מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה מבחריין

סבתא ואני בחגיגת בר-המצווה שלי
סבתא וסבא ביום חתונתם
ספור ילדותה של סבתא בבחריין שבמפרץ הפרסי ועלייתה ארצה
סבתא נולדה בבחריין שבמפרץ הפרסי, בשנת 1935, בפסח (כמו סבא יחזקאל, גם סבתא לא יודעת את תאריך הלידה המדויק).
הילדות בבחריין
סבתא גדלה עם הוריה, אחיה, אחיותיה וסבתה מצד אביה שקראו לה "לולו".
     
היה להם בבית חדר גדול בו היא ישנה עם כל אחיותיה. בקיץ החום היה בלתי נסבל ולכן הם היו ישנים על גג הבית. בבקרים היה טל על השמיכות, אך היה נעים יותר מאשר בתוך הבית.
סבתא נהגה לשחק עם חברותיה ב"קלאס", בחמש אבנים ובחבל קפיצה. סבתא למדה בבית ספר פרטי אמריקאי במשך 6 שנים. הם למדו ערבית ואנגלית. אחר כך היא עברה לבית ספר לאחיות בבית חולים, ושם גם עבדה במרפאה כאחות, לאחר שסיימה את לימודיה עם תעודת הסמכה כאחות.
לסבתא היו שכנים ערביים, והיחסים איתם היו טובים מאוד. לאביה של סבתא הייתה חנות בדים מצליחה מאוד.
אמה לא עבדה בחוץ, אלא במשק הבית. הייתה למשפחתה עוזרת בשם "פטמה" ועוזר בשם "עבדאללה". אחיה של סבתא, אלי, אהב מאוד יונים, והוא אפילו גידל אותם בביתם. סבתא ואחיותיה עזרו והאכילו את היונים. ליונים היה חדר מיוחד, ובחדר זה הם גם גידלו תרנגולות.
הבית שלהם היה גדול מאוד. הייתה להם באר במרכז הבית, ואנשים היו באים אליהם הביתה לשאוב מים. מצבם הכלכלי היה מצוין. סבתא של סבתא הייתה מוכרת בדים בבתים של לקוחות קבועים. את סבא שלה, סבתא לא זוכרת בכלל.
הבית שלהם היה בית דתי ומקיים מצוות, הם נהגו לעשות קידוש בכל ליל שבת ובחגים.
בגלל שהם לא הדליקו אש בשבת, השכנים הערביים היו באים אליהם הביתה עם קומקום של תה ודואגים שישתו.
העלייה לארץ וחייה בארץ ישראל
סבתא וכל משפחתה עלו ביחד בשנת 1953, בדיוק ביום העצמאות ה 5 של מדינת ישראל. הם הגיעו במטוס פרטי ששכרה המשפחה המורחבת. איתם עלתה גם הסבתא רבתא של סבתא שהייתה בת 102. כשהם הגיעו הם אמרו שאילו ידעו את גילה הנכון של סבתא רבתא של סבתא, לא היו מעלים אותה למטוס. בזמנו פורסמה ידיעה בעיתון על עליית המשפחה לארץ.
 
כשהם הגיעו, רצה אחיה הגדול של סבתא לנהל בית קולנוע כעסק. בגלל "שוק התרבות", הכסף לא נשאר במשפחה, והוריה איבדו את סמכותם.
אחיה הצעיר של סבתא נהרג בתאונת עבודה. הוא עבד בהתקנת דודי שמש. יום אחד דוד שמש התפוצץ, נשפכו עליו מים רותחים, והוא מת מפצעים קשים. אמה של סבתא נשברה מכך, ולא תפקדה כמו לפני כן.
לאבא של סבתא הייתה פה בישראל – חנות ירקות ופירות, שבה עבד יחד עם בנו הבכור אדוארד. כשאביה חלה, הוא עזב את החנות ונשאר בבית, ואחיה של סבתא ניהלו את החנות.
סבא שלי הוא בן דוד של סבתא. הוא הגיע לפניה לארץ, והם הכירו בישראל. המשפחה שלו קיבלה את המשפחה של סבתא כשהגיעו ל"שער עלייה", וההורים שלהם שידכו ביניהם.
לאחר שהתחתנו, גרו בשיכון סלע ברחובות. היה להם שם בית קטן מאוד.
יום אחד, עגלת התינוק של אמא שלי הייתה במרכז החדר, ואריאלה (אחותה הבכורה של אמא), שהייתה אז בת 4, דחפה את עגלת התינוק של אמא, ותנור הנפט שדלק בבית נפל, ונשפך הנפט. הבית התחיל להישרף, ומזל שסבא זרק מהחדר את התנור, ולא נשרף כל רכושם. הבית היה שחור ומלא פיח.
חוויה משותפת שלי ושל סבתא
סבתא מספרת שכשהייתי קטן היינו משחקים ביחד הרבה משחקים: מלחמה (בקלפים), מונופול וזיכרון במחשב. הייתי תמיד קורא לה לשבת לידי, והיא אהבה זאת מאוד.
 קישור לסיפורו של יחזקאל קצב : מנהל החשבונות מבגדד
רכזת תכנית הקשר הרב דורי
ארנה דרום

מילון

שער עלייה
שער העלייה היה יישוב קליטה ומחנה עולים במערב חיפה, ששימש כמחנה מעבר מרכזי לעולים שהגיעו לנמל חיפה בעלייה ההמונית שהחלה מיד לאחר קום מדינת ישראל. המקום שימש כמחנה הקליטה הגדול ביותר של עולים לישראל.

ציטוטים

”הם עלו במטוס פרטי ששכרה המשפחה המורחבת. אתם עלתה הסבתא רבה שלה שהייתה בת 102.“