מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הנערה שעלתה לבד ממרוקו

סבתא גילה מכבדת את השבת
סבתא גילה מכינה חלות לשבת
בשנת 1967, בהיותי בת 13, עליתי ארצה לבד, במסגרת עליית הנוער, חבלי הקליטה היו קשים.

שמי גילה כוכבה כהן, ואני סבתא של חיה מושקא.

ילדות במרוקו

נולדתי בשנת 1955 בעיר פאס שבמרוקו, להוריי היקרים דוד ושמחה נאג'מה ז"ל, כהן.

נקראתי על שם סבתי ע"ה. אנו ארבעה ילדים במשפחה. אבי עסק לפרנסתו בהנהלת חשבונות, ואמי הייתה תופרת מקצועית. דיברנו בבית בצרפתית, גדלנו בבית מרווח עם מטבח ומקלחת. הייתה לנו כובסת ומנקה. בדרך כלל, שיחקנו בבית, מכיוון שהיה פחד גדול לצאת החוצה, מפני שנאת הערבים אלינו.

כשהייתי בגיל שש עברנו לעיר קזבלנקה, שם כבר לא הייתה השנאה כל כך בולטת, ולא פחדנו לצאת מן הבית, לשחק וליהנות. היינו הולכים לים ומשחקים בהנאה. השכונה בה גרנו הייתה מעורבת. היינו נפגשים בבתים, אבל מקום המפגש העיקרי של היהודים היה בבית הכנסת. בבית הכנסת שרו שירי קודש בסגנון מרוקאי.

למדתי בבית הספר "אליאנס", למדנו את כל המקצועות, לא היו מסיבות או טיולים, אך כן היו מבחנים ותעודות. אהבתי מאד את מקצועות תנ"ך ומדעים. אילו את מקצוע החשבון ממש לא אהבתי.המורה לביולוגיה זכורה לי, באופן מיוחד לטובה, היא לימדה טוב.

אני נזכרת בכמה זיכרונות מתוקים: כמו המפגש המשפחתי במימונה, הבר מצוה של אחי שמואל בה הבית כולו חגג. היו אנשים רבים, בישלו הרבה אוכל. והייתה שמחה גדולה!

בבית הוריי, הקפידו על תפילות, כשרות טובה ומנהגים. פסח, זכור לי כחג האהוב עלי ביותר, כל הבית לבש צורה חדשה, מבהיקה וחגיגית. לבשנו בגדים חדשים ויפים, המשפחה המורחבת הייתה נפגשת, האווירה הייתה מאד טובה!

אני נושאת בזיכרוני גם מאורע מאד לא נעים, כשחזרתי מבית הספר, בהיותי בכיתה א', רדף אחרי בחור. רצתי במהירות ככל יכולתי, נכנסתי לאיזה בנין ואז הוא הפסיק לרוץ אחרי. רצתי מהר לבית ואתם יכולים לתאר לעצמכם איך הרגשתי…

אני בטבעי, הייתי ילדה שקטה, ממושמעת וחרוצה. אהבתי לשחק בחמש אבנים. לארח חברות ולבוא אליהן. אהבתי לקרוא ולשחק עם אחי.

בחיצוניות, היה לי שיער קצר, יש ביני לבין נכדתי מושקא קווי דמיון חיצוניים: גוון עור וצבע עיניים זהה, וגם דברים משותפים – פנימיים: חוש בישול, סדר וניקיון. תכונות החריצות והאחריות.

העלייה לארץ

בשנת 1967 בהיותי בת 13, עליתי ארצה לבד, במסגרת עליית הנוער, חבלי הקליטה היו קשים עקב גילי הצעיר והעובדה, שעליתי לבד ללא משפחה. הגעתי לפנימייה בירושלים.

הסיבה שגרמה לי לעלות לארץ, הייתה מלחמת ששת הימים, ההסתה נגד היהודים, במקום מגורנו הייתה גדולה, העובדה שנחלנו ניצחון נסי, גרמה לערבים לשנוא אותנו עוד יותר. אחיי הגדולים עלו בכוחות עצמם, אחותי הנשואה עלתה עם משפחתה. אחי הגדול כבר היה בארץ. גם הוא עלה במסגרת "עליית הנוער."

הקמת המשפחה

מאוחר יותר, הכרתי את סבא, בבר מצוה של קרובי משפחה, הייתי בת 22, אחרי שירות בצבא, וחמי שידך ביננו. החתונה הייתה בבאר שבע, נולדו לנו, ב"ה חמישה ילדים.

מקום עבודתי הראשון היה במשרד החוץ בירושלים, כמזכירה. זה המקצוע שלמדתי כאן בארץ, לא למדתי לימודים אקדמאיים והמקצוע לא מלווה אותי… כשהגעתי לבאר שבע, עבדתי כמזכירה במשרד מהנדסים, תקופה מסוימת הייתי סייעת לרופא שיניים, ובשנים האחרונות כבלנית. הייתי רוצה לעבוד כעובדת סוציאלית.

אני אוהבת לקרוא, לבשל, לטייל, לשוחח עם הילדים והנכדים. אני אוהבת להכין מאכלים לכבוד שבת, לאפות חלות, להעשיר את השולחן במאכלים ערבים ומיוחדים לשבת ולהזמין אורחים.

הנחת שלי זה לראות את הילדים  והנכדים שלי בריאים, שמחים, מחונכים ויראי שמים.

הזוית האישית

חיה מושקא: תודה רבה לך סבתא, למדתי ממך, שאין דבר העומד בפני הרצון. תמיד אפשר לשאוף ולהתקדם, אם רק רוצים. מאחלת לך הרבה בריאות, נחת ושמחה.

מילון

עליית הנוער
עליית הנוער הייתה תנועה ציונית שהוקמה בגרמניה, במטרה להעלות צעירים יהודים לארץ ישראל, ולהכשיר אותם לעבודה חקלאית.

מלחמת ששת הימים
מלחמת ששת הימים הייתה מלחמה שנערכה מבוקר 5 ביוני עד ליל 10 ביוני 1967, בין ישראל לבין מצרים, ירדן וסוריה, שנעזרו במדינות ערביות נוספות: עיראק, לבנון, ערב הסעודית, לוב, סודאן, תוניסיה, מרוקו ואלג'יריה.

ציטוטים

”הווה דן את כל האדם לדון לכף זכות.“