מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה הקשה של סבתא עירית

ביום הראשון בקשר הרב דורי
תמונה מהיותי בת 16
העלייה משאנגחאי לישראל

נולדתי בשנחאי שבסין לאבי יוסף יליד אודסה שברוסיה ולאמי חנה שנולדה וגדלה בשנחאי שבסין כבודהיסטית ועברה גיור כשנישאה לאבי. (סיפור ההכרות של הוריי הוא סיפור מרתק בפני עצמו)

עלינו משפחתי ואני בתחילת שנות ה-1949 למחנה שבעתלית ומשם לעפולה שם גדלתי ועברתי את ילדותי.

ברצוני לציין שההגעה ארצה הייתה מלווה בסיקור עיתונאי וזאת בשל העובדה שהוריי הגיעו עם רכוש רב וכמו כן הסיפור המשפחתי של הורי היה מעניין ומיוחד.

הכתבה שיצאה עם הגעתנו לנמל חיפה

העלייה שלי

הוריי החליטו לעלות לארץ עם עלית הקומוניסטים. ההורים הכינו עצמם היטב לעלייה אמי למדה עברית תקופה ארוכה לפני העלייה. מאחר והוריי היו אמידים מאוד הם נאלצו לדאוג גם לרכושם, בכספם קנו רכוש רב ועם רכוש זה הם עלו לארץ. ההגעה לארץ הייתה באונייה, על מנת להצליח להביא לארץ את רכושם שהצליחו למלט משנחאי.

הגענו לארץ אחרי טלטלות רבות לאחר כמעט 5 חודשים של שייט באוקיינוס: משנחאי שטנו דרך האוקיינוס ההודי  דרך דרום אפריקה: עברנו את כיף התקווה הטובה דרך האוקיינוס האטלנטי מיצרי ג'יברלטר חצינו את  כל ים התיכון והגענו לנמל חיפה.

הויזה שקבלנו בסין

 

 

חיי בישראל

את ילדותי עברתי בעפולה, הרבה זיכרונות וחוויות רובם ככולם חוויות טובות נעימות והרבה געגועים. גרנו בשכונה קטנה נעימה עם הרבה אנשים שעלו מארצות שונות עדות שונות ושפות שונות, כל הערבוביה הזו נתנה הרבה ססגוניות לחיים להווי ולמה שלקחתי לחיים. החיים אז היו מאוד פשוטים תמימים אמתיים ובטוחים. נהגנו לשחק עם הרבה מילדי השכונה, כולם שחקו עם כולם נהגנו לשחק בחוץ ברחובות השכונה, רק בערב ההורים נהגו לקרוא לנו לחזור הביתה. את רוב שעות אחר הצהריים היינו מבלים במשחקים בחוץ בלי חשש ובלי דאגה לא לילדים ולא להורים.

בגיל 16

בחצר ביתי בעפולה

 

את עיר ילדותי עזבתי  עם גיוסי לצבא בחייל האוויר. אחרי הצבא הוסמכתי להיות מורה. את לימודי ההוראה למדתי בסמינר אוהלו שעל שפת הכנרת. את שנתי הראשונה לימדתי בטבריה.

את בעלי אריה הכרתי בזמן שירותי הצבאי בבסיס חצרים בחיל האוויר. שלוש שנים מאוחר יותר התחתנו בחתונה רבת משתתפים בבסיס חיל האוויר ברמת דוד. את בתי הבכורה קרן, אמא של יהלי, ילדתי בבית  החולים העמק שבעפולה, באותו הזמן היה אריה בעלי בטיסה במטוס הקרב שלו והפקידות בטייסת דיווחו על שהפך לאבא בזמן שהיה באוויר. באותה התקופה גרנו בשיכון משפחות בבסיס ולימדתי בבית ספר בעפולה. החיים בבסיס שבו חיינו היו חיים מאוד מעניינים ומיוחדים חיינו בתוך קהילה קטנה, תומכת, משתפת, עם הרגשת שותפות ואחריות של משפחה עם משפחה. אפשר לומר שזו הייתה מאין משפחה אחת גדולה. בתוך בסיס שקראנו  לו "שיכון" היה לנו שק"ם, היה לנו בית קולנוע שהיה בעצם של הבסיס. "הבלויים" והטיולים היו אופיניים רק במקום כמו בבסיס לדוגמא: בשעות אחר הצהריים היינו הולכות (אני וקרן) ברגל לטייסת של בעלי ומלוות אותו הביתה בסוף יום העבודה. או כל אחר הצהריים היינו מבלים כלומר הילדים של השיכון עם האימהות ברחבה של טייסת קלה והכוונה היא מטוסים קלים כדוגמת מטוסי פייפרים.

כשסבא אריה קיבל תפקיד בבסיס חצרים עברנו דירה לחצרים שליד באר שבע מחצרים עברנו חזרה לרמת דוד כי סבא עבר לטוס במטוס מתקדם יותר. בין לבין נסענו בשליחות לארצות הברית כדי לקלוט מערכת סימולטור לחייל האוויר ברמת דוד גרנו כשש שנים, בהמשך עברנו להתגורר בעפולה, רעננה ומשם לתל מונד שם אנו גרים עד היום בשנים האלו נולדו עוד שני ילדים רון ורעות אחים של קרן.

