מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הסיפור של סבא שאול גולן

תמונה של ליהי עם סבא
להחליף לתמונה של סבא היום - סבא שאול
המשפחה, השירות הצבאי והאהבה לטבע

סבא שאול גולן לבית משפחת מדר, נולד בישראל, בתאריך 15 ליולי בשנת 1954. בן שמיני מבין 14 אחים. הוריו של סבא נולדו בעדן שבתימן ועלו לארץ בשנת 1942. אביו של סבא, הוא סבא ניסים מדר, היה נוטר בצבא הבריטי. אמו של סבא, היא סבתא שולה לבית משפחת בן זאב (1922-2012), הייתה מינקת והייתה מניקה את ילדי השכונה שהאימהות שלהם לא יכלו להניק אותם.

סבא ניסים וסבתא שולה

סבתו של סבא, סבתא מרים, אימא של סבתא שולה, נולדה בארץ אחרת והוריה לא היו תימנים, אלא היגרו לעדן. סבתא מירי לא זוכרת מאיפה, או באיזה שפה הם דיברו, היא רק זוכרת שהעירו אותה בלילה ולקחו אותה למקום אחר. סבתא מירי הייתה יפה מאד, בהירת עור, שיער בהיר, עיניים כחולות (ונמשים).

סבתא מירי

מספרים, שלבעל הראשון של סבתא מירי (אבא של סבתא שולה) קראו בן זאב, כי יום אחד הוא הלך לאיבוד בתימן, ולהקה של זאבים מצאה אותו והביאה אותו למשפחה שלו, מאז קראו לו בן זאב.

סבא של אבא היה קדר בתימן ומכאן השם מדר. למעשה סבא של אבא (יהודה שמו) היה לבית משפחת חסן. לאימא של סבא ניסים קראו מרים.

סבא יהודה וסבתא מרים

סבא יהודה וסבא ניסים היו ממקימי עין יעקב. הם גרו באוהלים ורק לאחר מכן הקימו צריפים כבתי קבע.

לסבא שאול עוד 13 אחים: חיים, שרה, אורי (ז"ל), אורה, ישראל, אסתר (ז"ל), אסתר (עדי), נחמה, יגאל (ז"ל), רינה, עופרה, אליצור (ז"ל), מרים (מירל'ה). מתוכם חיים ושרה נולדו בתימן ועלו בגיל צעיר ארצה.

עץ המשפחה

מימין: סבא עם ההורים שלו וחלק מהאחים הכי בהיר מצד ימין, משמאל: סבא בצד השמאלי של התמונה

כשסבא נולד, האחים הגדולים כבר היו בני נוער ותמיד היו מטפלים בו יפה ולימדו אותו לשחק כדורגל. לסבא יש חבר טוב, פסח שמע, איתו גדל מאז הילדות, הם הלכו ביחד לבית הספר והם חברים בלב ובנפש עד היום. סבא מספר שהייתה לו ילדות יפה, בגלל שסבא ניסים היה בצבא הבריטי תמיד היה להם בגדים יפים אירופאים, והם היו הולכים לים וקוטפים פלפלים בשדות. הם היו משפחה של חקלאים וגידלו את כל הירקות. סבא למד בבית הספר שבזי באבן יהודה ולאחר מכן בבית ספר נעורים, שם למד את המקצוע מסגרות.

מימין: סבא שאול בילדותו, משמאל: סבא בכיתה א', השישי מימין

סבא ניסים היה הראשון שהביא את הגת (המאכל התימני) לארץ והיה לו חממות שבהן גידל גת ומכר לאנשים שהגיעו ממטולה ועד אילת לקנות גת. כל האחים של סבא שאול והילדים שלהם עבדו ב"גת" כולל אימא שלי והאחים שלה, כולם עברו הכשרה חקלאית בלקטוף גת.

צבא

בצבא סבא היה בקורס מ"כים (מפקד כיתה) ואחר כך שלחו אותו לגולני. בגולני הוא שירת כנהג לוחם. סבא נלחם במלחמת יום הכיפורים: הם עלו לכבוש את החרמון ונפלה לידו פצצה, הם התהפכו עם הנגמ"ש. לא קרה כלום, הם התארגנו חזרה והמשיכו להילחם עד שכבשו את החרמון.

