מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הסיפור של יחיעם פנחס

אני סבא ובן דודי
סבא בחיל הים
ילדות בקיבוץ הגושרים וקורות חיים

שמי יחיעם פנחס, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, זהו סיפורי:

ההורים של סבא עלו מטורקיה בעליית הנוער לפני קום המדינה. האבא משה היה חבר קיבוץ גבעת חיים והתבקש לחנוך קבוצה חדשה של עולים שהיו בהכשרה בקיבוץ שפיים, שם הכיר את אסתר אשתו (אימא של סבא). לאחר הכרות קצרה הם התחתנו והחליטו להצטרף לגרעין של עולי טורקיה שאמור היה להקים את קיבוץ הגושרים בגליל העליון. לפני העלייה לקרקע הם עברו למחנה אוהלים בפרדס חנה. בדצמבר 1947 כרעה אימא של סבא ללדת, אך מכיוון שהבריטים, ששלטו בארץ באותה תקופה, הטילו עוצר – לא הורשה אביו של סבא ללוותה לבית החולים הסמוך. אמו הועלתה למשאית והגיעה לבית חולים הלל יפה בחדרה, שם נולד סבי.

הוחלט לקרוא לילד יחיעם על שמו של יחיעם וייץ מפקד ההגנה שנהרג בליל הגשרים בגליל המערבי. רוב הגשרים פוצצו באותו לילה וכך הצליחו לפרוץ את הדרך להציל את הגליל המערבי. קבוצת המייסדים עלו על הקרקע בספטמבר 1948 והתמקמו בישוב נחלים הנטוש שלידו החלו בהקמת קיבוץ הגושרים. סבא היה הבן הראשון של קיבוץ הגושרים

בעקבות זה שההורים שלו עלו, גם הסבא והסבתא והאחים והאחות הנוספים הגיעו לקיבוץ. בשנת 1952 החליטו ההורים של סבא לעזוב את הקיבוץ ולהתמקם בתל אביב, בשכונת תל ברוך. אבא של סבא משה שהיה מהנדס מכונות במקצועו ניסה למצוא עבודה מתאימה לכישוריו, אך בגלל המצב בארץ (תקופת הצנע) נאלץ לעבוד כנהג משאית וכפועל בניין. לאחר תקופה מסוימת מצא עבודה כמהנדס במפעל לקופסאות פח בפתח תקווה. בהמשך התקבל לעבוד במשרד הביטחון בנושא בניית שדות תעופה ובסיסים צבאיים משם עבר לתעשייה אווירית בלוד כמהנדס המפעל הראשון. בשנת 1956 (במבצע קדש) עברה המשפחה לגור בשכונת  מעוז אביב, שם גדל והתחנך. בשנת 1967 עברה המשפחה להתגורר בישוב עומר. בעקבות החלטת שר האוצר פנחס להקים מפעל של התעשייה האווירית בבאר שבע כדי לספק עבודה באזור הדרום, סבא רבא משה הקים וניהל את המפעל עד 1971. כשסבא רבא משה עזב את הקיבוץ והשתקע בשכונת תל ברוך בתל אביב בעקבות חברים שגרו שם, הציע אחד החברים למשה להיות שותף איתו במשאית. במשאית היה הפטיש ששימש לתחזוקה והגנה עצמית בפני הפדאיון (המחבלים). לימים עבר הפטיש לרשות סבא יחי.

ילדות בקיבוץ הגושרים

הילדות בקיבוץ הייתה מלאה חוויות, וגם לאחר שהמשפחה עזבה את הקיבוץ הם הגיעו בראש השנה ובפסח לחגוג עם המשפחה בקיבוץ. בכיתה ד' חזר סבא לקיבוץ הגושרים למשך שנה בעקבות מחלת השחפת של אמו. באותה תקופה בקיבוץ הילדים גדלו בבית הילדים ולא בבית ההורים כמקובל היום, בבית הילדים למדו ישנו וגדלו בנים ובנות ביחד וחלקו את כל החוויות יחדיו. אחר הצהריים הילדים היו באים לבית ההורים ובערב חזרו לבית הילדים. סבא התחנך בבית ספר יסודי אלחריזי בתל ברוך אשר בתל אביב והיה בצופים בשבט הנשיא, ולאחר מכן למד בתיכון מקצועי י"ד סינגלובסקי ביד אליהו. בשעות הפנאי שיחקו בעיקר משחקי רחוב כגון: חמש אבנים, מחבואים, דודס ועוד.

