתעדת את סיפורה של מרסל ממן במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.

מילון

מצבר
מצבר הינו- סוללת עופרת, סוללה חשמלית נטענת המבוססת על תגובה כימית של לוחות עופרת בתמיסה מימית של חומצה גופרתית. הסוללה הומצאה בשנת- 1859 על- ידי הפיזיקאי הצרפתי גסטון פלנטה ונמצאת בשימוש עד היום. סוללת עופרת-חומצה היא מהסוללות הנפוצות ביותר הקיימות. השימושים העיקריים של סוללות עופרת-חומצה הן: מקור כוח חשמלי להתנעת כלי רכב, מערכות גיבוי למתקנים נייחים ואגירת אנרגיה.

ציטוטים

”צריך לשמוח ולחיות עם מה שיש.“