מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה ארצה מבגדאד

אהבה ללא גבולות
סבתא יהודית בת שבע -בגדד
אין דבר העומד בפני הרצון

אני יהודית מועלם, למשפחת אברהם, סבתא של נתלי בורסטין.

נולדתי בעיראק בשנת 1944 לאימי ויולט ולאבי יעקב ז"ל.

היינו משפחה מאוד אמידה, חיינו ברווחה רבה, בבית פרטי עם אומנת ומשרתת. למדתי בבית ספר אנגלי פרטי, עם הסעה מהבית לבית הספר וחזרה.

היו לנו חיים טובים ושלווים, חיי רווחה עד שהתחילו להציק ליהודים בבגדאד. ביצעו מעצרים ללא סיבה ועם קום מדינת ישראל החיים הפכו לבלתי נסבלים. היהודים נרדפו על ידי המוסלמים, רכושם נבזז והם עונו ונרדפו ללא סיבה. על הרקע הזה החלה העלייה של היהודים לישראל.

בשנת 1951 עלינו לארץ ישראל בטיסה. העליה היתה מאוד קשה. השלטון בבגדאד הקפיא את כל הרכוש של היהודים וכל משפחה שעזבה ועלתה לארץ עלתה בעוני רב. המוסלמים השתלטו על בתי היהודים שנותרו מאחור ועל כל רכושם. הם לא הסתפקו בזאת, וגם בשדה התעופה בבגדאד הם החרימו כסף מזומן, תכשיטים ותעודות ביציאה מעיראק. אני זוכרת שתלשו לאימי שרשרת זהב מהצוואר ואת מרבית תכולת המזוודה שלה בזזו. כמו כן, החרימו תעודות ומסמכים וכל תיעוד של רכוש ועסקים.

הקליטה בארץ היתה קשה מאוד והמעבר היה חד מאוד. משאיות המתינו בשדה התעופה לוד ולקחו את העולים כמו צאן למעברות, לאוהלים שהתנופפו ברוח וקרסו בגשמים על יושביהם, שאך לפני יום עזבו בתים חמים עם משרתים ומטפלות לילדים.

המעבר היה בלתי נסבל וקשה מלהכיל.

למשפחתי התמזל המזל מכיוון שהדודים שלי עלו לארץ לפנינו, הם הגיעו לרמת גן וקנו דירה משלהם. הם אספו אותנו משדה התעופה כך שלא עלינו על המשאית שהיתה אמורה לקחת אותנו למעברה להיזרק באיזה אוהל בד רעוע.

מייד עם הגעתנו לבית סבתי ברמת גן מצאו בשבילי בית ספר. קראו לו בית ספר "הגבעה" שם למדתי עד כיתה ה'. כבר בהתחלה כשהגעתי לכיתה, המורה הציעה לבחור לי שם חדש בעברית. היו שתי אפשרויות וילדי הכיתה עשו הצבעה בין איריס לבין יהודית. ומאז שמי העברי הוא יהודית. בכיתה ו' עברתי לבית ספר "גאולים". בינתיים אבי הצליח להעביר כסף מעיראק לאנגליה באמצעות חברים וכך רכש עבורנו דירה ברמת גן.

בסיום בית הספר העממי המשכתי לתיכון בגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב, וכך עשיתי את דרכי כל בוקר באוטובוס מרמת גן לתל אביב, במשך ארבע שנים.

בסיום התיכון לא התגייסתי לצבא מטעמים דתיים. לא היה מקובל ש"בת" תצא מהבית ללא חתונה.

במהלך השנים מצאתי עבודה בבנק וגם הכירו לי את בעלי לעתיד, יוסף, שגם משפחתו עלתה מבגדאד באותה שנה כמוני. הם עלו לארץ הורים עם שבעה ילדים. שלא כמונו, להם לא היה כסף והם הוסעו למעברה בסירקין וחיו שם בצריף רעוע במעברה במשך עשר שנים. יוסף היה הבן הבכור ולאחר נטישת האב, הוא נותר לשאת בנטל כלכלת המשפחה. למרות התנאים המחפירים וחסרי הרחמים, הצליח יוסף לממן השכלה גבוהה לאחיו וגם לרכוש דירה לאימו. כיום יש לו שלושה אחים שהם פרופסורים, בתחומי המדעים וההנדסה, אחות שפרשה לגמלאות לאחר קריירת הוראה מפוארת ושני אחים שהם רואי חשבון בכירים, כולם נשואים ובעלי משפחות שמחות משל עצמם.

לי ולבעלי יוסף יש שלוש בנות: הבכורה, אמא של נתלי, היא דוקטור במדעים, השנייה כלכלנית והשלישית עורכת דין במשרד גדול. גם הן הקימו משפחות משלהן ולמזלנו כולנו גרים באזור המרכז. אנחנו נפגשים לקידוש בימי שישי ובחגי ישראל.

פסח הוא החג הכי מסורתי אצלנו, אנחנו קוראים את ההגדה כולה בעברית וגם בעיראקית, שזה הניב המקומי של יהודי בגדאד. את ההגדה בעיראקית הצלחנו להבריח מעיראק ועשינו ממנה מספר עותקים. שירי ההגדה עם המנגינות הייחודיות מלווים את הבנות שלי ואת בני הדודים שלהן כבר שנים רבות.

הזוית האישית

יהודית: הקשר הרב דורי – התכנית מדגישה את חשיבות העבר למען דור העתיד.

מילון

מעברה
מַעְבָּרָה, או בשם הרשמי "יישוב קליטה", היו יישובים זמניים, אשר התקיימו במדינת ישראל בשנות ה-50. את הרעיון להקים מעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה.(ויקיפדיה)

ציטוטים

”אין דבר העומד בפני הרצון“