מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הסיפור של רחל סיידון

עם הדר נכדתי ושירי כלתי במפגש הסיום
בסיור למוזיאון "אנו"
התאקלמות בארץ ישראל שלאחר השואה

שמי רחל סיידון

אני ילידת פולין, עליתי לארץ בשנת 1956, בעלי יליד מצרים ועלה לארץ בגיל שנתיים בשנת 1948.

ההורים שלי נולדו בפולין, פרומה הוהנשטיין (סבתא רבתא של הדר), נולדה בעיר קולומיה גליציה, חלק מאוקראינה אשר עבר לרוסיה.

סבתא רבתא פרומה הוהנשטיין וסבא רבא אברהם פיאצסטי

בפולין לאחר החתונה והלידה הראשונה

כאשר הגרמנים נכנסו לפולין הם ברחו לרוסיה. אביה ואחיה הגדול נלקחו לעבודות כפייה ומאז הם נעלמו ולא ראו אותם יותר. האימא והאחים הקטנים המשיכו לנדוד בבריחתם על גבי עגלה. בדרכם מידי פעם עצרו ועבדו בשדות בשביל לקבל מעט אוכל כדי לשרוד.

סבא אברהם פיאצסטי – בצבא הרוסי

בהמשך נדודיהם האימא נפטרה מרעב, והילדים המשיכו לנדוד לבדם עד שהגיעו אליהם אנשים שלקחו את הילדים הקטנים לבית יתומים בצרפת. אמי ואחותה נשארו לבדן, הן נלקחו לפולין לקיבוץ שהקימו שם חברי הקבוצה הציונית.

אחות של אימא שלי החליטה שהיא עולה לארץ ואמי נשארה לגור בקיבוץ שבפולין, שם הכירה את אבי. לאחר המלחמה הם התחתנו ונולדו להם שלושה ילדים, לאחר מכן עלו ארצה.

סבתא רבתא של הדר. בתמונה קבוצת יתומים ויתומות בקיבוץ, לאחר המלחמה

סבא אברהם פיאצסטי – לאחר שברח מהצבא הרוסי והצטרף לפרטיזנים בפולין.

אבא שלי נולד בלוג', גם מצד זה של המשפחה כולם נספו בתקופת השואה. משמונה אחים הוא נותר לבדו. הוא גדל במשפחה דתית מאוד, אביו הדליק נרות חנוכה על החלון ואז באו הגרמנים, לקחו אותו וירו בו. את המשפחה לקחו לגטו. אבי ובן דודו הצליחו לברוח מהגטו לפני שתפשו אותם והצטרפו לצבא הפולני ואחר כך לפרטיזנים. גם אבי הגיע לקיבוץ בפולין לעיר ירוצלב, שם הכיר את אמי. הם התחתנו ונולדו להם שלושה ילדים ובהמשך עלו לארץ.

בארץ, אבי שרת בצבא ועבד בכמה עבודות עד שקיבל עבודה קבועה ב"מחלבות טרה". כשעלינו לארץ הגענו ל"מורשה", אבי עבד קשה מאוד. גרנו כארבע שנים ללא חשמל והיו לנו תלושים לחלב ולחמאה וכל מיני מוצרים קיומיים שהיינו צריכים. למרות כל זאת והתנאים הקשים בהם חיינו הם העניקו לנו הכל, כל מה שיכלו לתת בימים ההם.

למדתי בבית ספר יסודי עד כיתה ח' (ביה"ס ממלכתי ג') ולאחר מכן למדתי בתיכון. במשך שנתיים למדתי תפירה וכך בגיל 16 התחלתי לעבוד על מנת לעזור להורים. הילדות שלי הייתה יפה וחופשייה, היינו משחקים בחוץ ולא פחדנו מכלום.

שבתאי בעלי, עלה ממצרים עם ההורים ועם אחיו, בארץ נולדה לו אחות. תחילה הגיעו למעברה בחדרה ומכיוון שחמותי לא רצתה להישאר שם העבירו אותם לרמת השרון. חמי החל לעבוד  בחקלאות, במצרים היה לו מוסך לתיקון מכוניות.

ההורים של בעלי – סבתא רבתא קטי נולדה במצרים, הסבא שלה היה יורד ים מטורקיה וסבא רבא דוד עלה מרוסיה למצרים שם הם הכירו. נולדו להם שני בנים ובת. כשהיו הפרעות במצרים הם שטו בים, חלק מהאנשים ירדו מהאנייה בדרך, באיטליה ובצרפת והם רצו להגיע לישראל. כשהגיעו לארץ הם התמקמו במעברה ולאחר מכן לקחו אותם לרמת השרון לעבוד בחקלאות עד שהכל התחיל להסתדר. חמי עבד בהמשך כחרט בברזל בחברה הגדולה – "חמת" והכל היה בסדר.

את בעלי שבתאי הכרתי כי הוא היה חבר של אחי. התחתנתי בגיל 20 והוא היה בן 24. נולדו לנו שלושה ילדים: דודי, טלי ואושרת. אנחנו סבא וסבתא לשמונה נכדים ונכדות.

דודי התחתן עם שירי ונולדו להם שלושה ילדים: ליאור, ענבר והדר, שבזכותה הגעתי לתכנית הקשר הרב דורי ויחד תיעדנו את סיפורי. טלי התחתנה עם אלון ונולדו להם: עמית ונועה. אושרת התחתנה עם גיל ונולדו להם: מאיה ומיקה התאומות ויהונתן.

הזוית האישית

סבתא רחל: החוויה שלי הייתה טובה. כשהייתי קרובה לנכדה שלי והיא שאלה אותי כל מיני שאלות, זה גרם לי להיזכר בכל מיני דברים שחשבתי שכבר שכחתי. היה לי מאוד נעים עם כולם, עם המורה הנחמדה אורלי בנישתי, שהעבירה את כל החוויה מאוד מאוד בנועם !! תודה !

הנכדה הדר: נהניתי מאוד לבלות עם סבתא ולהקשיב לתשובות שלה לשאלות ששאלתי אותה, היה לי כיף עם החברות מבית הספר וכיף להכיר את הסבתות והמשפחות שלהן.

מילון

מעברה
יישוב קליטה

ציטוטים

”הכי משמח אותנו כשכל המשפחה נפגשת לארוחה משפחתית“