מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הסיפור של סבתא שולה בצל התפתחות מדינת ישראל

סבתא והגר
סבתא עם שלושת הבנים
ילדות בבאר טוביה, חינוך בכדורי, צבא בנחל, בניית משפחה באילת ומעבר לרחובות
תקופת הילדות
סבתא נולדה ב-12.9.1937, במושב באר טוביה, שהיה בדרום הרחוק של ארץ ישראל פלסטינה. הבית בו גדלה היה בית קטן, ממוקם במרכז המושב, מול בית העם. בבית היו שני חדרים ועוד פינת אוכל, מטבח ומקלחת קטנה. השירותים היו בחוץ, ובלילות השתמשו בסיר לילה אם היה צריך. למרות זאת, זה היה בית מחבק, מנשק ומאוד אוהב. סבא וסבתה רבה, וולטר ולוטה, עבדו במשק החקלאי משעות הבוקר המוקדמות ועד הערב. "כשהייתי קטנה חשבתי שהוריי אף פעם לא ישנים, מכיוון שבבוקר, כשקמתי הם כבר עבדו במשק, ובערב כששכבתי לישון הם עדיין היו עסוקים ולא ראיתי אותם ישנים." שפת הדיבור בבית הייתה גרמנית כי ההורים של סבתא עלו מגרמניה בשנת 1935. לסבתא יש אח ואחות צעירים ממנה ובילדותם הם חלקו בחדר אחד.
הלימודים בילדות ובתקופת הנעורים
סבתא למדה בגן הילדים ובבית הספר שנקרא בית החינוך המשותף באר-טוביה וכפר ורבורג. לבית הספר שהיה ממוקם בבאר טוביה הלכו ברגל בשבילי עפר שהפכו לבוץ דביק בחורף. "היינו הולכים עם שקית שבתוכה היו נעלי בית. כשהגענו לבית הספר, החלפנו לנעלי הבית."  בית הספר זכור לסבתא כמקום נעים, מקבל ותומך. היו להם מורים ומורות שעלו לארץ ממזרח אירופה ממרכזי תרבות יהודית כמו אודסה ווילנה. בבית הספר בבאר טוביה למדו רק עד כתה י'. בכתה י' עברה סבתא ללמוד בבית ספר החקלאי כדורי שליד הר התבור. שלושת השנים בכדורי היו מאוד משמעותיות בעיצוב האישיות שלה. אחרי כדורי היא התגייסה לצבא לנח"ל, לגרעין של בני המושבים שהקים את היאחזות דקל.
 
