מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה בצל מלחמת ששת הימים

אני וסבא שמואל כשהייתי צעיר
סבא שמואל בצעירותו
העלייה מהודו

שמי שמואל, נולדתי בהודו בשנת 1954 ובשנת 1967 עליתי לארץ ישראל.

לפני שעליתי לארץ סבתי נתנה לי שרשרת לכבוד העלייה לארץ, בידיעה שאולי לא נראה אותה יותר. את העלייה עשינו בהפלגה באניית מעפילים. מזג האוויר היה חם, וכשהיינו בדרך למדינת ישראל מזג האוויר היה חם מהרגיל כיוון שעלינו לארץ בקיץ. כשהגענו לארץ קיבלו אותנו בשמחה ובששון, ושאלו איפה אנחנו רוצים להתגורר באשדוד או בתל אביב. אחרי מחשבות רבות אבי החליט שאנחנו נגור באשדוד.

כאשר הגענו לבית, הבית היה בדירת גן והוא היה גדול במיוחד, היו שני חדרי אמבטיה וארבעה חדרי שינה ומרפסת גדולה. את רוב הזמן שלנו העברנו בדיבורים עם המשפחה במרפסת.

עוד לא עברו חודשיים וכבר פרצה מלחמת ששת הימים. למזלנו אבי לא הלך למלחמה מפאת גילו המבוגר. במהלך המלחמה התפללנו שהחיילים ששומרים על הארץ יחזרו בשלום. לאחר המלחמה, ברחובות היו ששון ושמחה על כך שניצחנו במלחמה. כולם רקדו, שתו וערכו ארוחה חגיגית.

כשהייתי בן 17, מנחם בגין, בכבודו ובעצמו, הרצה הרצאות בבית הספר שלי, על המלחמה, וזה היה מאוד מרתק. כל בית הספר שמח על כך שמנחם בגין הגיע והרצה בבית סיפרנו, אפילו הספקתי ללחוץ לו את היד, היום המאושר בחיי.

מכתב מיוחד:

בן דוד שלי שלח אליי מכתב, שהגיע מהודו ונשלח אליי לישראל. המכתב נכתב בשנת 2005, בספטמבר, אך המכתב לא נמצא ברשותי.

המכתב נשלח אליי כדי לחדש את הקשרים עם בן דודי. בן דודי איחל במכתב חג שמח לכל המשפחה.

באותה תקופה, הייתה מלחמה נגד המצרים (מלחמת ההתשה). האווירה הייתה סוערת במיוחד. סבא שלי היה היחיד שעבד וכל השאר לא עבדו, ובכל זאת התגברו על הקשיים.

המכתב נכתב בבית של בן דוד שלי. המכתב נכתב על גלויה, בן דוד שלי השתמש בעט. כי היה קושי כלכלי בהודו באותו זמן.

האיחולים המיוחדים שהיו במכתב:

1. שנה טובה לבן לדודי.

2."בן דודי שמואל אנו מאוד מתגעגעים אליך".

3. אני מתגעגע אל בן דודי שלא ראיתי הרבה זמן.

הזוית האישית

הסיפור תועד  במסגרת תוכנית שרשים והקשר הרב דורי בכיתה ז, בביה"ס מקיף יא באשדוד

מילון

מלחמת ההתשה
הייתה מלחמה בין ישראל לבין מצרים, שהחלה ב-11 ביוני 1967 ונמשכה עד 7 באוגוסט 1970, מועד שבו הסכימו הצדדים על הפסקת אש שנכנסה לתוקף למחרת.

ציטוטים

”מנחם בגין בכבודו ובעצמו עשה הרצאות בבית הספר שלי על המלחמה ... הספקתי ללחוץ לו את היד, היום המאושר בחיי.“