אחרי שנתיים וחצי שלחו את סבא לארצות הברית ללמוד בפורט סיל, מחנה יוקרתי של הצבא האמריקאי, שם הוא למד על מערכות טילים (לאנסים). בשלב זה גם החליף את שם משפחתו לגולן. סבא חזר לארץ והיה מפקד צוות במשך ארבע שנים. לאחר מכן סבא הלך לקורס רס"רים  (מפקדי משמעת) של גדוד 404 בתותחנים. אחרי שנתיים הוא עבר לחטיבת צנחנים, הוא היה שם רס"ר משמעת ומפקד מחנה.

אחרי עשר שנים, כשאימא שלי נולדה בינואר 1982, סבא עזב את הצבא. זמן קצר לאחר שסבא השתחרר פרצה מלחמת לבנון הראשונה וסבא גוייס למילואים. סבתא לא ידעה מה עם סבא כי לא היו טלפונים ותקשורת כמו היום, וסבתא כתבה לסבא מכתבים על אימא שלי: "שלי הקטנה כבר בת 6 חודשים, מתהפכת במיטה וצועקת דא דא דא" בהמשך במילואים סבא היה מ"פ מפקדה של הגדוד, בן היתר הוא היה מחליף מפקד מחנה בקתמ"ריה (קצין תותחנים ראשי). סבא השתתף גם במלחמת המפרץ בשנת 1991.

סבא בעת שירותו הצבאי

איך סבא וסבתא הכירו והולדת ילדים

לסבא יש חבר שהייתה לו להקה והוא היה מופיע בבתי מלון. אשתו של החבר הייתה חברה טובה של סבתא. אשתו של החבר אמרה לסבא שהוא חייב להכיר את סבתא. סבא, שחזר מהצבא עייף מאד, הגיע לבית של סבתא בפעם הראשונה, דפק בדלת ו…. הלך לישון… סבתא תקווה כמעט זרקה אותו מכל המדרגות. אבל סבא ביקש עוד הזדמנות, וסבתא התאהבה בו. סבא היה חתיך גבוה עם עיניים כחולות (כל הבנות רדפו אחריו). חצי שנה אחר כך סבא וסבתא התחנו ואחרי שנה נולדה אימא שלי, שלי (בתאריך 18.1.1982). סבא וסבתא גרו בנתניה בדירה שסבא אורי, אבא של אימא, נתן להם לגור בה. אחרי שנה וחצי הם חזרו לאבן יהודה וגרו בבית קטן סמוך לסבא ניסים וסבתא שולה, שם נולד אלעד, דוד שלי (בתאריך 12.5.1983). אחרי חמש שנים הם עברו שוב לנתניה שם נולדה אפרת, דודה שלי (בתאריך 14.10.1987). אימא שלי ואלעד בכו כל הזמן שהם רוצים לחזור לאבן יהודה וסבתא הבטיחה להם שהם יחזרו, וכך אחרי שנתיים הם חזרו לאבן יהודה ותמר, דודה שלי נולדה (בתאריך 24.4.1991). סבא וסבתא גרים עד היום באבן יהודה.

סבא וסבתא בחתונה שלהם

תעסוקה

אחרי שסבא השתחרר מהצבא הוא עבד במרכבים ובנה אוטובוסים בפתח תקווה במשך חמש שנים. לאחר מכן סבא עבר לעבוד ב"טבע". סבא עבד ב"טבע" במשך 31 שנה ועשה מגוון תפקידים בחברות בקבוצת "טבע", בין היתר, איש אחזקה באביק, מנהל אחזקה בווילנד (מפעל וטרינרי ליצור תרופות לבע"ח), עוזר מהנדס באביק, סגן מנהל לוגיסטיקה בטבע כפר סבא, בפרויקט הקופקסון שהייתה תרופה פורצת דרך לטרשת נפוצה. לאחר שש שנים הוא הלך ללמוד כימיה (במסגרת העבודה שלו ב"טבע") ועבד בפלנטקס נתניה, משם הוא יצא לפנסיה.