בגיל 16 סבא הקים להקת רוק ("הנמרים" ואחר כך "הלוחשים") כאשר סבא היה הסולן. הלהקה שרה שירי שנות השישים (זה היה בשנות השישים) כמו הביטלס, אלביס פרסלי, קליף ריצ'ארד הופיעה במועדונים ברחבי תל אביב וסביבתה. הלהקה התפרקה לאחר גיוס חבריה לצה"ל.

סבא התנדב לחיל הים לשירות בשייטת הצוללות (שייטת 7). השירות כלל שנת קבע והיה בבסיס חיל הים בחיפה. במסגרת קורס צוללן נשלחו לאנגליה (סבא ומי שהיה אתו) לאימונים בבסיס חיל הים הבריטי בפורטסמות'. הטיסה לאנגליה הייתה במטוס תובלה של חיל האוויר הישראלי. בדרך חזרה לארץ נקלעו לסופה מעל האלפים השוויצרים, ברק פגע במטוס וגרם לשריפת מכשירי הקשר ופתיחת דלתות המטען של המטוס. המטוס נאלץ לנחות נחיתת חירום בשדה התעופה הצבאי ברומא, איטליה. הייתה זו חוויה מאוד מפחידה שבה "אתה רואה את חייך חולפים כמו סרט" במספר שניות. השירות באותה תקופה היה בצוללות שנבנו במלחמת העולם השנייה, שנרכשו על ידי חיל הים הישראלי ושופצו באנגליה. באותה תקופה נעלמה הצוללת דקר עם 69 הלוחמים שהיו עליה ונמצאה טבועה בשנת 1999 ליד האי כרתים.

השירות היה מלא חוויות, מאתגר ומאוד מגבש, ועד היום יש קשר מאוד חזק בין סבא לבין החברים ששירתו עמו. לאחר שלוש וחצי שנות שירות השתחרר סבא ויצא לחיים האזרחיים. במשך השנים שלאחר מכן נקרא סבא לשירות מילואים מדי שנה, כולל שירות בסיירת הימית בכלי שיט שנקרא "דבור".

בשנת 1978 הצטרף סבא למפעל תעשייה אווירית בבאר שבע שם יוצרו באותה עת ספינות סיור מדגם "דבור" עבור חיל הים הישראלי וחילות ים אחרים. בגלל הרקע של סבא בחיל הים הוטל עליו לרכז את נושא בניית המערכות המכניות בתוך הספינה (מערכות הנע) התפקיד כלל ניסויי ים באילת או באשדוד, הדרכות ומסירת הספינות ללקוח. כעבור כשנה הוחלט לפתח ספינה חדשה, גדולה ומהירה יותר שנקראה "דבורה". תהליך הפיתוח היה מאתגר ומעניין ובסופו של דבר הוקם קו יצור לאספקת ספינות עבור לקוחות רבים ברחבי העולם. סבא מונה לתפקיד מנהל היצור במפעל, במסגרת התפקיד היה אחראי על יצור ספינות, רכבים משוריינים ומערכות שונות. התפקיד כלל הדרכה ומסירה של ספינות ומערכות שונות ללקוחות ברחבי העולם וכך גילה סבא ארצות חדשות, תרבויות אחרות ורכש חברים וקשרים במדינות מעבר לים כמו סרילנקה, הודו, אוסטרליה ועוד.

במסגרת העבודה עבד סבא בג'ונגלים ובמקומות נידחים שבהם היו עימותים ופיגועים של מחתרות ולא פעם היה חשוף לסכנות. בסוף שנות השמונים עבר סבא לתפקיד מנהל שיווק והיה אחראי על הבאת חוזים ליצור ספינות, רכבים משוריינים ומערכות לפריצת שדות מוקשים, התפקיד חייב נסיעות לעיתים תכופות לחו"ל ופתיחת שווקים חדשים ברחבי העולם. בסוף שנות התשעים התמנה סבא לתפקיד סגן ראש מנהל ים ותחבורה, המנהל היה אחראי ליצור ספינות ורכבות עבור רכבת ישראל. התפקיד כלל ניהול חוזים ושיתופי פעולה עם חברות רכבות בדנמרק וגרמניה. לאחר כעשר שנים בתפקיד חזר סבא לעבוד בשיווק ועסק בנושא עד לפרישתו לגמלאות בסוף 2014.

