מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הסיפור של סבי נפתלי גלבוע

סבי בצעירותו
סבא הוא הילד הקטן בצד הכי ימני, עם משפחתו
החיים כבן בכור והעלייה לארץ

שם החיבה של סבא הוא נפי. שם המשפחה המקורי של סבי הוא גָרְבָוִוִי. סבא שלי נולד בעיראק בעיר מוֹסוּל בשנת 1938 לאם שקראו לה צדיקה ולאב שקראו לו כדורי.

לסבא שלי היו חמישה אחים ואחיות, שני אחים וארבע אחיות. הוא (סבא שלי) האח השני הכי גדול מבין האחים. הוא נחשב אחר כך לאח הכי גדול בגלל שלאח הבכור קרתה תאונה, דודה של סבא שלי שמה אותו על הכתף הפילה אותו על הראש. מכיוון שהוא נפטר זה היה הרגע הכי משמעותי בחייו של סבי – מלהיות האח הרביעי הוא נהפך לאח הבכור.

לסבא שלי היה יחס מיוחד מפני שהוא היה הבן הבכור והוא היה צריך לפרנס את המשפחה, מכיוון שאבא שלו חלה ואחרי שנה וחצי נפטר בגיל מאוד מאוד צעיר, בשנת 1959 כשהיה בגיל שלושים ושש, הוא השאיר אחריו אישה בת שלושים וחמש עם שישה ילדים, הילדה הקטנה הייתה בת חצי שנה בלבד,  סבא שלי היה בן שתים עשרה כשאביו נפטר. לאימא של סבא שלי היה מאוד מאוד קשה לשמור לבד על שישה ילדים אז היא לקחה מטפלת שתשמור עליו, היא הייתה ערביה, ובנוסף לכך גם הייתה נכה.

משפחתו של סבא

לאחר מלחמת השחרור באו לעיר מוסול פליטים יהודים מישראל והציקו ליהודי עיראק (ולסבא שלי). בזמן המלחמה הייתה מחתרת חשאית של היהודים שהתחילה להגיד שצריך את כל יהודי עיראק להעלות לישראל. הממשלה העיראקית במוסול לקחה ליהודים את כול הרכוש, את התכשיטים, את הכסף בבנק, את הבתים ואפילו את החנויות. לאבא של סבא שלי הייתה חנות ולקחו לו גם אותה עם כל הסחורה.

בגלל שקיללו את היהודים ולקחו להם את הרכוש, המשפחה של סבא שלי העדיפה לעלות ארצה לישראל. את כל הרהיטים הם מכרו ולקחו מעט  בגדים וממוסול הם נסעו לבגדאד וגם עם הסבתא. כל המשפחה ישנה בבית הכנסת. כשהגיע התור שלהם לעלות למטוס, בגלל שסבא שלי עוד לא היה בן שלוש עשרה הוא לא ידע לקרוא  קדיש, אז הרב אמר לקרוא בבית כנסת מהר קדיש ואח של אימא שלו כתב לו את הכל במחברת. לאחר שעשו את הקדיש הם עלו למטוס ועלו ארצה.

סבא שלי פרנס את משפחתו בישראל ועבד כחקלאי. שילמו לו בלירות, כל יום שמונה שעות עבור לירה אחת. אחרי שישה חודשים הלך לעבוד בנגריה והכין לרוב קלמרים מעץ. כל המשפחה הגיעה לאוהלים במעברת עין שמר ושם הם ישנו, היה שם מטבח קטן שבו האימא בישלה ושש מיטות מברזל. אחרי כמה חודשים הם היו אמורים לעבור למקום קבע, הם עברו להרצליה.

בהרצליה היה צריף קטן מעץ שהיה מכוסה בבד של האוהלים מפני הגשם. היו שם גם כמה מיטות לכל אחד ומטבחון. השירותים היו למעלה יותר בהמשך הגבעה. המאכל האהוב יותר שאמו הכינה היה קובה. מכיוון שסבא שלי רצה גם ללמוד אבל היה צריך גם לעבוד הוא הלך לבית ספר ערב ששם לומדים נערים עובדים. הוא למד משעה שש בערב עד שעה תשע. סבי למד בבית ספר ברנר.

סבי עומד ליד המורה בכיתתו

סבי התגייס לצבא בשנת 1955 בהיות בן שבע עשרה.

הזוית האישית

דניאל: בזכות תכנית זו, למדתי הרבה יותר על סבא שלי ועל העבר שלו. היה לי מאוד כיף לשמוע אותו מספר את הסיפורים שלו. אני מאחל לנו שנמשיך לבלות ביחד ושייהנה מהחיים ככל שאפשר. תודה רבה על סיפורך המרתק, סבא.

מילון

לירה
לירה זה מטבע שמשתמשים בו בעיראק . מקור השם לירה - ליברה אחת של כסף טהור.

מוֹסוּל
(בערבית: الموصل), עיר בצפון עיראק ובירת מחוז נינוה. העיר משתרעת על שני עברי נהר החידקל ובה חמישה גשרים המחברים בין שני עבריו. העיר נמצאת כ-396 קילומטרים צפון-מערבית לבגדאד. במשך שנים הייתה מוסול מרכז לייצור הבד מוסלין. מוצר אחר שהעיר הצטיינה בייצורו היה שיש. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”פטירתו של אחיו הייתה הרגע הכי משמעותי בחייו של סבי – מלהיות האח הרביעי הוא נהפך לאח הבכור“