סבא מספר על אמי

כשאימא שלי הייתה בת 7 חודשים היא הייתה מדפדפת באלבום תמונות ואם היא הייתה לוקחת שני דפים, היא הייתה מחזירה אחד ולוקחת רק אחד. כשסבא חזר מהמלחמה (מלחמת לבנון הראשונה), סבא בא עם זקן ומדי צבא ובגלל זה אימא לא רצתה לבוא אליו. האלבום היה לידה והיא כל הזמן ראתה את התמונה שלו מגולח עם בגדים יפים – "This dada", היא הצביעה על התמונה, אחר כך הצביעה על סבא ואמרה "This not dada" ועשתה סימן "לא" עם האצבע. אחרי שהוא התקלח ואז היא ראתה את פניו, היא קפצה אליו וצעקה "דאדה דאדה" ולא רצתה לעזוב אותו. אימא דיברה רק אנגלית, וכשסבא היה לוקח אותה לסבתא שולה, אימא הייתה אומרת לה שהיא רוצה "BEANS", סבא היה צריך להסביר שאימא רוצה שעועית וג'חנון. אימא הייתה מאד מפונקת באוכל והייתה אוכלת רק כשסבא היה רוקד. יום אחד כשאימא הייתה קטנה היא רצתה אפרסקים באמצע החורף, וסבא נסע לחפש לה בכל מקום אפרסקים עד שמצא והביא לה.

סבא איתי (ליהי) ועם אמא

עוד קצת סיפורים מסבא

סבא וסבתא אהבו לטייל בארץ וכל שבת היו נוסעים לטייל. הבעל של אחות של אבא היה שוטר, והוא היה מקבל ניידת גדולה והיה מכניס את כל הילדים מאחורה – ככה היו נוסעים לטייל. סבא וסבתא מאד אוהבים גם את הים, והיום הם לוקחים אותנו הנכדים לטייל ולים בג'יפ של סבא.

סבא גם אוהב מאד מאכלים תימניים. פעם סבתא השאירה אותו עם הילדים והוא לא ידע מה להכין להם לארוחת הערב, אז סבא שינס מותניים והכין להם מרק תימני ולחוח, וככה אימא למדה להכין לחוח.

אני הנכדה הראשונה של סבא, אז פעם כשהייתי בת חצי שנה הייתי חולה, והשאירו את סבא לשמור עלי, ועשיתי קקי. סבא התקשר לאימא, ואימא הייתה בעבודה. אז סבא התקשר לסבתא וגם היא הייתה בעבודה. סבא ניסה גם את דודה שלי אפרת וגם היא הייתה בעבודה. מה עשה סבא? לקח מגבון, סתם את האף והחליף לי חיתול. ככה לימדתי את סבא איך להחליף חיתול בגיל חצי שנה.

סבא מטפח את האהבה שלו לאדמה ולחקלאות עד היום, יש לו גינה פורחת של פרחים, ירקות, פירות ועצים, ועכשיו הוא גם מטפח עם אימא את הגינה שלנו – הם יחד הקימו גינת ירק, שבה אנחנו הנכדים שותלים, מעשבים וקוטפים ירקות אורגנים מהגינה.

בסגר הקורנה הראשון בישראל היה מחסור בביצים. סבא הביא לנו ארבעה אפרוחים ושם אותם בלול תינוקות קטן. מאוחר יותר סבא בנה לנו לול של ממש. התרנגולות גדלו וככה יש לנו בביצים טריות כל יום.

סבא והטבע

היום לסבא יש עשרה נכדים ועוד שניים בדרך. אני הנכדה הבכורה שלו.

תמונה של סבא עם כל הילדים והנכדים

סבא מספר את סיפורו: 

הזוית האישית

ליהי: היה לי ממש כיף לעבוד עם סבא לשמוע את הסיפורים שלו וממש מעניין.

סבא שאול: נהנתי מאוד לעבוד עם הנכדה שלי, היה לי ממש כיף לשתף את ליהי בכל החוויות שעברתי בחיים – אם זה בילדות ואם זה בצבא ואחרי הצבא, ומאוד כיף לי שהם איתי בגן ירק.

מילון

רס"ר
רב סמל ראשון

לחוח
לַחוּח (בערבית: لحوح) הוא סוג של לאפה שמקורה בתימן, בסומליה ובג'יבוטי. היא פופולרית גם בישראל, אליה הובאה עם עלייתם לישראל של יהודי תימן. ללחוח מרקם ספוגי ולח והוא נאכל בדרך כלל עם מרק או חילבה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”מי שבישל בערב שבת יאכל בשבת “