מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

עלייתה של ברברה מארצות הברית לישראל

סבתא ברברה והנכדה עומר
סבתא ברברה סבא ג'רי הבנות קרן ושרונה
ירח הדבש בצל המלחמה

הרצון לעלות לארץ

שלום שמי ברברה קירזנר, נולדתי בבוסטון שבארצות הברית בשנת 1946. לאימא שלי קראו הלן הלפנד ולאבא שלי קראו פרדריק קירזנר. ויש לי אחות אחת שקוראים לה ארלין. העלייה שלי התחילה כשהייתי בת שבע. גרנו בעירה קטנה שקוראים לה מילפורד, מסצ'וסטס. שם לא היו גרים הרבה יהודים היו מעט מאוד. והמשפחה שלי לא הייתה דתיה אבל שמרנו על תרבות יהודית .

ההורים שלי הלן ופרדריק ביום חתונתם

 

משפחת קירזנר אימא אבא אני ואחותי

האישה הבלונדינית מישראל

לאבא שלי הייתה חנות נעליים. יום אחד נכנס זוג ישראלי לחנות ואבא שלי הזמין אותם הביתה. האישה הייתה בלונדינית עם גולגול בשיער בגלל שהיא הייתה מישראל דמיינתי שהיא מלאך. רק רציתי לדעת על ישראל ולא עזבתי אותה עד שהיא עזבה את העירה. תמיד ישראל עניינה אותי. הלכתי לבית ספר יהודי. וכאשר הייתי בת 12 הלכתי לקייטנה ציונית בקיץ. שם למדתי על ישראל ועל יהדות . ומאז חשבתי לעלות לארץ ישראל.

ביתי במילפרד מאסאצ'וסטס

העלייה לארץ ישראל.

בשנת 1966 טסתי בקיץ לישראל כחלק מקבוצת נערים שלא היו יהודים. נחתנו בשדה התעופה לוד-בן גוריון. וביום הראשון מבן גוריון נסענו להרצליה והעברנו שם את הלילה. למחרת טיילנו בתל אביב יפו ואחר כך נסענו ליסוד המעלה – מושבה ליד קריית שמונה ושם הייתי כבת בית של משפחה ושם עבדתי בשדות. אחר כך עברנו לשדה בוקר והייתי שכנה של דויד בן גוריון ואשתו הייתה פולה. למחרת נסענו למצעדה וטיילנו על ההר. אני מאוד נהניתי והחלטתי כשאסיים את הלימודים הלך לגור בארץ. כשסיימתי את הלימודים באוניברסיטה בוסטון בינתיים פגשתי את בעלי לעתיד ג'רי וגם הוא אהב את הארץ.

ג'רי ואני

התחתנו בתאריך 8/9/68 יום אחרי החתונה עלינו לאנייה שהובילה אותנו לבית החדש שלנו בארץ. בהתחלה גרנו בערד אבל זה היה מקום ממש קטן ונסענו לבקר את המשפחה שלי ביסוד המעלה והם שכנעו אותנו לגור בקריית שמונה, וגרנו שם. בתאריך 1/1/69 חגגנו מסיבה במקלט והלכתי לצלם תמונה ובאותו הרגע היה פיצוץ גדול וזה היה הפעם הראשונה שירו רקטות מלבנון לישראל. גרנו באולפן בקריית שמונה חצי שנה. אחר כך עברנו לרמת אביב ועבדתי בתל אביב כקלינאית תקשורת והיה לי מאוד קשה כי לא ידעתי עברית. בסוף התקבלתי ללמודי תואר שני וחזרנו לארצות הברית, אבל לא שכחנו את הארץ.

בתאריך 25/1/74 עשינו עלייה. בהתחלה הייתה לנו ילדה שקוראים לה שרונה. וגרנו בבית מילמן מעון עולים ברמת אביב. בבית מילמן אני רציתי ללכת ללמוד לדבר עברית, אבל בסוף לא למדתי כי רצו שאני ילמד ילדים חרשים בתל אביב. עברנו לגור בדירה ברעננה, שם עבדתי בכל בתי הספר והייתי הקלינאית תקשורת הראשונה ברעננה. אז בעבר רעננה הייתה מאוד קטנה והיו בארבע בתי ספר יסודיים. והייתי הולכת לגני ילדים לראות אם יש להם בעיית תקשורת.

קיום אני ממשיכה לעסוק כקלינאית תקשורת מפנקת את נכדי האהובים וגאה בהוריי שעשו את הצעד האמיץ לעלות לארץ ישראל.

הזוית האישית

עומר: היה לי מאוד כיף בתכנית לשמוע דברים שלא ידעתי על המשפחה, דברים חדשים וזמן איכות עם סבתא.

ברברה: מאוד נהנתי להיות עם נכדתי, אני מברכת על התכנית שנתנה לי הזדמנות לשתף את נכדי בסיפור האישי שלי שכנראה לא הייתי משתפת ללא התוכנית.

מילון

אולפן
מקום בו לימדו את העולים החדשים עברית

ציטוטים

”לא להתייאש עד שמשיגים את החלום“