עם סיום השירות הצבאי הצטרף סבא למשפחתו אשר עברה מתל אביב לעומר בעקבות עבודתו של סבא רבא משה, שנקרא להקים ולנהל את מפעל רמת"א – רכיבים מערכות תעשייה אווירית בבאר שבע. לאחר סיום הלימודים באוניברסיטה בבאר שבע עבד סבא במכללה הטכנולוגית בהכשרת סטודנטים להנדסת מכונות. באותה תקופה סבא הכיר את סבתא חוה שהתגוררה בבאר שבע ולאחר כשנה החליטו להתחתן. במשך שלוש שנים התגוררו סבא וסבתא בבאר שבע שם נולדה אמי עדי.

מכיוון שסבא מאוד רצה לגור בבית עם גינה, רכשו סבא וסבתא בית בעומר שנקרא הבית הגדל (כך קראו לפרויקט). זה היה בית קטן בגודל 75 מ"ר שניתן היה להגדילו. לאחר שנתיים סבא התחיל להגדיל את הבית כל יום לאחר העבודה, לקח לו שנה וחצי לסיים את הבנייה כיוון שרוב העבודות עשה בכוחות עצמו. כיום הבית הוא בית בגודל 160 מ"ר בן שתי קומות. בבית זה גדלו אימא עדי ואחיה אמיר ודן.

לאחר כשתי שנות נישואים, בתאריך 11.3.1977, נולדה בבית החולים סורוקה הבת הבכורה עדי (אמי). בתינוקת טיפלה סבתא רבתא אסתר (אימא של סבא) עד גיל שנה וחצי. לאחר כשנתיים וחצי, בתאריך 12.9.1979, נולד אמיר, כאשר הם כבר גרו בעומר. בתאריך  16.3.1987, נולד דן.

אבא יוסי היה עתודאי באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע בפקולטה לכימיה. הוא עבד למחייתו בחברת השמירה בגן התעשייה עומר, שם סבתא הייתה מזכירה. כשאימא עדי סיימה את הצבא היא התקבלה לעבודה גם בחברת השמירה בגן התעשייה עומר, ויוסי קיבל אותה והדריך אותה בעבודה, מאז הם ביחד. כשלושה שבועות אחרי שהכירו, אבא עבר לגור עם אימא בבית של סבא וסבתא בעומר, למרות שהייתה לו דירה שכורה בבאר שבע. בשנת 2000 אבא ואימא התחתנו באחוזת אורנים והחופה הייתה בעתיקות תל שבע. אבא נכנס לשירות קבע, אימא סיימה ללמוד והתחילה לעבוד והם המשיכו לגור אצל סבא וסבתא עד שהבית שבנו במיתר הסתיים. אחי הבכור יונתן נולד בתאריך 10.2.2003, כשגרנו במיתר. בעקבות חזרתה של אימא לשירות צבאי עברנו לגדרה בשנת 2006, בשנת 2010 אני, יואב, נולדתי. לאחר מספר שנים בנינו בית בגדרה ועברנו אליו בשנת 2013.

הזוית האישית

יחיעם: היה כיף גדול לעבוד על הסיפור שלי, אני מאחל לעוד ילדים לעשות את התכנית הזו.

מילון

הכשרה
הכשרה היא תהליך הכנתו של אדם להתיישבות בארץ ישראל על סמך הבסיס האידאולוגי הציוני-הסוציאליסטי. יש להבדיל בין ההכשרה בארץ ישראל, לבין ההכשרה בחו"ל, שהוותה בסיס לעלייה והתיישבות בארץ ישראל, בוצעה בעיקר על ידי תנועת החלוץ והייתה בשיאה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20

קיבוץ הגושרים
הגושרים הוא קיבוץ באצבע הגליל. שייך למועצה אזורית הגליל העליון. הקיבוץ הוקם בספטמבר 1948 על ידי עולים מטורקיה, בתחילה במבנים הנטושים של יישוב קודם בשם נחלים, ומאוחר יותר הועבר כקילומטר צפונה לנקודה חדשה בסמוך לכביש המקשר בין קריית שמונה לבין קיבוץ דן. בתחומי הקיבוץ מספר נביעות ונחלים, בהם אחד מפלגיו של נחל דן. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”יש לשמר את ההיסטוריה המשפחתית לאורך כל הדורות מפני שהמשפחה היא הדבר החשוב בחיים“

”בגיל 16 סבא הקים להקת רוק ("הנמרים" ואחר כך "הלוחשים"), סבא היה הסולן“