אירועים חשובים בארץ בתקופת הילדות
התקופה הייתה תקופת המנדט בארץ ישראל. בקרבת באר טוביה היו שני מחנות צבא בריטים והנוכחות של החיילים הבריטים הייתה משמעותית בחיים של הכפר. בשנת 1947 הגיעו אניות מעפילים לחופים של ניצנים וכשהגיעה האוניה- שבתאי לוזינסקי, התנדבו חברים מבאר טוביה להוריד את המעפילים מן האוניה. סבא וולטר היה בין המתנדבים ונתפס על ידי הבריטים שלא אפשרו למעפילים להכנס לארץ. יחד איתם הוא הובל לקפריסין ובמשך כעשרה ימים לא ידענו היכן הוא. לאחר שלושה שבועות בקפריסין הוא הוחזר לארץ ביחד עם עוד אנשים שעברו מבחנים על ידי הבריטים. האירוע הזה היה מאוד טראומתי לסבתא שלי. "אירוע חשוב בילדותי היה הכרזת המדינה. ב29 לנובמבר 1947, הכריזו באומות המאוחדות על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל והשמחה בארץ הייתה גדולה ומרשימה." במלחמת העצמאות הפגיזו המצרים את באר טוביה וכל הילדים פונו מן המושב למרכז הארץ.
סבא איציק וההיכרות עם סבתא שולה
סבא איציק נולד ב-21.7 1936 בבודפשט בהונגריה. הוא חווה את מלחמת העולם השניה בבודפשט, ברח משם באופן בלתי חוקי, עלה לארץ, לבד, ב1949 ונשלח על ידי עלית הנוער לקיבוץ דגניה א'. סבא וסבתא הכירו בצבא. סבא שירת בצנחנים בגדוד 890, השתתף בכל פעולות התגמול וצנח במיתלה במבצע סיני ב29 לאוקטובר 1956. סבתא שירתה בנחל והייתה ממקימי היאחזות דקל, מול רפיח בתקופה שלפני מבצע סיני. היא עבדה בקשר והטלפון היחידי שפעל בהיאחזות היה אל יחידת הקשר של הצנחנים שהיו פרוסים באזור רפיח. הקשר שהיה בצד השני היה סבא איציק (סמל קשר של הגדוד). במשך שבוע דיברו סבא וסבתא הרבה בטלפון ובסופו של דבר החליטו להפגש ובהמשך להתחתן. ביום ההולדת ה20 של סבתא הם התחתנו, לאחר שההורים של סבא הצליחו לעלות לארץ מבודפשט אחרי 8 שנים של ניתוק בינם לבין בנם היחיד- סבא.
המשפחה באילת מתרחבת ומשם עוברת לרחובות
3 שנים לאחר החתונה והחיים המשותפים בדגניה א' החליטו סבא וסבתא שלי לעבור לגור ולחיות באילת וגם ההורים של סבא (אנוש ומיקלוש) עברו יחד איתם לאילת. זה היה בשנת 1960 כשאילת הייתה קטנה ורחוקה. סבתא הייתה מורה בבית הספר היסודי היחידי שהיה אז באילת וסבא עבד בחברת החשמל. סבא וסבתא גרו באילת 14 שנים, שם נולדו שלושת בניהם: עומר (1964), ינון- אבא (1966), מעוז (1970). ב1974 משפחת דקל עברה לקרית ההגנה ברחובות. סבא וסבתא למדו באוניברסיטה, עבדו בבית הספר ובחברת החשמל וגידלו שלושה בנים. סבתא למדה יעוץ חינוכי באוניברסיטת בר אילן ועבדה כ40 שנה במערכת החינוך. בגיל 62 היא יצאה לגמלאות.
העבודה של סבתא
אחרי שסבא וסבתא נישאו, הם גרו בדגניה א' 3 שנים שבמהלכן סבתא למדה הוראה בסמינר הקיבוצים אורנים שבטבעון. היא גרה שם בפנימיה ורק בסופי שבוע הגיעה לדגניה. בשנת 1960 עברו סבא וסבתא לגור באילת וסבתא עבדה בבית הספר כמורה ומחנכת. סבתא עבדה בבית הספר באילת, ביסודי ובחטיבת הביניים במשך 14 שנים. בשנת 1974 עברה המשפחה לגור ברחובות וסבתא עבדה במשך 5 שנים בבית הספר החקלאי נחלת יהודה שליד ראשון לציון. לאחר מכן היא עברה לעבוד ברחובות בחטיבת ביניים ברזילי ובתיכון טכנולוגי אורט. בשנת 1974 סבתא התחילה ללמוד באוניברסיטת בר אילן יעוץ חינוכי וקרימינולוגיה ועד 1999 הייתה יועצת חינוכית בנוסף לעבודתה כמורה. סבתא למדה גם הדרכה של מורים בנושא שיפור תהליכי למידה וכישורי חיים וכמו כן למדה במכון אדלר הנחיה של קבוצות הורים. בשנת 1999 אחרי כמעט 40 שנות עבודה פרשה סבתא לגמלאות.
 
סבתא היום
היום סבתא מתנדבת בשי"ל (שירות יעוץ לאזרח), עוזרת לילדים ולנכדים, שומעת הרצאות ולומדת גרמנית על מנת לא לשכוח את השפה (לא נשארו אנשים במשפחה שאפשר לדבר איתם בגרמנית). סבתא מטיילת בארץ ובעולם ומשתדלת ליהנות מהחיים. המסגרת המשפחתית, משפחת דקל התרחבה ומונה כיום 14 נפשות (ועוד 1 בדרך). המשפחה המורחבת נפגשת לעיתים קרובות לארוחות משפחתיות וגם חוגגים ביחד את חגי ישראל וימי הולדת.
הסרטון של שולה והגר

מילון

מעפילים
יהודים ניצולי שואה שרצו לעלות לארץ ישראל, הבריטים ששלטו בארץ לא נתנו להם לעלות לארץ והם ניסו לעלות באופן בלתי חוקי באוניות שהפליגו מאירופה לארץ ישראל.המעפילים נתפסו על ידי הבריטים ונשלחו למחנות בקפריסין.

ציטוטים

”בדוגמה אישית, הייתי שותפה לבניה והתפתחות מדינת ישראל“