מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הסבא שלי, רבי משה מאיר, היה רק שלי!

סבתא חיה ומאי אביר
מימין סבא משה-מאיר צ'רט והורי
סבתא מספרת על סבא שלה ר' משה מאיר קנטרז'י הכהן

סבתא מספרת על סבא שלה
הסבא שלי, רבי משה מאיר, היה רק שלי. לא היה עוד סבא כמו שלי. מהיום בו הכרתי את עצמי הכרתי אותו.
הוא היה זה שליווני מיום הולדתי. לא היו לו נכדים אחרים. אמי הייתה בתו היחידה וגם אני נכדתו היחידה.
 
סבתא חיה צ'רט בילדותה
 
 
כחמש שנים לפני שנולדתי עבר סבא לגור עם הוריי. מדי בוקר היה מניח תפילין ואני לידו. כאשר ניסיתי למשוך
את תשומת ליבו באמצע התפילה, היה מבלי אומר משלחני מעל פניו. הבינותי שאין להפריע בעת התפילה ובמיוחד בעת הנחת התפילין. סבא היה נכה וניתמך בעזרת מקל הליכה, ששימש אותו לעתים גם למטרות אחרות,
כגון להרחיק את הילדים המציקים לי, וזה, כמובן, היה למורת רוחי.  לא רציתי שסבא ירחיק את חברי למרות
שהציקו לי. לוויתי אותו בשבתות לבית הכנסת. לכבוד רב היה לי התפקיד להשגיח על המקל ועל הנעליים שחלץ
בזמן שעלה לבמה לברך את ברכת הכוהנים.
סבי, ר' משה מאיר קנטרז'י הכוהן, השתדל למלא אחר כל חובותיו כיהודי. הוא היה שומר מצוות ובמיוחד
הקפיד בשבתות וחגים. בחג שמחת תורה היו המתפללים נושאים את ספרי התורה ורוקדים מסביב לבמה.
סבא לא היה יכול לרקוד עם ספר התורה מפאת נכותו ונאלצנו להסתפק בנישוק ספר התורה כשחלף על פנינו. בהכנות לקראת הפסח הייתי מלווה את סבא בביעור החמץ ובהחלפת הכלים הרגילים לכלי פסח כשרים.
יחד לקחנו את הסכו"ם לחצר בית הכנסת לצורך הגעלה. הייתי קשורה מאוד לסבא ואהבתי אותו מאוד.
לא ידעתי להראות לו את אהבתי. היום אני מתגעגעת אליו, אל שירתו ואל סיפוריו.
סבא כזה לא היה לאף אחד מחברי.
מימין סבא משה-מאיר צ'רט וההורים דב וסלבה צ'רט
 
 
 
סבתא מספרת: זכרונות מיוחדים מבית הוריה
כלי פסח, במחסן שניצב בירכתי חצרנו עמד סל גדול מקש, עמוס בכלים כשרים לפסח. כל השנה היו הכלים עטופים בניירות משי – שנעטפו בהם קודם תפוזים –  כדי שיישמרו היטב עד לחג הפסח הבא. כאשר קרב החג והבית היה נקי ומוכן, הייתה אמי פותחת את הסל ומוציאה את הכלים היפים: קומקום גדול, קומקום קטן לתמצית, פתיליה, צלחות, ספלים, וכמובן, סירים ומחבתות, הכל מיועד לחג הפסח הבא עלינו לטובה. מאד אהבתי את הכלים, שהיו מיוחדים ויפים. כאשר עברו הורי לגור במקום אחר, החלטתי לאחר נישואיי לשמור את הכלים בביתי, אם כי לא חזרתי להשתמש בהם, לא בפסח ולא בימי חול. חלק מהכלים העברתי לבני הבכור לאחר נישואיו והחלק הנותר נתרם לאנשים חסרי יכולת.
בביתי שמורות עמי עד היום צלחת אחת גדולה וחמש צלחות קטנות, מאותו הסט.
שעון הזהב של אמא שלי
לאימי היה שעון זהב ולו רצועת זהב מאוד מיוחדת. אימי ענדה את השעון לעתים מאוד רחוקות. הוא שימש לה
ממש כתכשיט. רוב הזמן היה השעון טמון במגירה. לאחר מות אימי התחלתי אני להשתמש בשעון להנאתי.
עם השנים נחלש הצמיד של השעון וידידנו השען הזהיר אותי שאני עלולה לאבד את השעון כי הרצועה עלולה
להיקרע. טמנתי את השעון במגירה שם היה מונח שנים רבות. בטרם מלאו לי שישים, הכין לי אישי הפתעה.
הוא לקח את השעון לצורף וביקש ממנו להכין מכול החלקים שרשרת שאוכל לענוד על הצוואר.
זו הייתה בשבילי מתנה נהדרת ואני עונדת אותה מזה חמש עשרה שנים ( עד היום), להנאתי הרבה.  
קישור לסרט תכנית הקשר הרב דורי, בי"ס סביונים     

מילון

"משלחני"
מסלק אותי

"למורת רוחי"
למרות התנגדותי

ציטוטים

”סבי,ר' משה מאיר קנטרז'י הכוהן, השתדל למלא אחר כל חובותיו כיהודי.“

”לכבוד היה לי התפקיד להשגיח על המקל ועל הנעליים כשעלה לבמה לברך את ברכת הכוהנים“