חוויה שהשאירה רושם חזק

הרבה חוויות חווינו במהלך חיינו כחלק ממערך חיינו בצבא, אחת החוויות שהשאירו רושם חזק לאורך שנים הייתה מלחמת יום כיפור!.

הנכד יהלי בר נתן, מספר על הטיול המשותף לארצות הברית:

לסבא ולסבתא יש מנהג שבו לוקחים כל פעם נכד אחר לטיול ממושך ארוך שנמשך כמה שבועות כל נכד בוחר את המקום שאילו הוא רוצה. אני בחרתי לארצות הברית סבא וסבתא התלבטו אם לקחת אותי כשאני עוד לא בן 10, החשש היה שאתגעגע להורים כי הטיול הוא ארוך מאוד והארץ רחוקה. אני החלטתי שאני מספיק בוגר ואוכל לעמוד בגעגוע ובמרחק וכך היה. אני לא יודע מאיפה להתחיל כל כך  הרבה חוויות הרבה כיף התנסויות מקומות חדשים. סבא וסבתא הכינו תוכנית ומסלול מעוד מפורט. יצאנו משדה התעופה בן גוריון לעיר מיאמי הטיסה הייתה ממושכת (13שעות) כאשר נחתנו דוד שלי בא לקחת אותנו משדה התעופה אליהם הביתה. שהינו שם 4 ימים כדי לסגור את הג'ט-לג ולהתרגל לשעון ארצות הברית (הבדל השעות בין מיאמי לישראל הוא 7 שעות!!!!) משם סבא לקח רכב ונסענו לדיסני ווארלד שבאורלנדו. באורלנדו היינו  ב-nasa שם ראינו חלליות מעבורות יכולתי להיכנס לגעת לעבור מאחת לאחת לבדוק שזאת הייתה חוויה מאוד מרגשת. אחר כך היינו בדיסני ווארלד עם כל המתקנים המפחידים והמטורפים כמו הטיסה לחלל היה חשוך מפחיד ואז הטיסה הייתה עם נפילות של 90 מעלות. אני וסבא נהננו ולעומת זאת סבתא ממש לא!!!! היינו בתערוכת מטוסים עתיקים כגון: מפציץ ממלחמת העולם ה-2 ועוד הרבה מטוסים שאפשר לראות רק בתערוכה. זאת תערוכה שמתקיימת  פעם בשנה. במסגרת הטיול הגענו לסיאטל. שם פגשנו את דודתי ובני משפחתה טילנו מסביב לעיר הלכנו גם למולים (קניונים) בסיאטל הלכתי עם סבא לבקר במפעל boing, מפעל מטוסים שסבא טס במטוסי boing. שיא הטיול מבחינתי היה בניו יורק. השהייה בניו יורק תיזכר אצלי מאוד. הגודל, בניינים שאי אפשר לראות את הסוף שלהם, הצפיפות, הבניינים רבי הקומות והגדולים, בכול פינת רחוב הופעות או מופעים או סתם הפגנות. הרבה דוכני אוכל הרבה חניות צפיפות. מאוד אהבתי את ניו יורק המלון שבו השתכנו היה במרכז העיר ומתוך חלון החדר יכולתי להשקיף על חלק גדול מניו יורק שהיה נוף מרהיב. אחד הדברים שלא אשכח היה שהלכתי עם סבא להצגה "מלך האריות" של ברודווי.

באולם ההצגה ברודווי

הסתובבנו ביום וגם בלילה במקום שנקרא "time square" הלב של העיר ניו יורק מאות אלפים של תיירים מבקרים מדי יום מבקרים במקום

לזכרה של סבתא חנה

במהלך העבודה בקשר הרב דורי נפטרה סבתא רבתא שלי שאני יהלי הנין שלה.

סבתא רבתא שלי שקוראים לה חנה הייתה ראש שבט ל-5 דורות לסבתא רבתא חנה היו שלושה חימישים, שזו גאווה בפני עצמה סבתא הייתה אישה מיוחדת אישה חזקה מעניינת עם סיפור חיים מיוחד ומעניין סבתא נולדה בשנחאי שבסין הכירה את סבא התגיירה התחתנה חתונה יהודית כשרה ועלתה עם סבא לישראל.

לא קל היה לה לעבור לגור בישראל לעזוב ארץ שבה נולדה להגיע לארץ אחרת, שפה זרה ולא מוכרת תרבות שונה ומבחינת סבתא הכל אחר. ולמרות הכול הקימה עם סבא יוסף משפחה לתפארת גדולה וענפה עד-5 דורות.

קישור לסיפור אהבה בשנגחאי

קישור לסיפור משנגחאי לארץ ישראל

קישור למצגת באתר בית ספר "ניצני השרון"

הזוית האישית

יהלי: היה לי כיף מאוד עם סבתא שלי אני מצטער שהתקופה הזאת נגמרה.

סבתא: ניתנה לי הזדמנות נפלאה להיות צמודה אליך מדי שבוע, למדתי הרבה דברים עליך שהתאפשרו תודות לזמן שהיה נטו שלך ושלי. יהלי, אתה ילד מקסים מלא בנתינה ואהבה תבונה והומור.

מילון

ממזרון
שובבון ויודע להסתדר

ציטוטים

”אם לא תאכל איך תגדל?“